"אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו. וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" וגו' (אסתר ג,א-ב). המן הוא מזרע אגג העמלקי, שלכן התגלה בו שנאה לכל היהודים עד שרצה להשמיד את כולם, כמו שנאמר: "כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם והפל פור הוא הגורל להמם ולאבדם" (שם ט,כד), שזהו מהשנאה שיש בעמלק לישראל ('מהו עמלק? ... עמלק - עם שבא ללוק דמן של ישראל ככלב' [תנחומא "כי תצא" סימן ט]). לא רק המן היה עמלקי אלא גם השונאים שישראל הרגו היה קשור לעמלק כמו שמובא בתרגום: 'וַאֲמַר מַלְכָּא לְאֶסְתֵּר מַלְכְּתָא בְּשׁוּשַׁן בִּירַנְתָּא קְטִילוּ יְהוּדָאִין וְהוּבַדוּ חֲמֵשׁ מְאָה גוּבְרַיָא רוֹפִילִין דְמִזַרְעִית עֲמָלֵק' וכו' (תרגום ראשון; אסתר ט,יב). 'וּקְטָלוּ בְּסַנְאֵיהוֹן שַׁבְעִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין מִדְבֵית עֲמָלֵק' (שם,טז). (ראה בהרחבה בעניין זה ב'מועדי ישראל', 'קיום מצות מחית עמלק בדרמה של פורים' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). כך שהיה כאן גילוי מלחמה בין ישראל לעמלק, לכן מובן שתיקנו בסמוך לפורים לקרוא את פרשת זכור שבה נאמר על מצוות מחיית עמלק (אמנם בפשטות זה בשל שהמן היה עמלקי, ולאו דווקא שגם האחרים היו כאלו). נראה שלפי זה אפשר לראות כמה פרטים בגילוי זה של עמלק במעשה פורים: המגילה מתחילה במשתה שעשה אחשוורוש, שנעשה כביטוי לכך שישראל לא יגאלו: '(אסתר א, ב) "בימים ההם כשבת המלך", וכתיב בתריה "בשנת שלש למלכו". אמר רבא: מאי כשבת? לאחר שנתיישבה דעתו, אמר בלשצר חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא' וכו' (מגילה יא,ב). 'כשנתיישבה דעתו - שמתחלה היה דואג שיצאו ישראל מתחת ידו כשיגמרו שבעים שנה לגלות בבל ועכשיו נתיישבה' (רש"י). כמו כן, המן ובניו (שנתלו בסוף) חטאו בכך שפעלו נגד תהליך הגאולה: '"עשרת בני המן" - ראיתי בסדר עולם אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ד): "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם", ומה היא השטנה? לבטל העולים מן הגולה בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית, והלשינו עליהם הכותים והחדילום. וכשמת כורש ומלך אחשורוש והתנשא המן דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנין, ושלחו בשם אחשורוש לשרי עבר הנהר לבטלן' (רש"י; אסתר ט,י). עניין זה של התנגדות לגאולה קשור לעמלק, שהוא קשור לחורבן ירושלים: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק", וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה", כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, "תמחה". כשפשט ידו בכסא, "מחה אמחה". אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'" (ירמ' ג יז). לפיכך "מחה אמחה". ונאמר, "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'" (שמ' יז טז)' (תנחומא "כי תצא" סימן יא). חז"ל מספרים שאחשוורוש היה שונא ישראל כמו המן, אלא שלא העז לפוגע בישראל עד שהמן בא ושכנעו: '"ישנו עם אחד". אמר רבא: ליכא דידע לישנא בישא כהמן. אמר ליה: תא ניכלינהו. אמר ליה: מסתפינא מאלקיו דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי. אמר ליה: ישנו מן המצות. אמר ליה: אית בהו רבנן. אמר ליה: עם אחד ... "ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך", אמר רבי אבא: משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה, לשני בני אדם, לאחד היה לו תל בתוך שדהו, ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו. בעל חריץ אמר: מי יתן לי תל זה בדמים; בעל התל אמר: מי יתן לי חריץ זה בדמים. לימים נזדווגו זה אצל זה, אמר לו בעל חריץ לבעל התל: מכור לי תילך. אמר לו: טול