"ויט משה את מטהו על השמים וה' נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר ה' ברד על ארץ מצרים" (שמות ט,כג). '"וה' נתן קולות" (שמות ט כג), בזכות התורה שניתנה בקולות, שנאמר "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ טו)' (ילקו"ש רמז קפו). מכת ברד קשורה לתורה ולמתן תורה כמו שמתגלה בקולות שנעשו במכת ברד. אולי לכן במתן תורה נאמרו חמשה קולות (כמו שמבררת הגמ' בהקשר למשמח חתן: 'אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר (שמות יט, טז) "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר" וגו' "ויהי קול השופר" וגו' "והאלקים יעננו בקול"' [ברכות ו,ב]), שזה כנגד התורה שנתנה בחמשה חומשים (ואת התורה אנו לומדים בקול, ולכן מתגלה בקולות), וכך במכת ברד נאמר חמש פעמים שהיו קולות (פס' כג,כח,כט,לג,לד), ובלשון רבים שזהו שנים, שכך מרמז על חמשה כפולים, כרמז לעשרת הדברות (חמש כפול שתים) שבהם גנוזה כל התורה שיש בחמשה חומשים (יר' שקלים ו,א). (בשלושה נאמר "קלת", ובשנים "קלות" (כט,לג), שאולי מרמז בתוספת האות ו' כעין ריבוי, שכך זהו כרמז לעוד שנים, שיוצא שמעבר לחמשה חומשים שהם קול ה' [ויש הרבה מצוות – דבר ה' בכל חומש, ולכן כעין קולות ה' שיוצאים מכל חומש, ולכן "קלת" ברבים], יש גם חלוקה לשבעה ספרים [שבת קטז,א]). על התורה נאמר "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג,יח), שהיא באה לתקן את פגם החטא של עץ הדעת, לכן במכת ברד הוכו העצים כרמז לביטול עץ הדעת; "ואת כל עץ השדה שבר" (שמות ט,כה), יוצא שהעץ נהרס ובטל, לעומת עץ החיים שיש בו חיות שזהו התורה שהיא ההיפך מזה, שמביאה חיים לעולם. וכן מכת ברד באה על ששיעבדו את ישראל בנטיעות: 'ברד מפני מה? מפני ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים, לפיכך הביא עליהם ברד ושבר כל מה שנטעו ישראל' (ילקו"ש רמז קפב), כך שזה רומז כעין תיקון לגילוי של הרע בעץ (כמו שהתגלה במצרים שישראל היו משועבדים שזהו רע, והתגלה בעץ – בנטיעות), שכך מכת ברד קשורה לתורה שהיא תיקון לגילוי הרע בעץ – תיקון לפגם של עץ הדעת. גם כרמז שבנ"י דבקים בקב"ה, שזה מתגלה דרך תו"מ, וגם מתגלה במיוחד בעניין נטיעות: 'רבי יהודה ב"ר סימון פתח (דברים יג, ה): "אחרי ה' אלקיכם תלכו", וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא? אותו שכתוב בו (תהלים עז, כ): "בים דרכך ושבילך במים רבים", ואתה אומר "אחרי ה' תלכו"? "ובו תדבקון", וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה? אותו שכתוב בו (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אוכלה", וכתיב (דניאל ז, ט): "כורסיה שביבין דינור", וכתיב (שם, י) "נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי", ואתה אומר "ובו תדבקון"? אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה, הה"ד (בראשית ב, ח): "ויטע ה' אלקים גן בעדן", אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה, הה"ד "כי תבאו אל הארץ"' (ויק"ר כה,ג). לכן דווקא במכה שקשורה לנטיעות יש גילוי כנגד דבקות בה' כמו שנעשה בקבלת התורה. במכת ברד הוכו - "ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר" (שמות ט,כה), וכך במתן תורה נאמר: “לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר" (שם יט,יג), כעין סקילה בברד על האנשים או הבהמה (ולא שייך על הצומח שיסקל כמו במצרים, כי הצומח לא זז ונוגע בהר). בברד היה אש ומים: "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד" וגו' (שם