בס''ד  פרשת יתרו: האם יוצאים ידי חובה בשמיעת ברכות דרך הפלאפון

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה על מעמד הר סיני, בו נאמר (יט, יט): ''וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱ-לֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל''. על מה מדבר הפסוק? רש''י בעקבות המכילתא פירש, שהפסוק מתייחס למעמד הר סיני, בו אלוקים תמך בקולו של משה והגבירו. ועל אף שבפסוקים הבאים התורה עוד מביאה הוראת הקב''ה למשה לעלות להר, על מנת שיורה לעם שלא לעלות על הר סיני, צריך לומר שהפסוקים לא כתובים בסדר הכרונולוגי, או שמדובר במעין הקדמה למעמד הר סיני.

הרמב''ן (שם) לא קיבל טענת רש''י שהפסוקים לא כתובים כסדרם (ולשיטתו, בה הוא נצמד לסדר בו כתובים הפסוקים), ולכן כתב שהדיבור בין הקב''ה למשה מתייחס להוראות שניתנו אחר כך, דהיינו ההגבלות על העלייה להר סיני. קושי מסוים יש בפירוש זה, שכן הפסוקים שלאחר מכן מתארים דיבור של ה' אל משה, ולא מקרה בו משה מדבר ואלוקים עונה לו בקול. ובלשון הרמב''ן:

''משה ידבר והא-להים יעננו בקול: אמרו במכילתא שזה על שעת מתן תורה, כמו שכתב רש"י. ועל דרך הפשט לא ידבר בזה עדיין, אבל ירד השם הנכבד אל ההר ביום השלישי, והוציא משה את העם מן המחנה לקראת הכבוד הנראה להם, ויתיצבו הם בתחתית ההר, ומשה עלה למעלה קרוב לראש ההר ששם הכבוד מחיצה לעצמו ומדבר עם ישראל להורותם מה יעשו... ויצווה אותו בצואות האמורות אח"כ בפרשה רד העד בעם וגו', לך רד ועלית אתה ואהרן עמך.''

בעקבות הכתוב 'משה ידבר והאלוקים יעננו בקול', נעסוק השבוע בשאלה, האם ניתן לצאת ידי חובה כאשר שומעים הבדלה או שאר ברכות, באמצעות רמקול או פלאפון, שכן במקרים אלו לא הרי שומעים את קול המדבר, אלא קול אלקטרוני המחקה את קול האדם. כמו כן נעסוק בשאלה, מה דין אדם הנושא מכשיר שמיעה, והאם ניתן להשתמש בו בשבת.

תוקע בתוך הדות

האם השומע ברכות ברמקול יוצא ידי חובה? הפוסקים דנו בכך בעקבות שתי סוגיות מרכזיות:

א. הגמרא במסכת ראש השנה (כז ע''ב) כותבת על פי ביאור הרא''ש (ג, ח), שבמקרה בו תקעו בשופר בראש השנה לתוך בור, העומדים מחוץ לבור לא יצאו ידי חובתם, שכן במקרה זה לא שמעו את קול השופר, אלא קול הברה. כך נקט גם רש''י (ד''ה אותן), אם כי ביאר שייתכן מצב בו גם העומדים על שפת הבור שומעים קול שופר, ויוצאים ידי חובה.

ב. הגמרא במסכת סוכה (נא ע''ב) כותבת, שבית הכנסת באלכסנדריה היה גדול בצורה יוצאת דופן, וכדי שהעומדים בקצה השני של בית הכנסת יידעו מתי לענות 'אמן' על ברכות החזן, עמד אדם ליד החזן שהניף מעין בגד לגובה, כסימן. ראשונים נחלקו בפירוש גמרא זו, שכן הגמרא במסכת ברכות (מז ע''א) כותבת, שהעונה 'אמן', צריך לדעת על מה עונה, כדי שלא תהיה אמן יתומה.

התוספות (ברכות שם, ד''ה אמן) תירצו, שבאלכסנדריה הציבור היה עוקב אחר סדר הברכות, כך למרות שלא שמע ממש את קול החזן, הוא ידע על מה הוא עונה אמן. רבינו יונה (לה ע''א בדה''ר) העלה עוד אפשרות, שבאלכסנדריה מדובר היה בברכות שאין הכוונה לצאת בהם ידי חובה,כגון חזרת הש''ץ, שכבר התפללו, ובמקרה זה אין איסור לענות 'אמן' על ברכה שלא יודעים מה היא.

