"נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך. שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען. תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית. תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ'י כוננו ידיך. ה' ימלך לעלם ועד" (שמות טו,יג-יח). בשירת הים בנ"י מזכירים את ההשפעה שיש לקריעת ים סוף על הגוים, שבכך משפיע להטיל מורא על עמי א"י וסביבותיה; כמו מסביר הרשב"ם: 'נהלת בעזך – מנהל אתה את ישראל עכשיו כדי להכניסם ולהורישם את ארץ כנען שהוא נוה קדשך. יושבי פלשת, אלופי אדום, אילי מואב – כל אילו שכיני ארץ ישראל. עד יעבר וגו׳ – שניהם עד יעבור את הירדן אל ארץ ישראל … ה' ימלך – לאחר שתתישבו בארץ ישראל תוודע מלכותו של הקב״ה בכל המלכיות'. מה העניין לומר זאת? בפשטות בנ"י פחדו מאוד מהמלחמה לכיבוש הארץ, עד כדי כך שה' היה צריך להעבירם שלא דרך ארץ פלשתים (“ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה" [שמות יג,יז]), אז עכשיו שנפל פחד על עמי האזור, זה עודד מאוד את ישראל שיוכלו עכשיו לכבוש את הארץ בצורה קלה יותר. לכן כיון שזה היטיב לבנ"י, ובנ"י מאוד שמחו בכך אז היה ראוי להזכיר זאת בשירת התודה לה' שעשה למענם את קריעת ים סוף על כל תוצאותיה. עוד אפשר ששירה זהו מהותם של ישראל, שנקראים 'ישראל' אותיות 'שיר א'ל' (כמו שאמר מרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א, 'הגלות והגאולה', עמ' 218), שמטרתנו זהו גילוי שם ה' בעולם, וזה נעשה ע"י קיום תו"מ שבכך האדם הולך ישר כמו שה' רוצה, וזהו אותיות ישראל – 'ישר-א'ל' שהולך ישר כמו שה' רוצה. לכן עכשיו שהיה גילוי השם גדול: '"זה א'לי" - בכבודו נגלה עליהם, והיו מראין אותו באצבע. ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים' (רש"י; שמות טו,ב), אז פורצת מבנ"י שירה לה', מתוך גילוי קדושה הפורצת ממהותנו בעקבות גילוי הקדושה שהתגלתה אז. לכן זה קשור לנחלת הארץ, כמו שאומר הרשב"ם: 'ה' ימלך – לאחר שתתישבו בארץ ישראל תוודע מלכותו של הקב״ה בכל המלכיות', שא"י קשורה לגילוי שם ה' ומלכותו בכל העולם, שזה נעשה ע"י ששם ה' מתגלה עלינו בארץ. לכן בהקשר לגילוי שם ה' שנעשה בים סוף מביאים את המשכו שזהו גילוי ה' בכל העולם ע"י בנ"י בא"י, שכאן זהו מקום התורה בשלמותה (ספרי "עקב", מג) ולכן מכאן מפיצים את גילוי שם ה' שחל עלינו. (אולי זהו שדרשו: 'דתניא: "זה א'לי ואנוהו" - התנאה לפניו במצות; עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו, בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן, וכורכו בשיראין נאין. אבא שאול אומר: "ואנוהו" - הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום' [שבת קלג,ב]. 'הוי דומה לו, ולשון אנוהו - אני והוא, אעשה עצמי כמותו לדבק בדרכיו' [רש"י]. שדרשו שני דברים אחרים, אבל כדרכם של דרשות יש עומק שמקשר ביניהם. שזהו שגילוי תורה בשלמות, שזהו עשיה בכל הלב שלכן עושה בהידור [כדברי הת"ק], זה גם גילוי של שם ה' עלינו, עד שרואים את גילוי שם ה' שחל עלינו, כמו כאשר דבק בדרכיו ונעשה 'אני והוא' [כדברי אבא שאול], שהרואים אותו רואים את גילוי שם ה'. וסמוך לזה הפס': "ה' איש מלחמה ה' שמו“, שבמלחמה מתגלה שם ה', שזהו כשאנו כובשים את הארץ ונוחלים אותה אז מתגלה שם ה' בעולם על ידנו). דבר זה מתגלה בקריעת הים, שמים מרמזים על תורה, ולכן כאן שנעשה במים קידוש השם גדול זה מרמז שבתורה מגלים ומקדשים את שם ה' בעולם; שכך עכשיו בנ"י הלכו לקבל תורה ולהכנס לא"י ששם מקום עשיתה בשלמות האמיתית, ובזה לקדש את שם ה', ולכן התגלה בדרך גילוי שם ה' גדול בקריעת הים כרמז לכיוון המשכם, ולכן הזכירו בשירת הים את הקשר למלחמה על הארץ שלשם הולכים כדי לקיים תורה בשלמות. וכמו כן נרמז עכשיו כשיצאו ממצרים, שכאשר נגאלים ישראל מגלותם והולכים לא"י זהו קידוש השם. כמו שאומר יחזקאל: “וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני ה' נאם אדנ'י ה' בהקדשי בכם לעיניהם. ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" (יחזקאל לו,כג-כד). '"וקדשתי את שמי" – ומה הוא הקידוש? "ולקחתי אתכם מן הגוים"' (רש"י). שבגלות יש חילול שם ה' כאילו אין לו כוח ח”ו ("ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו" [יחזקאל לו,כ]. '"ויחללו את שם קדשי" - השפילו את כבודי. ומהו החילול? "באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו", ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו' [רש"י]), ובגאולה לארץ יש קידוש שם ה', שמראה את כוחו של ה'. שכך גם התגלה בגאולה הראשונה, שכאשר יצאו מגלות מצרים לכיון א"י, אז היתה קריעת הים וראו את כוחו של ה' ונעשה קידוש השם גדול בעולם, וזה מלמד שכך זה לדורות (שיש קידוש השם בגאולה בחזרתנו לארץ). לכן הזכירו את הפחד שנפל על הגוים כרמז לכן שיש קידוש השם כשבנ"י חוזרים מהגלות לארץ (כמו כאן שיוצאים לבא אל הארץ). אולי אפשר שמזכירים כאן את עניין הפחד של הגוים כרמז שבכניסה לא"י ה' לא נלחם לנו אלא עלינו להילחם בעצמנו, שלכן במלחמה על א"י לא שייך לומר "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות יד,יד) [ראה בהרחבה ב'תורת המקרא' "בשלח" אות א'; ו'בתורת השבת והמועד' מאמר: 'הכוס החמישית', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]. לכן באים כאן לברר שאמנם את המלחמה בפועל עלינו להילחם בעצמנו, אולם על גבי מעשינו ה' עוזרנו, כמו שאמר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א שנאמר "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר" (תהלים כ,ח), שיש הטועים וחושבים שהכוונה שאנחנו בלי כלי מלחמה אלא רק בהזכרת שם ה', אולם זה טעות, אלא הכוונה היא שאנחנו נזכיר את שם ה' על כלי המלחמה שלנו, ולא נסמוך רק על כלי המלחמה כמו שהגוים עושים. (וכן ברור מהמפרשים: '"ואנחנו" – רצה לומר הלא אתנו מעט רכב וסוסים, ואך אנחנו נזכיר במלחמה שם ה' ומעמו נבקש העזר' [מצודות], הרי שיוצאים להילחם עם מה שיש בידנו ומבקשים מה' שיעזרנו; שזהו ששם ה' חל על כלי מלחמתנו לעזרנו. וברד"ק: 'אלה ברכב ואלה בסוסים – האיבים באים עלינו ברכב ובסוסים, והיו בוטחים בהם, כמו שנאמר (ישעיהו לא א): "ויבטחו על רכב כי רב”; ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר" - כשנזכיר שמו ונקראהו אנחנו ננצח; ואנחנו ברגל ננצח הרכב והסוסים', הרי שיצאו להילחם ועל זה קראו את שם ה', שיחול עלינו במלחמה לנצח את אויבנו). לזה רמזו שכאן נאמר שה' ילחם, ואילו על מלחמת א"י ה' לא ילחם במקומנו, אולם הוא כן יעזור לנו, שזהו חלקו במלחמה, כמו שכאן מתגלה שה' ילחם לכם (במצרים) זה משפיע גם על פחד לגויי א"י שכך ירך ליבם ונוכל לנצחם בקלות, כך שיש עזרה של ה' על מה שאנו יוצאים להילחם בעצמנו, ששם ה' חל עלינו. וכך גם במלחמותינו יש קידוש השם גדול (בשל שאנו מנצחים מכח ה' ולכן יש בזה גילוי שם ה' בעולם כולו) כמו שנעשה קידוש השם בקריעת ים סוף. ולכן כששרים לה' על שקרע לנו את הים והטביע את מצרים, ונעשה בזה קדוש השם, אז גם מזכירים את התוצאה מזה, שמשפיע על מלחמותינו, וכן זה תמיד ולכן ראוי לשיר לה' על כך.