מדוע הפכנו לעבדים במצרים? רק בגלל שמכרנו את אחינו כעבד למצרים ["מידה כנגד מידה"].

בני בכורי ישראל כג וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ - הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. = "מידה כנגד מידה"
ה' מספר לפרעה את הסוד, המפתח כיצד לפרש את כל מה שיקרה לו ולאנשיו.

המכות עצמן

דם: מימי היאור נהפכו לדם, עונש על שהמצרים השליכו את ילדי ישראל ליאור. [חיים נהפכים למוות = מים הופכים לדם. היאור היה מקור החיים לכל מצרים.]
כ וַיִּפְגְּעוּ אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם, מֵאֵת פַּרְעֹה.וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט: אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ. ..; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ. --> וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר, וְלֹא-יָכְלוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר.

ובְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם: אני מפרש זאת כתפיסה האנטי-יהודית של המצרים, ולא כעובדה; או שזו הייתה גישה אנטי-יהודית, תגובה לעובדה שלמרות העבדות שהם היו נתונים לה, היהודים אכן התרבו כל כך (אז המסר למצרים היה: אם לא תאהבו שהעם היהודי מתמלא אדמתך, תן להם לצאת לחופשי!) וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם --> וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
הם נועדו להבין "זה ממלא את כל מצרים, בדיוק כמו שאמרנו על היהודים... הו, זה חייב להיות האלוהים שלהם שמעניש אותנו... אולי פשוט צריך לתת להם ללכת כמו שהאל הזה ביקש". ולו היו עושים כן, לא הייתה להם המגפה הנוראה של מיתת בכוריהם, שמשה רבנו הזהיר אותם מלכתחילה. כל המכות נועדו לתת להם הזדמנות לשחרר את היהודים כדי שיוכלו להימנע מכך, וכמובן להימנע מהטביעה בים.
....
צְפַרְדְּעִים.
הצפרדעים נכנסו לכל מקום, עונש על שהמצרים ראו את ישראל בתדמית שלילית של "ותמלא הארץ אותם" (א, ז).
"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (א, יב)., יב) --> לפי חז"ל, צפרדע אחת היתה, והמצרים היכו אותה כדי להורגה, וכל פעם שהיכו אותה, השריצה עוד צפרדעים (רש"י ח, ב).
המגיפה עצמה לא הייתה נוכחות של צפרדעים, תמיד היו הרבה צפרדעים ליד הנילוס, וכל מצרים הייתה בעצם רק לאורך הנילוס. המגפה הייתה ש'מלאו את הארץ' בכניסה לכל הבתים וכו', וזה היה עונש על מה שאמרו על היהודים, ואיך הם תופסים את היהודים.
ואחר כך כעונש נפרד הם מילאו את מצרים בסרחון כשהם מתו: אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, --> כח וְשָׁרַץ הַיְאֹר, צְפַרְדְּעִים,… רַק בַּיְאֹר, תִּשָּׁאַרְנָה…; וַיָּמֻתוּ, הַצְפַרְדְּעִים, מִן-הַבָּתִּים מִן-הַחֲצֵרֹת, וּמִן-הַשָּׂדֹת. י וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם, חֳמָרִם חֳמָרִם; וַתִּבְאַשׁ, הָאָרֶץ
וכך הסיר אותם ה' לאחר שפרעה ביקש זאת, כלומר, מילוי בקשת פרעה היה בעצמו עונש, במקרה זה שוב על שגרם ליהודים לומר למשה רבנו. ואהרון "הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ".

גם החרטומים של פרעה הצליחו להביא צפרדעים, אבל לא הצליחו להעלים לא את הצפרדעים שלהם ולא של משה, אז רק הוסיפו למגפה! ו זה עצמו היה עונש להם ולמצרים על יהירותם.

שוב, אותו מסר התכוון על ידי ה' לגבי המגפה הזו כמו עם הדם.
[ז"א המצרים נועדו להבין "זה ממלא את כל מצרים, בדיוק כמו שאמרנו על היהודים... הו, זה חייב להיות האל שלהם שמעניש אותנו... אולי פשוט צריך לתת להם ללכת כמו שהאל הזה ביקש". ולו היו עושים כן, לא הייתה להם המגפה הנוראה של מיתת הבכורים, שמשה רבנו הזהיר אותם מלכתחילה. כל המכות נועדו לתת להם הזדמנות לשחרר את היהודים כדי שיוכלו להימנע מכך, וכמובן להימנע מהטביעה בים.]

