האם מקרא מגילה נחשב ביטול תורה?

בגמרא (מגילה ג.) מובא שמבטלים תלמוד תורה כדי לשמוע מקרא מגילה. וכן נפסק בשולחן ערוך (תרפז ב).

יש לשאול מדוע זה נקרא בגמרא 'ביטול תורה'? הרי קריאת המגילה לכאורה גם היא נחשבת מצוות תלמוד תורה?

מצינו כמה תירוצים לשאלה זאת:

א.    מי שכבר מכיר היטב את המגילה אינו צריך ללמוד אותה, אלא עדיף שיעסוק בגמרא. כך כתב הרש"ש (שם):

"זכורני שראיתי בתשו' בית אפרים שנתקשה מאי ביטול תורה שייך בזה הכי קריאת המגילה איננה ת"ת ולע"ד מיושב ע"פ המבואר בשו"ע יו"ד סי' רמ"ו ס"ג בד"א כו' ע"ש. (נראה שטעות סופר בדברי הרש"ש וכוונתו לסע' ד). כך מובא בשו"ע (שם):

"במה דברים אמורים (שצריך לשלש לימודו, שליש בתורה שבכתב, שליש שמשנה, ושליש בתלמוד) בתחילת לימודו של אדם אבל כשיגדיל בתורה ולא יהא צריך ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו".

כלומר לדעת הרש"ש מקרא מגילה נקרא ביטול תורה כאשר האדם כבר לא צריך ללמוד הרבה תנ"ך כי הוא כבר יודע אותם מילדותו. כעין זה כתב בשו"ת חיי הלוי (סי' נ) והזכיר את דברי  שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה (ב ה): "שכל מי שאפשר לו להרבות ולהוסיף בלימודו בענין שלא ישכח בזה מה שלמד כבר מפני שכבר חזר על לימודו כראוי ואינו מוסיף אף על פי שאינו מתבטל מתלמוד תורה אלא חוזר תמיד על הראשונות שלא מפני חשש שכחה אלא מפני שנוח וקל לו יותר לחזור על הראשונות מלטרוח בלימוד חדש הרי זה מתחייב בנפשו ממש".  

ב.     עוד תירץ הרש"ש: "גם י"ל כגון הרב שלומד עם תלמידים והמה כבר שמעו מ"מ והרב עדיין לא שמע שיבטל הרב וילך לשמוע מ"מ אף שע"י זה יתבטלו התלמידים". עכ"ל. ק"ק להעמיד דווקא באוקימתא כזאת.

ג.      יש אומרים שאם מכוון לקיים מצוות מקרא מגילה אינו מקיים מצוות תלמוד תורה. כך כתב הגר"ש קלוגר (חכמת שלמה תרפז ב): "יש לומר על פי מה שכתבתי בספרי ספר החיים [ריש סעיף ב] ליישב קושית העולם מה רבותא הוי דמבטלין תלמוד תורה, הרי מגילה נמי הוי תורה. וכתבתי ליישב, דהכוונה לשני דברים לא מהני, ואם מכוין לתלמוד תורה, אינו עולה לשם מצות מקרא מגילה, ואם מכוין למקרא מגילה, אינו מקיים בו תלמוד תורה, ע"ש שהבאתי ראיות לזה".

כך גם דעת החזון איש. דבריו הובאו על ידי הגר"ח קנייבסקי (קונטרס הזכרונות לג ו). והוסיף הגרח"ק שלדעת החזון איש מי שמדבר לשון הרע אינו עובר על איסור ביטול תורה (דלא כחפץ חיים).

ד.     בשו"ת בית אפרים (סי' סח) כתב שמקרא מגילה אינו נחשב לימוד תורה, וז"ל: שקריאתה אינה תורה רק קריאתה זו הלילא ופרסומי ניסא ולא מבעיא למ"ד נאמרה לקרות ולא נאמרה לכתוב דא"ש אלא אפילו למ"ד נאמרה לכתוב אין הציווי לכותבה כדי ללמוד מתוכה כמו נביאים וכתובים רק משום מצות קריאה שכך תיקנו עפ"י רוה"ק לקרותה מתוך הכתב וגם למ"ד לא נאמרה לכתוב מודה שניתנה לכתוב מדרבנן כמ"ש התוספות ומכל מקום כשקורין בה אין בה רק משום קיום מצות קריאה שהקריאה אינה כדי להתלמד רק למען יספרו לבניהם דור אחרון אשר הגדיל ד' לעשות עמנו ופרסום תקפו של נס ואינו דומה לשאר נביאים וכתובים שנאמרו ברוה"ק ומסרום לעם ד' בתורת דברי קבלה כדברי תורה ללמוד בהם ולתכלית זה הם כתובים ומסורים לעם ה' אלה משא"כ במגילה שניתן לכתוב לשם מצות קריאה ואין מקיים מצות ת"ת בקריאתה רק מצות חכמים בקריאתה לבד".

