יש אנשים שכאשר הם נופלים, שירת חייהם נפסקת. הם נעצרים ושוקעים בנפילתם. הסיבה לדבר היא שאין הם רואים את נפילתם כחלק ממערכת טבעית ורגילה, בה אדם נופל וקם, אלא הם רואים אותה כטעות, כסטייה מהסדר הטבעי של החיים.

רבי נחמן מבהיר לנו יסוד נפלא: "צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה".

אחד מהדברים המייחדים שירה הוא ההרמוניה שבה, היכולת לתת מקום לכל הצלילים, גם לכאלה שכאשר שומעים אותם לבדם, הם לא ינעמו לאוזן. גם ייסורים ונפילות הם חלק מהשירה. הם אומנם הצלילים הנמוכים והפחות נעימים, אך הם חלק מכלל השירה, מכלל ההיסטוריה העתידה לעבור על עם ישראל, וגם בתקופות הפחות טובות עלינו לדעת שבעתיד, ב"ה יהיה טוב יותר.

הרב חנניה מלכה, מהספר: "לקראת שבת"