"...וימת אהרון שם בראש ההר...ויראו כל העדה כי גווע אהרון ויבכו את אהרון שלושים יום, כל בית ישראל" (במדבר כ'/כח'-כט').

בפרשתנו, פרשת "חוקת" מסופר על אהרון הכהן שהסתלק מן העולם ב"הֹר הָהָר" ולא זכה להיכנס לארץ.

לאחר מותו התאבלו בני ישראל במשך שלושים יום.

הרב יונתן אייבשיץ משווה את תיאור האבל של עם ישראל לאחר מות אהרון לתיאור האבל של העם אחרי מות משה: בפרשתנו, אחרי מות אהרון, כתוב: "...ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל", ואילו בפרשת "וזאת הברכה", אחרי מות משה, כתוב: "ויבכו בני ישראל את משה...שלושים יום..." (דברים ל"ד/ח'), שם  לא מצויין "בית ישראל" ולא "כולם".

אפשר להסביר את השוני בכך שאהרון היה חביב ואהוב יותר על העם, כפי שמוזכר בפרקי אבות: "הווי מתלמידיו של אהרון: אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א'/יב'). כל בית ישראל השיבו מידה כנגד מידה ולכן, במותו התאבל "כל בית ישראל" עליו. לעומת  זאת, משה - למרות גדולתו - הקים את אוהלו מחוץ למחנה ובמידה מסויימת היה מובדל מהעם. במותו, ביכו אותו בני ישראל, אך לא כמו את אהרון הכהן.

מוסיף הרב יונתן אייבשיץ ומסביר שבמות אהרון הכהן, היה אבל לאומי משום שלא היה לאף אחד אינטרס לרשת אותו, היות שהקב"ה נתן לו ולבניו את תפקיד הכהונה כברית עולם, עד היום הזה. כך שכולם ידעו שאין סיכוי שיקבלו את תפקידו לאחר מותו. לעומת זאת, לאחר מות משה היו אנשים בעלי עניין, שאמרו לעצמם: גרשום ואליעזר, בניו של  משה, אינם ממשיכי השושלת בתפקידו הציבורי ואילו ממשיך דרכו הוא יהושע שהיה ערירי. הם ראו סיכוי לעצמם לרשת את התפקיד בבוא העת ולכן, לא היה האבל של כל העם ללא יוצא מן הכלל. לא היה זה אבל שלם.

המחלוקת בעם ישראל החלה כבר בעניין "קברות התאוה" - שם מסופר על אלדד ומידד שערערו על הנהגתו של משה, בהמשך - דיבור "לשון הרע" של מרים במשה, המרגלים שחששו שיאבדו את מעמדם והוציאו דיבת הארץ רעה, "קורח וכל עדתו" שקראו תיגר על משה ואהרון. גם בפרשתנו אנו עדים לניסיון לערער את מעמדו של משה בפרשת "מי מריבה" ואף יותר מכך - זהו ביטוי לקטנות אמונה בקב"ה, שבחר במשה לתפקיד המנהיג. כל התלונות הללו הובילו לפגיעה ועונשים כבדים שבאו על עם ישראל.

מוסר ההשכל שעלינו ללמוד מן העניין הוא: שאם ברצוננו לזכות לקיום התפילה אותה אנו מזכירים בתפילת "שמונה עשרה": "ברכנו אבינו, כולנו כאחד יחד, באור פניך", עלינו להיות "כולנו כאחד" - ללא מחלוקות, מריבות או שנאות. עלינו להיות "כאיש אחד בלב אחד", ואז נזכה - בעזרת השם - לברכת הכהנים המיוחלת: "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".

שבת שלום ומבורך

דוד דרומר

אתר "חוויית השבוע שלי"

http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/