ברכה ברמקול או פלאפון

נחלקו האחרונים, האם ניתן ללמוד מגמרות אלו לעניין ברכה ברמקול ובפלאפון:

א. המנחת יצחק (ג, לט) והגרש''ז אויערבך (מנחת שלמה א, ט), בגישה המחמירה ביותר סברו, שאפילו לענות 'אמן' אין לענות כאשר שומעים ברכה דרך הפלאפון, וקל וחומר שאי אפשר לצאת ידי חובת ברכה או קריאת התורה דרך אמצעים אלו. לטענתם, רק כאשר אדם שומע קול 'טבעי' המגיע לאזנו, הוא יוצא ידי חובה, אך כאשר מדובר בקול העובר באמצעים מכנים, בהם גלי הקול של האדם מתורגמים לקולות חשמליים, העוברים לבסוף למוח ומתורגמים לגלי קול אין יוצאים ידי חובה[1].

על בסיס זה גם הוסיף הגרש''ז אויערבך, שאנשים כבדי שמיעה המשתמשים בשתל קוכליארי, לא יכולים לצאת ידי חובה בשמיעת השופר או המגילה, כיוון שהם לא קולטים את גלי הקול ישירות באמצעות הרעדת השערות בשבלול האוזן, כפי שקורה בדרך כלל, אלא באמצעות תרגום דיגיטלי של הקולות לאותות חשמליים הנשלחים לעצב השמיעה ומשם למוח, ואין זו שמיעה טבעית. עם זאת, הם יכולים לצאת עם מכשירים אלו בשבת, שכן לא גרע מסגולה המועילה, שמותר לצאת עימה בשבת. ובלשונו:

''מצטער אני שלפי זה נמצא, שהאנשים אשר אזנם כבדה משמוע ומשתמשים במכשיר של מיקרופון לקרב את קול המדבר לאזנם, אינם יוצאים כלל חובת שופר ומקרא מגילה וכדומה. ועל כל פנים אינם רשאים לברך על שמיעה זו, כיוון שאף גם הם שומעים רק קול תנודות של ממברנה. כתבנו במקום אחר דאפשר שמותר לצאת בשבת לרשות הרבים עם מכשיר כזה, ולא חשיב כמשא משום דהוי ליה כקמיע מומחה, כיוון שבלא שום מעשה יש לו על ידי זה אוזן לשמוע.''

עם זאת, ביחס לעניית 'אמן' בברכה שאינם מחוייבים בה, פסק הגרש''ז אויערבך שייתכן וניתן לענות כאשר נמצאים באותו בית הכנסת ומשתמשים ברמקול על מנת שכולם ישמעו, שכן במקרה זה גם אם השמיעה אינה נחשבת כשמיעה טבעית, מכל מקום היא מסמנת שכעת יש לענות, ובדומה לבית הכנסת באלכסנדריה שהניפו בגד על מנת שיידעו מתי לענות 'אמן'.

ב. החזון איש (מובא בגרש''ז אויערבך) והרב רא''ם (בדי אהרון סי' כא), צידדו שאין מניעה בשמיעה דרך הפלאפון, אפילו כאשר מדובר בתקיעת שופר. לטענתם, כיוון שסוף כל סוף האדם שומע את קול המדבר מיד, למרות עיבוד הקול, החוויה הסופית של השומע דומה מאוד לשמיעה רגילה: גלי קול שנוצרו בזכות המדבר מגיעים לאוזן, נעים בעור התוף, מפעילים את השבלול ואת עצב השמיעה. עוד יש להוסיף, שכיוון שדרך שמיעה זו הפכה לרגילה, זו נחשבת בזמן הזה שמיעה ממש. גם ביחס למצוות תקיעת שופר, צידדו להקל, שכן צריך לומר שהסיבה שלא יוצאים ידי חובה בקול הברה, היא לא מפני שהקול מעוות, שונה מהקול המקורי וכדומה, אלא שקול זה נשמע לאחר זמן מהקול המקורי. ובלשון הגרש''ז אויערבך (מנחת שלמה שם, הערה) שהביא את דבריו:  