על דבריו הקשה בשו"ת אבני נזר (חלק אורח חיים סימן תקיז אות י):

ומה שכתב בספר בית אפרים [או"ח סי' ס"ז ס"ח] דמגילה אינו דומה לשאר ספרי קודש שניתנו ללמוד בהם בתורת דברי קבלה כדברי תורה מה שאין כן במגילה לא ניתנה ללמוד ואינו מקיים מצות תלמוד תורה בקריאתה. הנה זה אינו נוגע לענינינו. דמה נפקא מינה אם ניתנו ללמוד או למצות קריאה. סוף סוף נאמרה לכתוב ברוח הקודש. וגוף הדברים שכתב בשם הבית אפרים לא אאמין שיצאו דברים אלו מפי אותו צדיק שלא יקיים תלמוד תורה בלימוד מגילה ואם כן בחנם טרחו חז"ל בעלי הש"ס והמדרש שפירשו כל דברי המגילה ודרשו בה דרשות. ולפי דבריו היו כל יגיעם לריק חס ושלום כי מצות קריאה ודאי מקיים אפילו אינו יודע כל הדרשות האלה ואפילו לא ידע פי' המלות מקיים המצוה מידי דהוי אחשתרנים בני הרמכים [עי' מגילה יח ע"א]. ומי התיר להם זה לבטל מדברי תורה ולעשות מדרש מגילת אסתר. אלא ודאי מגילת אסתר תורה כמו נביאים וכתובים כי יש בה כמה למודים בכל קוץ וקוץ הן בנגלה הן בנסתר. והרי מגילת אסתר מכלל ספרי קודש שצריך תלמיד חכם להיות בקי בהם. ועוד הרי הקורא מגילה הכתובה בין הכתובים בצבור לא יצא [שם יט ע"ב]. ואם כן למה כתבה למגילה זו כלל כיון שאין יוצא בה. ודוחק לומר דלקרות בה ביחיד כתבה. שהרי מצוה לקראה בצבור. והרי מבטלין תלמוד תורה ועבודה לשמוע מגילה בצבור. אלא ודאי כתבה ללמוד בה משאר כתובים:

ה.     כתב ערוך השולחן (תרפז ה):

"ואף על גב דוודאי גם מגילה הוי לימוד תורה מ"מ ההילוך ועד הזמן שיתאספו כל העם ויתחילו לקרות המגילה הוי ביטול תורה".

ו.      בספר פסקי הראי"ה (עמ' 45) לידידי הרה"ג דוד ווצלר, הביא שמרן הראי"ה קוק בעיטור סופרים (עמ' נב) הסתפק אם הלומד ענייני תורה מדרבנן מקיים מצוות תלמוד תורה מדאורייתא או מדרבנן. [וראה בירושלים במועדיה פורים (עמ' קמג) בשאלה אם מי שמורה הלכה בדין מדברי סופרים כשהוא שיכור אם עובר באיסור תורה].

והביא שם בפסקי הראי"ה בהערה בשם הגרז"ן גולדברג שאם נאמר שאינו מקיים מצוות תלמוד תורה דאורייתא בלימוד ענייני דרבנן אזי מיושבת קושייתנו. שמיעת המגילה היא רק קיום מצוות תלמוד תורה דרבנן ולא דאורייתא. לכן הגמרא מחדשת שמותר לבטל לימוד תורה בענייני דאורייתא לצורך לימוד דרבנן של מקרא מגילה. והוסיף הגרז"ן שמכך שהאחרונים לא כתבו תירוץ זה משמע שסבורים שמקיים מצוות לימוד תורה מדאורייתא בלימוד תורה בענייני דרבנן. עכ"ד.

ז.      בשו"ת חיי משה (סי' נ) הביא בשם הגר"ח מבריסק ששמיעת קריאת המגילה נחשבת ביטול תורה משום שאיכות הלימוד פחות טובה מאשר לימוד אחר. גם ביטול תורה באיכות נחשב ביטול תורה. וכעין זה מצינו באורות התורה (ז ב):

"בטול תורה נחשב לכל אדם כפי מדרגתו, ומי שיכול לעלות במחשבתו למדרגה גדולה, והוא מתעצל או מתפחד, ומואס במעלתו העליונה, ומניח את עצמו להיות למטה, הרי הוא מואס את תורת ד' הראויה לו, שעל זה נאמר שויתר הקב"ה על ע"ז ג"ע ושפ"ד ולא ויתר על מאסה של תורה (פתיחתא דאיכה רבתי)".