"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" וגו' (שמות כא,א). '"ואלה המשפטים" - כל מקום שנא' "אלה" פסל את הראשונים, "ואלה" מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני' (רש"י). רש"י מביא בשם חז"ל (במכילתא: '"ואלה המשפטים”. ר' ישמעאל אומר: אלו מוסיפין על העליונים, מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני') שהמשפטים גם הם מסיני. ויותר מזה, מההמשך, בסוף הפרשה (פרק כד) נאמר על תחילת מתן תורה, כך שמשמע הדגשה שמשפטים נאמרו בסיני ממש, לכן מובנת כאן ההדגשה שזהו מסיני. אולם מדוע זה כך, הרי כל התורה מסיני אז מה העניין להדגיש כאן במשפטים במיוחד? מסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת המקרא' פרשת “משפטים") שהפרשה מתחילה בדיני עבד עברי, שזהו הבסיס, שהצטוו עוד בהיותם במצרים לשחרר עבדים וזה היה התנאי ליציאת מצרים, העקרון של חרות האדם, וזה קשור לדברה הראשונה של "אנכי" וגו' בה נאמר שהוציאנו מעבדות מצרים. (ראה שם באריכות). במדרש מובא: 'דבר אחר: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים". הדא היא דכתיב (תהלים צט): "ועוז מלך משפט אהב". אמר להם משה לישראל: הרי נתן לכם הקב"ה את תורתו, אם אין אתם עושין את הדינין נוטל תורתו מכם. למה? שלא נתן לכם הקב"ה את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינין, שנאמר "ועוז מלך משפט אהב”. ואם עשיתם את הדינין עתיד הקב"ה להחזיר לכם בתי דינין שלכם שנאמר (ישעיה, א): "ואשיבה שופטיך כבראשונה". מה כתיב אחריו "ציון במשפט תפדה"' (שמו"ר ל,כג). בזה מובן שיש במשפטים עניין חשוב שעל דעת זה נתנה כל התורה, לכן מובן שבמתן תורה מודגש עניין המשפטים. (ולכן גם הסיום במדרש זה שיחזרו בתי הדינים ונרמז על הגאולה [“ציון במשפט תפדה”], ובתנחומא מבורר יותר: '"ואלה המשפטים”. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם עשיתם אתם את הדין ואין אתם מזדקקין לפני אמות העולם, אבנה לכם בית המקדש וישבו בה סנהדרין, שנאמר: "ואשיבה שפטיך כבראשונה" וגו' (ישעיה א, כו). וכתיב: "ציון במשפט תפדה" וגו' (ישעיה א, כז), וכתיב: "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא" וגו' (ישעיה נו, א)' [תנחומא ”משפטים" סימן ג]. והרי בית המקדש הוא כעין המשך של מתן תורה, שהשכינה עברה מסיני למשכן וממנו למקדש, כך שהוא כעין גילוי של מתן תורה; ובפרט מקדש שלעתיד שירד משמים, שזהו כעין שמשה עלה לשמים). בפשטות אפשר שזה בא לברר שלא יחשוב האדם שמשפטים זהו הסכם חברתי כמו שישנו בכל מקום בעולם, לכן מדגישה התורה שזה ניתן בסיני, שזה תורה ככל התורה. כמו שמובא בעניין שהשכינה נמצאת במשפט: 'ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם? שנאמר (תהלים פב, א) "בקרב אלקים ישפוט" … מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתיא שכינה, קמ"ל דדינא נמי היינו תורה' (ברכות ו,א). לכן מובן שמודגש שזה ניתן בסיני, להדגיש שזהו תורה ולא סתם הסכם חברתי; ובפרט גם שיש בזה השראת שכינה כדי לפסוק אמת, כעין גילוי כמו שהתורה נתנה בסיני בגילוי שכינה. בנוסף, דרשו כאן שלא ללכת להשפט אצל הגוים: 'ותניא היה ר"ט אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר (שמות כא, א) "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים' (גיטין פח,ב). ומסביר כאן רש"י בפס': '"לפניהם" - (גיטין פח) ולא לפני גוים, ואפי' ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל אל תביאהו בערכאות שלהם. שהמביא דיני ישראל לפני גוים מחלל את השם ומיקר את שם האלילים להשביחם (ס"א להחשיבם), שנא' (דברים