''נזדמן לי לדבר עם החזו''א זצ''ל, ואמר לי שלדעתו אין זה כל כך פשוט (= שלא יוצאים ידי חובה), ויתכן דכיוון שהקול הנשמע נוצר על ידי המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים, אפשר דחשיב זה כשומע ממש מפי המדבר או התוקע. וכדומה לי שלפי זה דמה שאמרו בגמרא אם שמע קול הברה לא יצא, היינו מפני שקול הברה נשמע קצת לאחר קול האדם, מה שאין כן בטלפון וברמקול. לעניות דעתי (= הגרש''ז אויערבך), הוא חידוש גדול, ואין אני מבין אותו.''   

ג. הרב פרנק (מקראי קודש, פורים, יא) בגישת ביניים סבר, שיש לחלק בין שמיעת קול שופר דרך רמקול, לבין שמיעת מגילה וכדומה (ולא התייחס לשמיעה דרך פלאפון). מגילה ניתן לצאת ידי חובה, שכן אין מניעה שקול האדם מעורב בקול המכונה, סוף כל סוף נשמע גם קול האדם. מה שאין כן בשופר, שלטענתו קול הברה פסול, כיוון שקול השופר מעורב בקול אחר.

עם זאת כפי שהעיר הרב אשר וייס (קול שופר במכשיר שמיעה), נראה שהרב פרנק לא הבין לנכון את האופן שמכשירים אלו עובדים. שכן כאמור הרב פרנק הסתמך על הטענה שקול האדם מתערבב בקול המכונה, ולא היא, אלא קול האדם נכנס למכונה ומומר לגמרי. ולמרות שנשמע דומה לקול האדם המדבר, למעשה לא מדובר בגלי הקול שלו, אלא בהמרה שלהם.

מכשיר שמיעה בשבת

האם מכשיר שמיעה מוקצה בשבת? הרב עובדיה (יחוה דעת ה, כח) כתב, שמכשיר זה אינו מוקצה, שכן למרות שהגמרא במסכת שבת (מז ע''א) כותבת, שנר נחשב מוקצה בגלל הפתילה שעליו, החשמל הזורם במכשיר אינו דומה לפתילה, שכן החשמל אינו ניכר. על בסיס זה גם כתב, ששמיכה חשמלית אינה מוקצה בשבת, שכן גם בה זרם החשמל אינו ניכר לעיניים.

בדומה לכך פסק הציץ אליעזר (ו, ו), אך מטעם אחר. לדעתו הסיבה שנר מוקצה בשבת למרות שהוא משמש להאיר וזו פעולת היתר, היא מחשש שמא תכבה השלהבת, ואי אפשר יהיה לטלטל הנר והוא נהיה מוקצה. משום כך, מכשיר שמיעה המשמש לפעולת היתר ואין חשש שיכבה, אינו נחשב מוקצה. בדומה לכך פסק גם הרב משה פיינשטיין (אג''מ ה, כג) ביחס לפנס בשבת, שכיוון שהוא משמש לפעולת היתר, אין זה משנה שהדרך להפעילו היא באופן האסור בשבת. ובלשונו:

''הנה כלי חשמל הגם שפועלים על ידי החשמל ומחוברים להחשמל ואפילו מנורת חשמל, למעשה אינם מוקצים בשבת, ומותר לטלטלם, אלא אם כן הם כלים שעושים בהם מלאכה. אבל אם פעולתם אינה מלאכת שבת, אין להחשיבם כמלאכתו לאיסור מחמת שמקבלים כוחם על ידי דבר האסור כמו חשמל, דדבר שמלאכתו לאיסור, פירושו דבר שעושים בו איסור, ולא דבר שנעשה על ידי איסור. ורק צריך להיזהר שלא להפרידם מחיבורן להחשמל.''