אנחנו יכולים לראות עיקרון שפועל כאן, ממש כמו עם האותות של משה רבנו שהיו מידה ככנגד מידה על עבירותיו בשיחתו הראשונה עם ה', אבל נועדו גם כאזהרה לעתיד, שיכול היה למנוע ממנו טרגדיה. כך גם כאן: המכות נועדו לא רק להעניש על העבר, אלא גם להוות אזהרה לעתיד, אזהרה שנועדה לתועלת עצמן, אשר איך שלא התעלמו מהן, או היו עיוורים לה; וזה הוביל אותם לטרגדיה, שהם יכלו להימנע ממנה.
והקב"ה כלל את כל זה בתורה, שכל מילה בה נבחר בקפידה על ידי הקב"ה, על מנת להיות לנו מסר, לפרש אירועים, ובתקווה למנוע טרגדיה.
..
כנים:
נאמר (א, ז) וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד [1:7,12], וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
הפירוש שלי הוא שאולי השימוש של התורה במונח "שרץ" ביחס ליהודים נועד להצביע על כך שהמצרים ראו ביהודים חרקים, מה שהוביל את הריבוי שעליו התלוננו שיתואר על ידי התורה תוך שימוש במונחים בהם השתמשו מצרים עליהם. ו"ויקצו" = נגעל באופן שבו מגיבים לחרק, לכינים או לאדם שורץ כינים. אז התורה מבטאת את הכל מנקודת המבט שלהם (כמו "בני האלוהים").
אז אני מפרש באופן ספקולטיבי את המגיפה כבעלת מטרה ספציפית: כשהמצרים סבלו ממכת החרקים, הכינים, הם נועדו להבין שזה כנקמה על כך שראו את היהודים כך, ואז להתרצה ולשחרר את היהודים לחופשי.
כמו כן: על פי המסורת, היהודים הפסיקו לייצר תינוקות עקב הצו להורוגם. אז אני מציע שכמידה כרע מידה, ה' הפך את המצרים לבלתי רצויים זה לזה (על ידי כך שכולם מלאו בכינים), כך שבעוד שהיהודים הפסיקו להתרבות, גם המצרים. בפירוש הזה שאני מציע, המצרים נועדו לחשוב "וואו תראו, גרמנו ליהודים להפסיק ללדת תינוקות, ועכשיו בגלל מעשי האלוהים שלהם למענם, גם אנחנו הפסקנו - באמת צריך לתת ל- יהודים לעזוב".
....
הערוב
המצרים נפגעו מ'חיות בר' משתי סיבות:
1. כעונש על שהכריחו את הנשים היהודיות ללדת בסתר, לבד בין השיחים כמו חיות בר;
2. וכגמול על שהכריחו את היולדות היהודיות הקדושות (מיילדות) למצב שבו הן נאלצו להשוות את הנשים היהודיות הקדושות לחיות בר.
כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ --> הערוב

ושוב כמו במכות קודמות, הם ממלאים את בתי המצרים , מָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם, אֶת-הֶעָרֹב , כלומר יהיו בכל מקום,(ח,יז,כ) כפי שתפסו המצרים את היהודים
....
דָּבֶר

וַיֹּאמְרוּ, אֱ' הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ; נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַה' אֱ'נוּ--פֶּן-יִפְגָּעֵנוּ, בַּדֶּבֶר ] --> כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי, וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת-עַמְּךָ בַּדָּבֶר

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם. …נִרְפִּים הֵם--עַל-כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹקְינוּ. …..קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן, מֵאֲשֶׁר, תִּמְצָאוּ: כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם, דָּבָר --> דָּבֶר

כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם, דָּבָר --> וְהִפְלָה יְהוָה--בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל, וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם; וְלֹא יָמוּת מִכָּל-לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, דָּבָר.

למה שהחיות ימותו אם תושבי מצרים היו אשמים?
1. הבהמות מתו בדבר, עונש על כך שהמצרים היו רובעים בהמות, שהרי תועבה זאת מכונה "מעשה ארץ מצרים. "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה". [בני אדם שהתאחדו איתם יכלו להידבק במגפה, וזו הסיבה שיש אזכור מיוחד להודות על העובדה שהמגיפה לא נשלחה למצרים עצמם.]
2. אולי כשהיהודים היו צריכים למצוא קש ללבנים, הם היו צריכים לקחת מהבקר ומהסוסים וכו', שאולי התנגדו.
בכל מקרה מדובר במגפה שנועדה לפגוע בבני מצרים, ונועדה להעיר אותם, כדי שיבינו שעליהם לשחרר את היהודים - לטובתם!
…
שחין: וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ; כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם --> שחין .
החרטומים אמרו לפרעה שלא יתרשם מהמופתים שמשה עשה, כיון שהם יכולים לעשות אותם מופתים. כעונש על כך, סבלו כולם מהשחין, גם החרטומים (ט, יא) ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטמם ובכל מצרים.
תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם --> היהודים נאלצו לגור רחוק מהם, ולכן הם התיישבו בגושן, והדבר איפשר חלוקה ברורה של השפעת המגפה:
, אֶת-הֶעָרֹב; וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם, אֶת-הֶעָרֹב, וְגַם הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-הֵם עָלֶיהָ. יח וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת-אֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת-שָׁם, עָרֹב… וְשַׂמְתִּי פְדֻת, בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ ...
...
אני אני מקווה להמשיך לפרסם את השאר במהלך היום אי"ה:

• המכות שנותרו;
  להוסיף קצת ניתוח לכמה מהמכות;
  וכן כיצד לפרש כמה מדרשים וכו';
  המסר הכולל שה' נותן לנו, העם היהודי, דרך לספר לנו על האירועים האלה בפירוט כזה, ומגלה לנו באמצעות המילים שה' בחר לתוד התורה האירועים הללו, כדי ללמדנו כיצד לפרש מאורעות בימינו.

..
מוצג בפירוט כאן:נערך: https://sites.google.com/nyu.edu/biblet ... ra-plagues
..…
תנחומא
צְפַרְדְּעִים לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם? מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּעְבְּדִין בְּיִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לָהֶן הָבִיאוּ לָנוּ שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים
He brought the plague of frogs upon them because they had enslaved Israel and had commanded them to bring reptiles and creeping things to them.
.
כִּנִּים לָמָּה? שֶׁשָּׂמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מְכַבְּדֵי חוּצוֹת וּשְׁוָקִים,
Why were the gnats brought upon them? Because they had forced Israel to become sweepers in their streets and their marketplaces.
..
אם הטענה על כך שהמצרים מאלצים יהודים לאסוף זוחלים וחפצים זוחלים לא ידועה במקורות יהודיים קודמים על העבדות המצרית, נדמה כמעט כאילו המדרש פשוט מתווכחים לאחור מהמגפה לסיבה. אולי התנחומא מספרת לנו את הסוד העיקרי, שכל המכות הן מכ"מ, אבל מותיר בידינו להבין לכל מכת מכה. או אולי מקור מאוחר יותר הוסיף את ההסברים לכל מכה, בעוד שמקורו בפועל של המדרש היה עתיק מאוד והיה לו רק התוכן המיועד בפועל, עצם הרעיון שכולם היו מכ"מ.
......
ברד & ארבה: עדיין לא ערוך
מכות 7 ו-8 גרמו להרס החקלאות המצרית - שני סוגי גידולים שתועדו בתורה, אלו שיכלו להתכופף, שניצלו מהברד אך נאכלו על ידי הארבה, ואלו שלא יכלו להתכופף, ולכן נשברו על ידי הברד:
ברד: כה וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.

לא וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה: כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל.