לב) "כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים", כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם' (רש"י; שמות כא,א). לכן מובן שזה קשור למתן תורה בה היה גילוי אלוקות ה' בעולם, ובה נאמר בדברה הראשונה "אנכי ה' אלקיך", ובשניה "לא יהיה" וגו', שמי שלא מקיים את המשפט בבי"ד שבישראל אלא הולך לבי"ד של הגוים כעין עובר על שני אלו ופוגע בגילוי אלוקות ה' בעולם. אולי נרמז על קשר בין סיני ומשפטים לומר שלא יחשוב אדם שהקשר לה' זה רק בדברים גדולים ומעולים, אבל לא יורד עד הפרטים הקטנים שבעולם הגשמי, ואף עד מריבות בין אנשים וכדו' שזה עניין גשמי יצרי בין אנשים, לכן מודגש שהכל בסיני, בשיא המעלה של גילוי ה' הוא הורה גם על המשפטים, שרצון ה' המתגלה בתורה יורד עד הפרטים הקטנים ביותר בעולם. לכן גם מתחיל בעבד עברי, שמדובר על אדם עבד שזה לכאורה תחתית החברה, שבכל מקום בעולם לעבד אין שום יחס וחייו אינם כלום אלא רק כעין חפץ ממוני לבעליו, ועוד שהגיע לעבדות בשל גניבה; באה התורה ומתייחסת איך להתנהג אליו כרצון ה'. אולי אפשר שזה בא לרמז על העקרון שדרך ארץ קדמה לתורה, לכן תיקון דרכו של אדם זה הבסיס לכל התורה, לכן זה ניתן בתחילת מתן תורה כרמז שזהו הבסיס לכל התורה. לכן פרשת משפטים מתחילה בדיני עבד עברי, שהוא השחית את דרכו בעולם בכך שהלך לגנוב, ועכשיו הוא אצל אדונו מתחנך איך להתנהג כראוי בדרך ארץ בהתחשבות באחר. שהאדון מתייחס אליו בדאגה בצורה מכובדת ביותר, עד שכאילו הוא אדון שלו: 'דתניא: (דברים טו, טז) "כי טוב לו עמך" – עמך במאכל ועמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן, מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו' (קידושין כ,א). כמו"כ בדומה: 'שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי. א"ל: גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור' (שבת לא,א). הרי שהיחס לאחר הוא הבסיס לכל התורה כולה, לכן מובן שהמשפטים שזה איך להתנהג בין האנשים זהו הבסיס לכל התורה, ולכן מודגש במיוחד שזה ניתן בסיני. לכן זה מתחיל בעבד עברי שהגיע בעקבות גניבה (שלא דאג כלל לאחר, ועשה מה ששנוא עליו), והאדון מתנהג אליו כאילו הוא דואג לעצמו (שזה שיא הדאגה וההתחשבות ברגשות האחר). לכן מתגלה בעבד שעובד שש שנים ויוצא בשביעי, כעין רמז כנגד התורה ש(לכו"ע )נתנה בשבת (שבת פו,ב), שכך הוא כעין עובד במספר השנים כדי להיות מוכן לכל התורה. עוד נראה שבמשפטים נאמר איך להתנהג בעולם, שזה בעצם בא להעלות את כל העולם לקדושה, שזהו מטרת מתן תורה להעלות את כל העולם לקדושה. שלא יחשוב אדם שכדי להתקדש צריך לפרוש מהעולם כעין שמשה עלה לשמים, לכן מודגש שהתורה קשורה למציאות שבעולם, שמשה בא להורידה לעולם דווקא; שלא כמחשבת הגוים שרק מי שמנותק מהעולם הוא מתקדש (כמו שאצלם הנזירים מתבודדים), אלא הקדושה חלה על הכל, בכל המציאות שבעולם, שמטרתה להעלות את כל העולם לה'. לכן היא מתייחסת לכל המציאות שבעולם, גם לריבים בין האנשים שמגיעים למשפט בסכסוכם, שבכל דבר יש לגלות את רצון ה'. אולי זה גם מרמז שלכן נתנה התורה דווקא לעולם הזה שיש בו בעיות, כמו שענה משה למלאכים שטענו נגד לקיחת התורה ע"י משה, והוא ענה להם בין השאר: 'שוב מה כתיב בה: "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב" קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקב"ה, שנאמר (תהלים ח, ב) "ה' אדונינו מה אדיר שמך" וגו'' וכו' (שבת פט,ב). לכן זה נאמר בתחילת מתן תורה להדגיש את עניינה של מתן התורה לעולם (ואולי זהו המקור לדרשה על הויכוח עם המלאכים, שלמדו זאת מפס' בתהלים, אולם כל דבר שבנ"ך יש לו מקור בתורה, וזהו שכאן זהו המקור שבתורה לעניין זה).