האם בנוסף לשימוש במכשיר בשבת, מותר גם להגביר בו את הווליום? השמירת שבת כהלכתה (לד, כח) והרב עובדיה (חזון עובדיה ה, עמ' רמד) סברו, שבמקום הצורך ניתן להגביר, שכן לשיטתם יש איסור להדליק מכשיר חשמלי, אך שינוי של עוצמת הזרם החשמלי אין בו איסור. על בסיס הפסק שלהם, מבוסס היתר השימוש  במכשירי בדיקה בטחונית (= מגנומטרים) שונים בכניסה לכותל וכדומה, שכן מכשירים אלו עובדים כל הזמן על זרם נמוך, וכאשר בודקים אדם מסוים הזרם רק מתגבר, אך לא נוצר. 

לעומת זאת מובא בשם הרב אלישיב (אורחות שבת כו, כג), שגם הגברת זרם בשבת אסורה. משום כך, לא זו בלבד שאין להגביר את הווליום של מכשיר השמיעה בשבת, למעשה גם בעייתי ללכת איתו, שכן כל דיבור לאוזנו של נושא מכשיר השמיעה משנה את עוצמת הזרם, וזה לשיטתו אסור בשבת. 

ההבדל בין מכשיר שמיעה לבין רמקול

לפי הרב אלישיב, מובן מדוע אין להשתמש ברמקול בשבת, שכן הגברת זרם בשבת אסורה. לעומת זאת, לדעת רוב הפוסקים, לא מובן החילוק בין רמקול שנאסר באופן גורף, לבין מכשיר שמיעה שהותר, שהרי הפעולה החשמלית זהה. הרב משה פיינשטיין (אג''מ או''ח ג, נה) והרב אשר וייס (מכשיר שמיעה בשבת) דנו בעניין זה, וכתבו מספר סיבות בגינן ניתן לחלק, ונראה את חלקן:

א. אוושא מילתא: הגמרא במסכת שבת (יח ע''א) מביאה מחלוקת, מדוע אין להשתמש בריחיים בשבת. לדעת רבה ובעקבותיו הרמ''א (רנב, ה), הסיבה לכך היא שהריחיים עושות קול, ויחשדו שהם הופעלו בשבת. הוא הדין לרמקול כיוון שלא רגילים להפעיל אותו זמן רב לפני השימוש (ובניגוד למכשיר שמיעה) יש חשש ויגידו שהפעילו את המערכת בשבת. אמנם יש להעיר, שלדעת רב יוסף ובעקבותיו השולחן ערוך (שם), הברייתא האוסרת ריחיים היא לפי שיטת בית שמאי (המצריך שביתת כלים), ואין הלכה כמותה.

ב. שמא יתקן: הגמרא במסכת ביצה (לו ע''ב) כותבת, שאין להשתמש בכלי נגינה, שמא יתקלקלו באמצע שימושם ויבואו לתקנם. הוא הדין לדיבור ברמקול, לעיתים קרובות הקול אינו נשמע בבירור ויש צורך לתקנו (ואין כאן גזירה חדשה, שכן ניתן להסתכל על הרמקול כעין מכשיר נגינה). מכשיר שמיעה לעומת זאת אינו נוטה להשתבש, ולכן החשש שמא יתקנו אותו הוא קטן.

ג. תיקון כלי: הרב אשר וייס (שם) בעקבות הירושלמי נקט, שכל פעולה של מכשיר חשמלי בשבת, אסורה משום מתקן כלי, ומשום כך גם אסורה מדאורייתא. אלא, שהמגיד משנה כתב שתיקון כלי נאסר רק כאשר מתכוונים לתיקון. דוגמא לכך ראינו בעבר (יתרו שנה ב'), בפסיקת הרב עובדיה, שנקט משום כך שמותר לפתוח בקבוקים בשבת, שכן אין כוונה לתקן כלי. גם במקרה זה מחלק הרב אשר וייס, בין רמקול שיש כוונה להגביר את החשמל בתוכו, ולכן פעולה זו נאסרה משום מתקן כלי, לבין המצב בו מדברים לאדם הנושא מכשיר שמיעה, שאין כוונה להגביר את הזרם שבמכשיר, אלא לדבר כרגיל, ופעולה זו מתרחשת ממילא.

שבת שלום! קח לקרוא למשפחה, או תעביר בבקשה הלאה שעוד אנשים יקראו^[2]...