" ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבתם" (שמות י,כב-כג). לכאורה לא מובן למה יש להדגיש שהיה לישראל אור במושבותם, הרי מזה שנאמר שבמצרים היה חושך מובן שלישראל היה אור? במדרש משנת רבי אליעזר מובא: 'כשהיה ישראל בא אצל המצרי לשאול ממנו, היה האור בא עמו, וכשהיה יוצא היה האור יוצא עמו, שנ' "במושבותם". וכל כך למה? שלא יאמרו המצרים: אף ישראל שרויין בחשך' (משנת ר"א, יט). לפי זה יש חידוש מיוחד שהיה אור לישראל, שלא רק שהיה להם אור אלא שגם המצרים ראו שלישראל יש אור – שכשנכנסו לבתי המצרים ראו המצרים שבא איתם אור. בנצי"ב מובאים כמה הסברים: '"ולכל בני ישראל היה אור במושבתם" – לא נצרך הכתוב להודיענו כי אם במכת ערוב ודבר לצורך ענין, אבל כאן על כרחך (א). בא לרמז שבמות רשעי הדור בא ׳אור׳ לישרים, ועיין בספר דברים (יא,ו). (ב). ועוד היה להם ׳אור׳ במה שלא ראו המצרים את הדבר, וכדתניא במכילתא ריש פרשת בשלח, והודו ושבחו להקב״ה שלא ראו וכו׳. (ג). ונכלל בזה הלשון עוד שהיה להם אור במושבות מצרים, כפירוש רש״י בשם המדרש. (ד). ונראה עוד שבא הכתוב להודיע זה משום דבזה יבואר מקרא הסמוך'. ע"פ הסיבה השלישית זה בא ללמד שהיה אור גם כשהיו בבתי המצרים. אולי זה בא לחדד ולהדגיש שבמכת החושך היה עניין שנעשה כדי שיוכלו אח"כ לקחת את ממון מצרים, שלכן נאמר כאן שהמצרים לא ראו ולא זזו ולישראל היה אור, שבכך יכלו להסתובב ולחפש את כלי המצרים, כמו שמובא במדרש (ובקיצור ברש"י): 'ובשלושת ימי אפלה נתן הקדוש ברוך הוא את חן העם בעיני מצרים והשאילום. שהיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים והיו רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות. אם היו אומרים: אין לנו להשאיל לכם. היו ישראל אומרים להן: הרי הוא במקום פלוני. באותה שעה היו המצריים אומרים: אם היו אלו רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותן בימי החשך ולא היינו מרגישין, שהרי ראו אותן כבר, אחר שלא נגעו חוץ מדעתנו כמו כן לא יחזיקו, והיו משאילין להן. לקיים מה שנאמר (בראשית טו, יד) "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", הדא הוא דכתיב "ולכל בני ישראל היה אור" וגו', בארץ גושן לא נאמר אלא "במושבותם", שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות, ועליהם נאמר (תהלים קיט, קה) "נר לרגלי דבריך" וגו'' (שמו"ר יד,ג), שדבר זה – שבצורה זו יכלו להשאיל ממצרים ממון רב לא נאמר במפורש, ולכן כאן נאמר בצורה זו כדי לרמז על כך. אולי גם יש כאן דגש מיוחד שזה היה אור לא רגיל, שלכן זה לא סתם נאמר שהיה חושך למצרים ויכולתי להבין שלישראל כן היה אור, אלא נאמר שהיה לישראל אור, שהכוונה שניתן להם אור מיוחד, שזהו האור הגנוז שאינו סתם אור; שזהו שאומר המדרש 'היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות', שזהו האור הגנוז שמאיר באור מיוחד שאף רואה מעבר למה שהעין יכולה לראות, שכך ראו דרך הדברים שמכוסים, לכן גם מדגיש את הפס' "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי" (תהלים קי,קה), שהכוונה בזה לאור רוחני (אור התורה), שזה מה שהאיר להם במצרים, שזהו שהאור היה מהאור הגנוז (וכעין רמז "נר לרגלי דברך" שהאור ["נר"] היה כדי שאעשה "דברך" – שציווית להשאיל את ממון מצרים לקראת ההליכה ממצרים ["לרגלי"]; שזה כדי שיצאו ממצרים ברכוש גדול, שזהו גם כרמז "ואור לנתיבתי" שהאור היה בשביל משהו שיראה בנתיבתי [=שביל] כשאלך ממצרים, שזהו שאלך עם רכוש רב, וכן זהו הנתיב – הדרך הראויה ליציאת מצרים, שראוי שיצאו ברכוש רב, שלזה ניתן להם האור). האור הגנוז נעשה בבריאה ונגנז לעתיד לבוא בשל הרשעים, שאם הרשעים יראו באור הגנוז הם יוכלו לראות איפה האנשים מחביאים את הממון ויבואו לגנוב אותו: 'דא"ר אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן, שנאמר (איוב לח, טו) "וימנע מרשעים אורם". ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר "וירא אלקים את האור כי טוב", ואין טוב אלא צדיק, שנאמר (ישעיהו ג, י) "אמרו צדיק כי טוב". כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח, שנאמר (משלי יג, ט) "אור צדיקים ישמח"' (חגיגה יב,א). נראה שלכן ניתן כאן האור הגנוז לישראל, להדגיש שלא כמו אצל הרשעים שיגנבו בגלל האור הגנוז, כאן הממון שיקחו אינו גניבה אלא זהו ממון שמגיע להם ע"פ צו ה' כיון שמגיע להם כממונם (ראה בהרחבה ב'הגלות והגאולה', '”ואחרי כן יצאו ברכש גדול" – שאילת כלי המצרים ולקיחתם', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). לכן דווקא ניתן להם האור הגנוז שנגנז כדי שלא יגנבו הרשעים, שכך זה הדגיש לישראל שלקיחת הממון של מצרים אינו גניבה. שזה דבר חשוב כיון שישראל לא כ"ך רצו לקחת את הממון של המצרים כיון שזה נראה כעין גניבה, ולכן ה' היה צריך לבקש מהם בבקשה שיקחו ('אמר ליה הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל: בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב' וכו' [ברכות ט,א]), לכן היה חשוב להדגיש ולזרז בכך את ישראל שיראו ויפנימו שהממון שייך להם ולכן ראוי שיקחוהו, ולכן ניתן להם האור הגנוז שמדגיש זאת. בנוסף החושך היה כדי שיקברו את אותם שלא רצו לצאת בגאולה, שאותם רשעים מתו בימי החושך: 'חשך למה הביא עליהן? יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים והוא חוקר לב ובוחן כליות, לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים והיה להן שם עושר וכבוד, ולא היו רוצים לצאת. אמר הקדוש ברוך הוא: אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצריים כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן, לפיכך הביא על המצריים את החשך שלושה ימים כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהם, ויהיו משבחין להקדוש ברוך הוא על כך' (שמו"ר שם), כך שהחושך קשור לגאולה, ולכן התגלה האור לישראל באור הגנוז כרמז שהוא נגנז לצדיקים שישתמשו בו לעתיד לבא – בגאולה, ולכך עכשיו שיוצאים לגאולה ממצרים מקבלים קצת זמנית מאותו אור שקשור בגאולה, וזה להיפך מהרשעים שמתו במצרים על שלא קשורים לגאולה. גם אולי ניתן להם האור הגנוז כדי להדגיש להם שה' הוא שברא את העולם, שכך ברא את העולם עם האור הגנוז וגנזו, וזה נעשה בשבוע הבריאה בו נאמרו עשרת המאמרות, ועשרת מכות מצרים הם כנגדם (ובכך מראים שה' הוא שברא העולם ולכן פועל בניסים בעולם להכאת מצרים), ולכן זה התגלה בכך שכל מכה הכתה שבוע. לכן ניתן להם האור הגנוז במכת חושך שהיא המכה השניה מהסוף, כרמז שהמאמר השני מההתחלה היה "יהי אור", וכמו שהאור נעשה ביום הראשון וביום הרביעי נתלו המאורות שהם האירו באור הרגיל, כך גם במכת חושך היה עניין של שינוי בחושך בין השלושה ימים הראשונים לאח"כ ('"ויהי חשך אפלה" וגו' "שלשת ימים" - חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו אותן ג' ימים, ועוד שלשת ימים אחרים חשך מוכפל על זה, שלא קמו איש מתחתיו; יושב אין יכול לעמוד ועומד אין יכול לישב' [רש"י. שמות י,כב]). לדעת המדרש (ב"ר ג,ו) והרמב"ן (בראשית א,יד) האור הגנוז שימש שלושה ימים, לכן נרמז שהחושך הוכבד למצרים לאחר שלושה ימים, כעין כמו שהאור הגנוז נגנז ולכן זהו יותר חושך – שהאור של השמש לא מתקרבת כלל להארת האור הגנוז. כך שהיה בזה חשיבות בכך שמכריז על מלכות ה' ואלוקותו, שהוא בורא העולם ומנהיגו.