לב וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת, לֹא נֻכּוּ: כִּי אֲפִילֹת, הֵנָּה.
ארבה: ה וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה.
טו וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
......
7/10. ברד:
פרעה "לא ידע את יוסף" (א, ח) שהושיע את כל תבואת מצרים; כעונש על כך, ברד השמיד את תבואתם.
התורה מספרת לנו ש"פרעה החדש 'שכח' את יוסף", כלומר היו כפוי טובה ליוסף שכבר מת מזמן שהציל את כל החקלאות שלהם, את כל היבולים שלהם. כתוצאה מכך, הברד נשלח להשמיד את היבולים - כדי 'להזכיר' להם.
יוסף הציל את כל הדגנים של מצרים ('תירס'), כך שמכת הברד נועדה להשמיד במיוחד דגנים.
כמו כן: המצרים היו צריכים להכיר תודה על כך שיוסף הציל את החיטה שלהם ובמקום זאת המצרים הענישו את היהודים על ידי הסרת החיטה המיובשת, קש, מתהליך ייצור הלבנים.
הסבר נוסף: התורה מדברת במיוחד על השמדת החיטה, כדי להבהיר את הנקודה הזו, על יוסף והחיטה של מצרים.
מכה קודמת השמידה הכל מלבד החיטה, כך שכאשר המצרים הביטו החוצה וראו רק את התבואה שלהם עומדת, הם היו אמורים לזכור שיוסף הציל עבורם את התבואה שלהם (ראה עוד על משמעות המכה הזו בדף האינטרנט).
המצרים היו אמורים לקבל את ההזדמנות, להסתכל על שדותיהם ולראות את הדגנים נהרסים וכל שאר הגידולים נותרו, כדי להזכיר להם את יוסף, ולנער אותם מהכחשה, להתעורר ולהבין שהאל שגילה את העתיד ליוסף היהודי פועל עכשיו שוב במצרים למען היהודים, ויש לשחרר את היהודים.
מכיוון שהמצרים לא קיבלו את המסר, או קיבלו את ההחלטה, המכה הבאה, ארבה, תוכננה במיוחד כדי להשמיד את כל מה שנותר מהיבולים.
[הם היו צריכים להכיר תודה, ובמקום זאת המצרים הענישו את היהודים על ידי הסרת החיטה המיובשת, קש, מתהליך ייצור הלבנים]
,,,,..
[ראה השוואה של קטע רלוונטי:
ח וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.
כה וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם… כו רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד. ..
לא וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה: כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל. לב וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת, לֹא נֻכּוּ: כִּי אֲפִילֹת, הֵנָּה
...
כה וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.
כו רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד.
לא וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה: כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל.
לב וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת, לֹא נֻכּוּ: כִּי אֲפִילֹת, הֵנָּה.
כמה רמזים אפשריים:
[אולי התורה רומזת על הקשר ליוסף בפסוק האחרון על אותה מכה: כאשר מ"ר עוצר את המכה, התורה אומרת "ויסף פרעה לחטוא, ויחזק לבו, הוא ועבדיו" כאשר המילה המשיך/הוסיף היא ויוסף, (שיכולה גם להיות 'ויוסף'). כמובן ששמו של יוסף ניתן לו על ידי אמו, תוך שימוש במילה ל'תוספת'.
מבנה דומה של אותה מילה משמש בסיפור יוסף: בראשית לז, ח: וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו.
[השווה גם שמות ט, לד ובראשית מא, לז לגבי "פרעה וכל עבדיו"; אחת הדרכים שבהן התורה יוצרת את הקשר בין הסיפורים..] [באופן כללי מעניין לראות את: הניגוד בגישתו של אותו פרעה וזה בקטעים שלאחר בראשית מא, לט-מח, וזה מבהיר מדוע אלוהים רצה 'להזכיר' לפרעה את יוסף.]
כמו כן: אלו מבין המצרים שכן הקשיבו, ניצלו (עם רמז אפשרי נגד יוסף: וְעַתָּה, שְׁלַח הָעֵז אֶת-מִקְנְךָ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְךָ, בַּשָּׂדֶה: כָּל-הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר-יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה, וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה--וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד, וָמֵתוּ. כ הַיָּרֵא אֶת-דְּבַר ה,' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה--הֵנִיס אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, אֶל-הַבָּתִּים.
......
8. ארבה:
המצרים תיעבו את בני ישראל - ראו אותם כשרצים (כאמור), ואף לא היו מוכנים לאכול עמהם באותו שולחן (בראשית מג, לב). השרץ היחיד המותר באכילה הוא הארבה (ויקרא יא, כב). לכן ה' שלח על המצרים ארבה, שכילה את כל הירק, וגם נכנסו לתוך בתיהם.
ויקרא יא, מה: אל תאכל שרצים (חרק), הוא 'טמא' .... הוצאתי אותך ממצרים להיות קדוש. אז ה' העניש את המצרים עם השרץ שבאמת יהודים אוכלים, ושיכול להיות סיבה לא לרצות לאכול איתם]
....
9 חושך: התורה מספרת לנו: כג לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו--שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם. ז"א עיקר ה"חושך" היה שהמצרים לא יכלו לזוז, וזו הייתה מידה כנגד מידה עבור המצרים שלא נתנו ליהודים לעזוב, אפילו לשלושה ימים - במשך שלושה ימים נאלצו המצרים להישאר היכן שהיו, והיהודים יכלו ללכת בחופשיות.
אנו רואים שבניסיון לפרש אירועים, לראות את יד ה', מידה כנגד מידה, הצעד הראשון הוא להכיר מהי המהות.
....
10 בכורות
בני בכורי ישראל כג וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ - הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. = "מידה כנגד מידה"
ה' מספר לפרעה את הסוד, המפתח כיצד לפרש את כל מה שיקרה לו ולאנשיו.
...
הערות:
א: מכה זו קשורה ישירות לקודמתה, התורה קובעת שכל מה שלא הושמד במכה הקודמת, שהשמידה את הדגנים, נאכל כעת - אז מכיוון שהמכה הקודמת הייתה מסר שהם היו צריכים להכיר תודה ליהודים (הכרת הטוב) מכיוון שהחיטה של מצרים הגיעה דרך יוסף, כך גם לגבי זו. ועכשיו כל היבולים הנותרים (מלבד הדגן שנהרס במכה הקודמת) נאכלו מכיוון שהם לא קיבלו את המסר של המכה הקודמת.
ב: היהודים נחשבו דוחים למצרים, כמו חרקים, והמצרים לא הסכימו לאכול לחם באותו שולחן עם היהודים[ [וכפי שמשה אומר לפרעה מדוע הם לא יכולים להקריב קרבנות במצרים: "תועבה היא למצרים"]. החרק הכשר היחיד דמוי חיה הוא הארבה, ולכן פריט מזון כשר שהמצרים באמת ימצאו דוחה, הארבה, נשלח לזחול לכל חלל פתוח כולל הסירים שלהם.
ג. שוב אנו רואים את השימוש המסור של הנושא על מילוי הארץ, המהדהד את "היהודים נמצאים בכל מקום!" תלונה משותפת לכל אלה שסולדים מיהודים, ושהתורה מייחסת גם אם בעקיפין, למצרים:
ו וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל-עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל-הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה.
יד וַיַּעַל הָאַרְבֶּה, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם: כָּבֵד מְאֹד--לְפָנָיו לֹא-הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה-כֵּן.
...
מי שמוצא הקבלה משכנעת שמצביעה על מידה כנגד מידה מוזמן להוסיף אותה
..

