בוקר בשכונה.

-----------------------

הבוקר יצאת למאפית שמחה לקושש מיני מאפה מתוקים לשבת , לעשות שמחה בלב לי ולבני ביתי.

 בדרך פגשתי  שני זקנים. :

,האחד אותו שפתח דוכן למימכר של מאפים תמניים ועוד .

והאחר סתם קשיש ,שמסתובב תמיד בסביבה.

 וגשם עז לפתע ניתך .

הזקן השני  דדה לכיוון חבילת עיתונים שהונחה בסמוך והחלה להירטב.

 סחב בקושי החבילות והובילם למחסה של קורת גג .

 הראשון ספק מעודד וספק כועס [שהרי העיתונים מביאים קונים]

 שאל . "מה אתה עושה ?

 גמגם ם השני  : חבל הם נרטבים ואנשים יצטערו ליקח עיסה של עיתונים.

 

לפתע, אורו עיניו ופניו של הראשון המוכר וזה, החל שופך עליו על הזקן השני קיטונות של שבחות כ"טללים" שלאחר הגשם. [גם הכעס הראשוני].

 עמדתי מוקסם ונפעם  מהטוב, שמחבר שני יהודים וכבר בבוקרו של יום.

 אמרתי לראשון אתה יודע  מה עשית ?

 האיש הזה מחפש להאיר את יומו בדבר מה .

ואתה הוא זה שהדליק לו האור ביום זה.

 הראשון נבוך והביט לצדדים שמא מתקרב קונה. ואחר הביט בי שוב ,כמחפש תשובה או המשך....

 אמרתי לו שאני אישית מעדיף להרחיב הלב ולהאיר פנים לכל אדם שאין אתה יודע מה מחוללת לו לאדם הארת פנים או סתם חיוך או פירגון . 

והגם שעשיתי כן לאנשים שאינם ראויים הרווחתי גם הרווחתי ועימי העולם כולו.

 המוכר נדלק משל נזכר בדבר מה חשוב והחל  מנגן בהטעמה : של לימוד סוגיה.

 אתה יודע שהרמב"ם אומר שעדיף שעשרה רוצחים יצאו חופשי ובלבד שחלילה אדם אחד יורשע ברצח שלא כדין. מיד הבנתי שנקלעתי למכרה בלתי נדלה של שיחה, שאין לה גמר.

  והמוכר המשיך בהתלהבות  ושופט עליון אחד אמר לי ההפך :

 שהוא מעדיף להכניס לכלא עשרה אנשים חפים ובלבד שלא יצא רוצח אחד לחופשי.

 הבטתי בו בתמיהה מה לזקן נכבד שכזה שנקלע לשיחה עם שופט עליון ועוד שמשיח עימו בעומקים שכאלה של משפט. 

אך גם לא יכולתי להתאפק ולומר גם את אמירתי שלי .

 ואמרתי לו שיש לי השערה מיהו אותו שופט עליון..... ולא זה החשוב .

 החשוב הוא השופט העליון ששופט את כל הארץ. ושכל משפט הוא משפטו שלו שנאמר ו"משפט לאלוהים הוא"......

 והוא השופט העליו  כשמכניסים אנשים חפים מפשע מזיל דמעות של צער .

 וכשמוציאים לחופשי רוצח אחד  מתוך טעות בכל זאת שמח הוא .

שאומר :  הנה בניי כל כך נזהרים שלקחו את כל הסיכונים וגילגלו לפתחי את המשפט הסופי והחלוט.

 פניתי אליו בחיוך ובברכת שלום והלכתי לדרכי .

 הלכתי  לסופר הקרוב לקנות  "הפתעות" לנכדים .

 בתור לקופה לפתע עמדה אחריי זקנה ומנפנת בידה בשקית ירקות מעטים ,כאומרת  אנא הרשה לי להיות לפניך בתור  . אמרתי לה : כן וודאי. הניחה השקית לפני דבריי שלי  והמתנו כשהקופא השתחררה מקודמי בתור. אמרתי לה בשקט :  שאנו נהייה משותפים בתור.

 וביקשתי לכלול את שקיתה בחשבון "שקיותיי.

 לא  !נרתעה לא  בבקשה .

 כשראתה עד מה נכזבתי נאותה והחלה בשטף גואה של ברכות .....

  ב"גרושים" קניתי גם אני את -  אור יומי.

משה אהרון