אותה בחנם והלואי' (מגילה יג,ב-יד,א). שזהו כגילוי עמלק שכל האומות פחדו מלהילחם בישראל עד שבא עמלק וקירר את פחדם: 'ורבנן אמרי: "קרך", היקרך לפני אחרים. אמר רבי חוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה, הקירה לפני אחרים. אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו. נפל פחדן על כל האומות, שנאמר: "אז נבהלו אלופי אדום" וגו' (שם טו טו). כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם' (תנחומא שם, ט). אולי לכן המן גזר על ארבע מצות לבטלם מישראל, שלכן הם התגלו בישראל כשבטל מעשה המן, ואף התחזקו בהם כהתחזקות בשמחה שבוטל כח המן שהצר להם: '(אסתר ח, טז) "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". אמר רב יהודה: אורה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור". שמחה זה יום טוב, וכן הוא אומר (דברים טז, יד) "ושמחת בחגך". ששון זו מילה, וכן הוא אומר (תהלים קיט, קסב) "שש אנכי על אמרתך". ויקר אלו תפלין, וכן הוא אומר (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ותניא רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש' (מגילה טז,ב). שבאלו במיוחד יש גילוי של עמלק לבטלם: תורה – עמלק מגיע בעקבות התרפות בלימוד תורה: 'אחרים אומרים: אין "רפידים" אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם' וכו' (תנחומא "בשלח" סימן כה) 'ר' אליעזר אומר: רפידים שמה. ר' יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה, וכן הוא אומר (ירמיהו מז, ג) "לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים"' (בכורות ה,ב ['שריפו ידיהם כו' - לפיכך בא עליהם עמלק'. רש"י]). וכן עמלק פגעו בלימוד תורה של ישראל: 'ורבי יהושע בן לוי אמר: ייזכר להם מה שעשו בתורה, דכתיב בה: "מזוקק שבעתים" (שם יב ח)' (תנחומא "כי תצא" סימן ט). יו"ט – עמלק קשור לחורבן שמביא זמני צער, היפך מיו"ט; ובנוסף עמלק בא להילחם בישראל כדי להראות שאין השגחה ח"ו, שלכן באו כעין בגילוי של מקריות, ובחוסר אמונה בה': '"אשר קרך בדרך" - לשון מקרה ... "ולא ירא" - עמלק אלקים מלהרע לך' (רש"י; דברים כה,יח); שזהו ההיפך מיו"ט שהוא מציין את עזרת ה' שנעשתה לנו (כגון פסח על יציאת מצרים וכדו'), שמגלים אמונה שה' עזרנו, שלא היה במקריות. ברית מילה – עמלק השתמשו בזה לפגיעתם בישראל וביזוי ה': '"זכור את אשר עשה לך" וגו' ... רבי יודן בר גדיא אמר: זכור מה עשה לנו במילה, שהיא נתונה בחיקו של אדם. ואתיא כי הא דאמר רבי חמא בר שקלא ורבי יהושע בן לוי ורבי יוחנן: מה היו בית עמלק עושין? היו מחתכין מילותיהם של ישראל וזורקין כלפי מעלה, ואומרים: בזה בחרת, טול לך מה שבחרת. זהו מה שכתוב: "חרפתם אשר חרפוך ה'"' (תנחומא "כי תצא" סימן ט). תפילין – הוא מביא להטלת אימה על אויבנו שיראו מאיתנו, כמו שהביאה הגמ' את דברי ר"א הגדול, ועמלק הוא ההיפך, שהוא הביא להורדת הפחד של האומות מאיתנו: 'ורבנן אמרי: "קרך", היקרך לפני אחרים ... אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו, נפל פחדן על כל האומות, שנאמר: "אז נבהלו אלופי אדום" וגו'. כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם' (תנחומא שם). לכן המן שבא להזיק לישראל מכח היותו עמלקי פעל בדברים אלו כגילוי כח עמלק. לכן גם המן הפיל פור שיקבע את התאריך להשמדת ישראל: "הפיל פור הוא הגורל לפני המן" (אסתר ג,ז), כגילוי של מקריות שהיא תקבע, כעין גילוי עמלק ש'"קרך בדרך" - לשון מקרה'. המן בא להחטיא את ישראל בזנות בסעודת אחשוורוש כדי להעלות עליהם את מידת הדין כדי שיוכל להזיקם: 'אָמַר הָמָן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: אֱלֹקֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה, הַעֲמֵד לָהֶם