"ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" (שמות יד,כא). '"ויבקעו המים" - כל מים שבעולם' (רש"י). '"וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם" – כָּל מַיִם שֶׁבָּעוֹלָם נִבְקָעוּ. וּמְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר אַף הַמַּיִם שֶׁבַּבּוֹרוֹת, וְשֶׁבַּשִּׁיחִין, וְשֶׁבַּמְּעָרוֹת, וְשֶׁבַּכַּד, וְשֶׁבַּכּוֹס, וְשֶׁבַּצְּלוֹחִית, וְשֶׁבֶּחָבִית, נִבְקָעוּ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם״ (שמות י״ד:כ״א). ׳וַיִּבָּקַע הַיָּם׳ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא ״וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם״, מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם נִבְקָעוּ. וּמְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר אַף הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נִבְקָעוּ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״רָאוּךָ מַּיִם, אֱלֹקים! רָאוּךָ מַּיִם, יָחִילוּ, אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת״ (תהלים ע״ז:י״ז). ״רָאוּךָ מַּיִם״, אֵלּוּ שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּחְרְבוּ בִּדְבַר הקב״ה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס״ (תהלים קי״ד:ג׳). ״רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ״, אֵלּוּ הָעֶלְיוֹנִים; ״אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת״, אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת, קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים״ (תהלים ע״ז:י״ח), אֵלּוּ הָעֶלְיוֹנִים; ״אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ״, אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִים. וּכְתִיב: ״תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ״ (תהלים מ״ב:י׳), וְאוֹמֵר: ״רָאוּךָ, יָחִילוּ הָרִים, זֶרֶם מַיִם עָבָר, נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ, רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא״ (חבקוק ג׳:י׳). וּכְשֶׁחָזְרוּ לִמְקוֹמָם, כָּל הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם חָזְרוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם״ (שמות י״ד:כ״ח). מְלַמֵּד שֶׁכָּל מַיִם שֶׁבָּעוֹלָם חָזְרוּ לָהֶם לִמְקוֹמָם' (מכילתא על הפס'). וכן מובא בשמו"ר: 'אֵינוֹ אוֹמֵר וַיִּבָּקַע הַיָּם, אֶלָּא וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּיִם שֶׁהָיוּ בְּכָל הַמַּעְיָינוֹת וּבַבּוֹרוֹת וּבְכָל מָקוֹם, נִבְקְעוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁחָזְרוּ חָזְרוּ כָּל הַמַּיִם, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (שמות יד, כח): וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם' (שמו"ר כא,ו). מדוע נבקעו כל המים שבעולם? 'וטעם הדברים למה נבקעו כל המימות, כדי שיתפרסם הנס בכל העולם, ולא יחשבו כמו שחשבו קצת כי בשביל שהוליך ה' את הים ברוח קדים עזה נבקע הים'  (יפה תואר במדרש). 