ט,כד). '"מתלקחת בתוך הברד" – נס בתוך נס, האש והברד מעורבין, והברד מים הוא; ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם' (רש"י). שאש ומים שניהם רומזים לתורה, אש שנאמר: "הלוא כה דברי כאש נאם ה'” (ירמיהו כג,כט), ומים שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נה,א). (אולי מים יורדים ולכן מסמלים את התורה שבכתב שירדה משמים, ואש עולה ולכן מסמלת את התושב"ע שאנו לומדים ומבררים. ששתי התורות כעין רבות ביניהן, שיש לפעמים כעין סתירה ביניהם, בין פשט הכתוב ללימוד בתושב"ע; ועשו שלום ביניהם לעשות רצון ה', שכך שתי התורות יחד הם גילוי רצון ה', שמבררים יחד מה לעשות למעשה [שזהו ע"פ התושב"ע] ומה מרמזת התורה שבכתב ללמד אותנו [ובפועל למעשה עושים ע"פ התושב"ע שכך ה' קבע, שזהו רצון ה' לעשיה בפועל]). ברד הוא המכה הראשונה מבין סדרת המכות של באח"ב, שהיא הסדרה שמלמדת על שה' הוא בעל היכולת שאין כמוהו, שאין לו הגבלה, ולכן הוא גם יכול לצוות ולחייב לעשות רצונו (ראה בהרחבה ב'לזמן הזה', ניסן, 'דצ"ך עד"ש באח"ב', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א); לכן מובן שזה קשור למתן תורה, שבו קיבלנו את התורה, לקיים את צווי ה' (והינו חייבים, שה' יכול לחייבנו, וכך חייבנו בסיני: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר", א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם' [שבת פח,א]). ויש שלוש פעמים של גילוי תורה – בסיני, באה"מ ובערבות מואב; שכך גם יש שלוש מכות בסדרה זו, וברד היא הראשונה ולכן כעין כנגד מתן תורה בסיני. וכמו שמתן תורה הוא יסוד האמונה הישראלית – שכולנו הינו בסיני וראינו, כך התגלה גם במכת ברד גילוי של אמונה בדברי פרעה: "וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" (שמות ט,כז); וכמו”כ במכת ברד התגלה גילוי של אמונה ושמיעה בקול ה' אצל עבדי פרעה (כמו גילוי האמונה שראינו את מתן תורה בעינינו, וקיבלנו לעשות את רצון ה'): “הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים" (שמות ט,כ). אולי נרמז: “והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל. והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה" (שמות ט,לא-לב), שהשעורה מרמזת על קרבן העומר (שהוא משעורה), והחיטה על שתי הלחם (שעשוי מחיטה). השעורה הוכתה כנגד שמצרים הוכו בשל חטאיהם (ששעבדו את ישראל בפרך, ושלא שחררו אותם בדבר ה'), שזה מתגלה בקרבן העומר שבחוה"מ פסח, כך שמרמז על הנעשה ביציאת מצרים, שאז הוכו מצרים. לעומת זאת כנגדו היה במתן תורה, והתורה מוסיפה חיים, 'גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא' וכו' (אבות ו,ז), לכן החיטה שמרמזת על שתי הלחם בשבועות, היא לא הוכתה; שזה בא לרמז על קשר בין מכת ברד ומתן תורה שלכן מביאים את שניהם (וההבדל הוא מצד הזמן, שהשעורה גודלת לפני החיטה ולכן התקשתה, ובשל כך השעורה הוכתה ולא החיטה, כך שרומז על שיש הבדלי זמן ביניהם, שהיו בזמנים שונים, אבל יש קשר ביניהם ולכן מביאים ומתייחסים לשניהם). ברד היא המכה השביעית, כנגד שמתן תורה היה ביום שבת (שאע"פ שנחלקו באיזה תאריך היה מתן תורה, בכ"ז כו"ע מודים שהיום בשבוע היה שבת: 'ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא (שמות כ, ז) "זכור את יום השבת לקדשו", וכתיב התם (שמות יג, ג) "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה", מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום' [שבת פו,ב]).