הרב אליהו דסלר זצ"ל -  נקודות מדרכו ופנינים מהשקפותיו

הרב אליהו דסלר, בעל סדרת הספרים 'מכתב מאליהו', נפטר בכ"ד טבת תשי"ד (1953). היה נינו של רבי ישראל סלנטר. שימש כמשגיח בישיבת פוניבז'. נזכיר כמה נקודות ופנינים מדמותו הגדולה, ומהשקפותיו על מדינת ישראל.

1.     ילדות באווירת המוסר של קלם  

גדל באווירת המוסר של קלם. סיפר איך קרובת משפחתו הייתה מגישה לפניו יום יום תבשיל של שבולת שועל שהיה בלי שום טעם, וכך המשיכה באותו תבשיל, בלי שום שינוי משך תקופה של שנים – לשם חינוך במידת ההסתפקות. הוא היה אומר בחיוך שהצליחה בחינוכה, כי אחר תרגול זה לא היה שום מאכל בעולם שלא היה ערב לחכו...(מכתב מאליהו הקדמה עמ' יד).    

2.     הטיפשות של בעלי מחלוקת

כדי ללמד את גודל הטיפשות וההפסד של אלה השקועים במחלוקת ולא יודעים לוותר, סיפר על מחזה שראה במו עיניו:

"בנידודי דרך ארצות הצפון, ראיתי עדת זאבים רעבים, רצים ומחפשים מזונם. וימצאו נבלת חיה קטנה מושלכת על דרכם, ויקפצו כולם עליה מבוהלים ודחופים, אבל לא יכלו לאכול טרפם, כי כל אחד קפץ על גבי חברו, מבלי לותר על נתח בשר לרעהו. וכה נשכו זה את זה, וילחמו זה בזה. עד אשר כולם היו פצועים ושסועים, ויזוב דמם לרוב. כה המשיכו בעקשנות במלחמה עזה על חתיכת הנבלה, עד אשר נפלו כולם חסרי אונים על השלג, וחלקם נהפכו גם המה לנבלות.

רק אחדים הגיבורים שבהם, המה שמו שינהם בנבלה, ויעבור רגע ואביטה והנה גם אלה נלחמו זה בזה ויכו וינשכו זאב את רעהו נשוך ופצוע, עד שגבר אחד, חטף את הנבלה, וינס כל עוד רוח חיים באפו. התבוננתי למראה וראיתי את המנצח נס רחוק, וכל דרכו אשר רץ עליה מלאה דם מפצעיו אשר פצעוהו חבריו… שבתי וראיתי בנשארים והנם פצועים קשה והרוגים, דמם אבד וכוחם סר מעליהם, ומה הועילו במלחמתם?..."

וסיים הרב דסלר: "אלו המה תוצאותיה המרות של המחלוקת! חבוטים, פצועים וזבי דם נמלטים האנשים ממנה, ובכל זאת לעולם לא לוותר ולהכנע!" (מכתב מאליהו חלק א').

 3. טיפ לחיי נישואין מאושרים

ביאר שברוב הפעמים לא יארכו ימי האהבה בין בני זוג, משום שרוב בני האדם בכללם הם בני אדם מסוג 'נוטלים' ולא כאלה מסוג 'נותנים'. כלומר, הם עסוקים בלקחת ולא בלתת. ציין הרב דסלר שהוא תמיד אומר לבני זוג בעת שמחת כלולתם: "הזהרו יקרים שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה כאשר תרגישו בכם בשעה זו. ודעו אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה הנה כבר אשרכם מכם והלאה" (מכתב מאליהו ח"א עמ' 38-39).

 

4.   סבר שבדורנו נכון ללמוד את השיטות השונות בעבודת ה'

המליץ במכתב לפתוח ישיבה המשלבת שיטות שונות: "אם בגולה תעמוד ישיבה גדולה, אשר תאיר לגולה בתורה ובחסידות כדבעי, ובודאי יצליח אם יצרף את הלומדות והמוסר של ליטא עם החסידות המצורפת של החסידות הליטאית (חב"ד) עם הפולנית. עיני נשואות שיתקרבו הדרכים יחד אשר בדור אשר כזה יפעול הרבה מאוד".
בהקשר הזה יש לציין שהיה מחובר למשנת חסידות חב"ד, והזכיר לא מעט את דברי התניא בשיחותיו. מעניין שנפטר בכ"ד טבת, יום פטירתו של בעל התניא.    

 

5. התיישבות בארץ הקודש ומדינת ישראל הם חסדים גדולים מן הקצה אל הקצה

ראה בהתיישבות עם ישראל בארץ הקודש וייסוד מדינת ישראל מעשי נסים וחסדים גדולים מהקב"ה. לדעתו מי שלא רואה דבר מוחשי כזה הוא סומא, אלא יש להתחזק באמונה מגודל השגחת ה' על עמו. וזה לשונו:

"כשנסתכל בעולמם של האומות כולם, הלא נראה שינוי נורא… באה גם שנאת יהודים גלויה בכל העולם מקצה, ובאותה שעה של מהומה ושערוריה, בתוך אותו ים השנאה אשר יטביענו בו – מתוך כל זה דוקא נולד ההפך – שהם בעצמם יאמרו לבסס את ישראל באדמת הקודש. האם כך הוא מהלך העולם? האם זהו דרך הטבע?

ועוד כמה נסים ראינו? היתה ארץ ישראל כמו בצבת אחוזה, צבת אותו רשע וסייעתו, ימח שמם וזכרם. ופתאום ברגע האחרון של סגירת הצבת, והנה נהפך הגלגל משני הצדדים בקווקז ואל-עלמיין. האם גם זה במקרה? האם גם מגפת הדבר מקרה? ואם כל אלה יעידו, כי בנסים ינהיגנו ה', הלא אך בנו הוא לעמוד בנסיון, אשר בו הכל תלוי. אם נתרפה מראות מעשי ה' במבט רוחני, ולהתקרב אליו ואל תורתו ועבודתו לעת כזאת, הלא ימצאנו עון חס ושלום" (מכתב מאליהו ח"ג עמ' 350).

עוד כתב: "מה שאנו בו עכשיו בארץ ישראל קשה להגדירו כעת כאתחלתא דגאולה אבל על כל פנים חסדים גדולים מן הקצה אל הקצה הם, מקצה היסורין של חרבן ששת אלפי אלפים מאחינו (יגדור ה’ את הפרצה) אל קצה השני – התישבות עמנו במדינתו בארץ הקדושה. מזה צריך ללמוד ולקבוע אמונה בלב, אוי למי שיבוא ליום הדין ועדיין סומא הוא מלראות דבר מוחשי כזה." (מכתב מאליהו ח"ג עמ' 352).

שנזכה ללמוד ממידותיו התרומיות, ומסדרת ספריו החשובים 'מכתב מאליהו', שבהם האיר את תורת המוסר ברעיונות מקוריים ועמוקים הנוגעים אל הלב.