'כל מימות שבעולם. דאם לא כן 'ויבקע הים' מיבעי ליה, אלא כל מימות שבעולם (שמו"ר כא, ו). וראיתי שנתנו טעם לזה כי אם לא נבקעו כל מימות שבעולם היו המים שהולכים כדרכם אל הים ממלאים הים. ודברים שאין בהם טעם הם אלו, דאם כן גבי בקיעות ירדן (יהושע ג', ט"ז-י"ז) גם כן היה להם לדרוש כך, שאין ספק שגם מים הולכים אל הירדן, והיה ראוי להיות נבקעים כל מימות שיורדים אל הירדן. ועוד, כי שם כתיב בפירוש (שם שם טז) כי המים "קמו נד", ואחר כך היו נצברים אלו על אלו (רד"ק שם), וכך היה ראוי להיות בים. ועוד שאין הים מן הנהרות המושכים שתוכל לומר כך, אבל אין הים מושך רק עומד. ועוד דבשמות רבה אמרו בפירוש דאף המים שבצלוחית נבקעו. אבל עיקר הפירוש כי הים הוא יסוד המים, ו"כל הנחלים הולכים אל הים וממנו הם שבים ללכת" (ר' קהלת א, ז). למה הוא דומה - ללב האדם, וכאשר נלקה הלב - שהוא יסוד כל האיברים - נלקה עמו הכל. כך כשבקע הקב"ה את הים, שהוא יסוד כל המים, נלקו כל המימות עמו, אף המים שבצלוחית נבקעו. גם כי אחר שהקב"ה נטל היסוד שלהם נלקו עמו הפרטים, והם שאר המים שהם תחת הכלל, ונבקעו עמו. וראיה לזה שהים נתבטל כחו כאשר נקרע - כדכתיב (פסוק כז) "וישב הים לפנות בקר לאיתנו", משמע שבתחלה לא היה באיתנו. ובמדרש "בצאת ישראל ממצרים הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור" (ר' תהלים קיד, א-ג), מה ענין הירדן לכאן שאמר "הירדן יסוב לאחור"? אלא גבירתה לקה שפחה לקה עמה. הרי שאמר הירדן לקה בשביל שלקה הים שהוא גבירתה. וכן לקו כל מימות בעולם בשביל שלקה יסוד המים שהוא הים. אמנם בספר גבורות ה' שם נתבאר באורך, ואין כאן מקום זה להאריך' (גור אריה בפס'). אולי לכן במכילתא מובאים שבעה דברים שבהם נבקעו המים, כרמז שיש בזה שינוי היסוד של בריאת המים שנקבע בשבוע הבריאה. אולי אפשר שאין הכוונה שבמציאות בכל העולם נבקעו המים, אלא שקריעת הים התפרסמה והשפיעה בכל העולם כ"ך חזק עד שכעין ראו בכל מקום שנבקע הים, כאילו זה היה אצלם. כמו שאמרו בשירת הים על האימה שזה הטיל על האומות: "שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען. תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית. תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ'י כוננו ידיך. ה' ימלך לעלם ועד" (שמות טו,יד-יח). שהשפיע עליהם ביותר, שראו בזה קידוש השם גדול ביותר. שבא המדרש מדגיש שלא רק הושפעו מהשמיעה, אלא זה השפיע עליהם כ"ך כעין שראו זאת ממש בעיניהם, שמראה עינים חזק הרבה יותר משמיעה, לכן דרשו שהיה בזה השפעה כ"ך גדולה עד שזה היה כעין שראו ממש בעיניהם. לכן זה נאמר בסיום שלושת הפס' שבהם נרמז על שם ה' בן ע"ב אותיות (לקח טוב על הפס'), שזה בא לומר על קידוש השם הגדול שנעשה בעולם, שזה גם מרמז שזה השפיע בכל העולם קידוש השם גדול ולא רק למי שעמד על הים, כעין שכולם ראו את קריעת הים. זהו שנאמרו שבעה דברים כדוגמאות לדברים שבהם נבקעו המים, כרמז שזה השפיע בכל העולם כולו, לכל האנשים בעולם (שנברא בשבוע הבריאה), וממילא בכך התעלה כל העולם הגשמי שנברא בשבוע הבריאה; שזהו גם שנבקעו מים עליונים ותחתונים שזה השפיע בכל המציאות כולה. אולם זו הייתה השפעה זמנית, שזהו שהכל חזר למקומו יחד עם חזרתו של ים סוף למקומו, שהאמונה הגדולה שנעשתה בעולם לא החזיקה הרבה אלא ירדה אח"כ. אמנם עדיין השפיע יראה גדולה עד שאפילו כשבאו לארץ זה עדיין השפיע והטיל אימה כמו שאמרה רחב: " ... וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל ישבי הארץ מפניכם. כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים" וגו' (יהושע ב,ט-י) אולם זה לא היה בו את האמונה וקידוש השם הענק שהיה בהתחלה בקריעת הים.