התבוננות "מדוע דווקא" בפרשת חוקת

יט,יז: מעפר שריפת החטאת: ש: מדוע דווקא 'עפר' ולא 'אפר' כפי שנכתב בפסוקים ט'-י' ? ת: עפר ואפר הם שני מושגים שונים, כפי שנכתב בבראשית יח,כז: וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. עפר הוא אדמה דקה ("עפר מן האדמה", בראשית ב,ז), ואפר הוא פסולת משריפת קרבן, או משריפה עד דק של חומר כלשהו. הפרה האדומה נשרפה, ואפרה נאסף למשמרת (פסוק ט'). כדי לטהר את טמא המת יש לקחת לא רק מהאפר של הפרה האדומה (שנאמר בפסוק י"ב: הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ, כלומר באפר) אלא גם מן האדמה והעפר שמסביב לאפר הפרה שנשרפה, לשים בכלי ולהוסיף מים חיים (המשך פסוק י"ז), ובכך לא יישאר אפר פרה שקודש לעניין הטהרה של טמאי מת על העפר בו נשרפה הפרה.

[1]  כא,ח: עשה לך שרף: ש: מדוע דווקא 'שרף' ולא 'נחש'? ת: שרף ונחש הם חיות מדבר דומות בתכונתן אך נבדלות בצורתן (וכן העקרב, שנאמר בדברים ח,טו: נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב), הנושכות וגורמות לצריבה חזקה  כעין שריפה, לכן נאמר בפסוק ו': וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם. ה' רצה שתיקון חטא העם יהיה בדבר הדומה לחטאם ולכן ציווה על משה לעשות שרף, המזכיר את "הנחשים השרפים". משה הבין את כוונת ה', והבין שיש לו חופש בחירה לבחור בסוג השרף, שנאמר 'עשה לך שרף', 'לך' – לפי הבנתך, ובחר דווקא לעשות נחש ולא שרף, וחיזק את העניין בכך שעשאו מנחושת המזכיר את הנחש, ובכך גם להזכיר לעם את הנשיכה ("וינשכו את העם"), שהרי 'נחש' נשמע דומה ל'נשך'.

[1]  כא,יז: אז ישיר ישראל: ש: מדוע דווקא 'ישיר' ולא 'שר'? ת: ישראל עמדו לפני מלחמה עם עמי הארץ, וה' כבר הכין אותם לצפוי להם בכיבושיהם, כולל בעניין המים: אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לְמֹשֶׁה, אֱסֹף אֶת-הָעָם, וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם (פסוק ט"ז). לאור הבטחה זאת בני ישראל כבר הכינו שיר הלל לה', אשר ישירו בעתיד, לכשיקבלו את הבאר והמים המובטחים, לכן דווקא 'ישיר'.