"מידה כנגד מידה"
ה' מספר לפרעה את הסוד, המפתח כיצד לפרש את כל מה שיקרה לו ולאנשיו.
ובכך הקב"ה מגלה זאת גם למשה רבנו, שסיפר זאת לזקנים (שהייתה להם מסורת סודית על כך);
ואז הכתיב הקב"ה את הדברים האלה למשה לכלול בתורה, ולכן היא נועדה כמסר לכולנו.

הסיבה ל"מכות"

וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו
…וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים, וְחָטָאת עַמֶּךָ
… וַיֻּכּוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
-->
וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת-עַמְּךָ
וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, .... בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם
וְהַךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ; וְהָיָה לְכִנִּם
…..........................
וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱ', מִן-הָעֲבֹדָה.
כִּי-נִרְפִּים הֵם--עַל-כֵּן הֵם צֹעֲקִים …. וַיָּבֹאוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּצְעֲקוּ אֶל-פַּרְעֹהו
-->
וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ…
כט וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַה' הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם….וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם: כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת
...................
יז וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם, נִרְפִּים… לֹא-תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם… וַיִּפְגְּעוּ אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם, מֵאֵת פַּרְעֹה. , לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ. ..; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ.
אָרִיק חַרְבִּי .
...
קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן, מֵאֲשֶׁר, תִּמְצָאוּ.. וַיָּפֶץ הָעָם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ, לַתֶּבֶן -->חֲרֹנְךָ.. יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.
..
"מידה כנגד מידה" יוסף החליט שיש צורך שיעקב לא יידע את הסיפור האמיתי של מה שקרה, שהאחים מכרו את יוסף כעבד למצרים ושיקרו ורימו את יעקב כל כך הרבה שנים, כדי שלא יגרש את השבטים כפי שקרה לו. עשו ולישמעאל; ולכן אולי יוסף גזר שצריך לשמור אותו בסוד; וכך לא נודע לבני השבטים ולכל העם היהודי עד שנתגלה על ידי ה' בתורה!
עתה אנו יודעים שהעבדות במצרים הייתה מידה כנגד מידה, אבל העם היהודי שהיה עבדים במצרים אולי לא ידעו זאת, ולכן אפילו העיקרון של מכ"מ לא היה ידוע להם (בדומה למה שה' אומר, ש "שמי ה' [אולי הכוונה למכ"מ] לא נודע" אפילו לאבות).
אולי זו הסיבה שמכ"מ היה סוד שהיה ידוע רק לזקנים, כדי שאיש בציבור הרחב לא יוכל להבין את הסיבה לעבדות לפני שכולם יתאחדו לאומה בסיני, מאוחר מדי עבור 'גירוש'. וגם כדי שהם ישמעו את כל הסיפור רק בהקשר,מהמקור האמין האחד והיחיד, כשיקבלו את התורה עם הסיפור כפי שסופר על ידי ה' - כלומר שהאחים עשו תשובה גמורה (באמצעות מעשי יוסף) ושיוסף סלח להם - דווקא כדי לשמור על שלמות העם - ואמר שהכל תוכנית ה', והכל מדברי ה' בתורה.
............................... ............