זוֹנוֹת, וְעָשָׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה וְגָזַר עֲלֵיהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיַעֲשׂוּ כִּרְצוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, ח): "לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ". כֵּיוָן שֶׁרָאָה מָרְדֳּכַי כָּךְ עָמַד וְהִכְרִיז עֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם לֹא תֵלְכוּ לֶאֱכֹל בִּסְעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁלֹא הִזְמִין אֶתְכֶם כִּי אִם לְלַמֵּד עֲלֵיכֶם קָטֵיגוֹרְיָא, כְּדֵי שֶׁיְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה עִם מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא שָׁמְעוּ לְדִבְרֵי מָרְדֳּכַי וְהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנִתְקַלְקְלוּ. מִיָּד עָמַד שָׂטָן וְהִלְשִׁין עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד מָתַי תִּדְבַּק בְּאֻמָּה זוֹ שֶׁהֵם מַפְרִישִׁין לְבָבָם וֶאֱמוּנָתָם מִמְךָ, אִם רְצוֹנְךָ אַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם, כִּי אֵינָם בָּאִים בִּתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ' וכו' (אסת"ר ז,יג). שגם זה גילוי של עמלק שהחטיא את ישראל בטומאת קרי: '"אשר קרך" וגו'. ... רבי יהודה אומר: "קרך", טמאך, כמו דאמרת: "אשר לא יהיה טהור מקרה לילה"' (תנחומא "כי תצא" סימן ט ['לשון קרי וטומאה, שהיה מטמאן במשכב זכור' (רש"י; דברים כה,יח)]). עמלק הוא גילוי של חוסר אמונה בה' ("ולא ירא אלקים"), לכן בהקשר להמן העמלקי שמגלה חוסר אמונה (שהפיל פור כמקריות) בזמן שחגגו במשתה אחשוורוש שלא יגאלו (מגילה יא,ב) כעין שאין השגחת ה' עליהם שיגאלם, זה הזכיר את חטאם שהשתחוו לצלם נבוכדנצר שהחריב את המקדש והגלה את ישראל (כעין שעכשיו שמתחזקים שלא יגאלו ממעשה נבוכדנצר); ובפרט שנבוכדנצר עשה לעצמו צלם שמרמז על מלכותו שתמשך נגד הוראת השמים (מלבי"ם; דניאל ג,א), וציוה שישתחוו לו, כעין שאין אלוק שמגלגל את העולם אלא הוא זה שפעל בעולם, שזהו גילוי של חוסר אמונה בהשגחת ה'. לכן עכשיו עלה הקטרוג לכלות את ישראל על שהשתחוו לצלם נבוכדנצר ('שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? ... אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם' וכו' [מגילה יב,א]). אולי כנגד ארבעת הדברים של גזרות המן נתקנו מצוות בפורים: כנגד התורה תקנו קריאת מגילת אסתר שהיא כעין קריאה בתורה. כנגד יו"ט תקנו משתה וסעודה כמו שעושים ביו"ט. כנגד ברית מילה תקנו מתנות לאביונים, שזה קשור לגמ"ח שזה דבר שקשור למהותנו: 'שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים' וכו' (יבמות עט,א), לכן זה מתגלה כנגד ברית המילה שמציינת את מהותנו כבעלי ברית לה'. ובפרט שהמקור לכך שאנו גומלי חסד זה פס' שנאמר באברהם: 'גומלי חסדים, דכתיב (בראשית יח, יט) "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו" וגו'' (שם), וברית המילה נאמרה לו; וכן הפס' הזה נאמר בזמן שאברהם היה בכאב לאחר שמל (שה' בא לבקרו) כרמז שיש קשר בין הדברים. כנגד תפילין זהו משלוח מנות שמביא לאחדות בישראל, שהתפילין פועלים לניצחוננו על אויבנו שמפחדים מאיתנו ולכן נופלים מפחד לפנינו, שכך גם באחדות נעשה כח לניצחון במלחמות, כמו שנאמר בהקשר לאי דיבור לשוה"ר (שכך אין פילוג בישראל): 'אבל דורו של אחאב כלן עובדי עבודת כוכבים היו, ועל ידי שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין' (ויק"ר כו,ב) (וכן בתנחומא ["נצבים" סימן א] נאמר שכשבנ"י באחדות זהו כעין אגודה של קנים שאי אפשר לשברם). וכן בתפילין שם ה' נקרא עלינו, וכשישראל באחדות שם ה' חל עלינו, שמתחברים לשכינה: 'כשהן אגודים מקבלין פני שכינה' (תנחומא "נצבים" סימן א).