"לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך" (שמות ז,טו). '"הנה יוצא המימה" – לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו' (רש"י). '"ויאמר ה' אל משה השכם בבקר והתייצב לפני פרעה הנה יוצא המיימה". למה היה יוצא המימה? לפי שהיה אותו רשע משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו, לפיכך היה יוצא המיימה בהשכמה, שלא יראוהו בני אדם שעומד בקלון. לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: עמוד בהשכמה בשעה שהוא נצרך, תפוש אותו ואמור לו: כה אמר ה' כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי' (תנחומא "וארא" סימן יד). בנ"י אכלו במדבר לחם מהשמים – מן, שהוא ירד משמים ואכלוהו כארוחת בוקר מוקדמת, "ולחם בבקר לשבע" (שמות טז,ח), והיה נמס אם היה נשאר בבוקר: "וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס" (שם,כא). למה היה נמס בבוקר? מסביר המדרש: '"איש אל יותר ממנו עד בקר" – כדי לתת נס בתוך נס. ד״א: כדי להכין לבם לאביהם שבשמים, שמי שהיה לו חמשה או יותר בנים, היה אומר שמא למחר לא ירד מן, והיה לבו נכון לשמים' (לקח טוב; שמות טז,יט). אולי גם כיון שהוא מאכל רוחני אז לא ראוי שיופיע בגלוי בשיא היום שאז המציאות הגשמית מופיעה בחוזקה, ולכן כבר קודם נמס. אולי אפשר שהיה בזה רמז לבנ"י שהזכיר להם את פרעה שהיה אומר שהוא אלוה ולכן לא עושה צרכים, ולכן היה הולך מוקדם בבוקר (בהשכמה) ליאור להתפנות כדי שלא יראוהו, שכך גם הם היו צריכים לאכול את המן מוקדם, שהמן היה נבלע באברים ולא היה יוצא (תנו רבנן: (תהלים עח, כה) "לחם אבירים אכל איש", לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, דברי ר"ע. וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל, אמר להם: צאו ואמרו לו לעקיבא: עקיבא טעית, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם?! והלא כבר נאמר (דברים ט, ט) "לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי"! אלא מה אני מקיים "אבירים"? לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים' וכו' [יומא עה,ב]), כעין כמו שפרעה טען שהוא אינו עושה את צרכיו ממה שאוכל. שנראה שבכוונה נעשה כך במן כדי לרמז כנגד פרעה, כיון שהמן ניתן כדי שיכולו בנ"י להתחבר לתורה: 'מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה, ומהיכן היה לובש ומתכסה; הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן' וכו' (מכילתא; שמות טז,ד). לכן המן ירד משמים, כעין התורה שירדה משמים. לכן נעשה בו כעין מה שהתגלה בפרעה, שכך יקלטו ישראל שמי שמחובר לתורה הרי הוא מתגלה במעל הגשמי, כעין מלאך (כמו שר"ע אמר שזה כעין מאכל מלאכים) כמו שפרעה טען על עצמו שהוא אלוה רוחני ולא אדם פשוט. בנוסף, פרעה היה מלך, שכך מי שמחובר לתורה הריהו כמלך: 'אמר להו: שלמא עלייכו מלכי, שלמא עלייכו מלכי. אמרו ליה: מנא לך דרבנן איקרו מלכים? אמר להו: דכתיב (משלי ח, טו) "בי מלכים ימלוכו" וגו'' (גיטין סב,א). כמו"כ מי שמחובר לתורה דבק בקב"ה מלך העולם, שהוא האלוק האמיתי (ולא פרעה), וכך יש בו גילוי של מלך ואלוק, גילוי שה' מתגלה עליו. בנוסף, כדי להיות עבדי ה' צריכים להיות בני חורין, שלכך יצאנו ממצרים להיות בני חורין עובדי ה': "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" (ויקרא כה,נה); וכמו שמובא ההבדל בין פורים לפסח: 'רבא אמר: בשלמא התם (תהלים קיג, א) "הללו עבדי ה'", ולא עבדי פרעה; אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש?! אכתי עבדי אחשורוש אנן! (מגילה יד,א), הרי שעבדי ה' בשלמות זה דווקא כבני חורין גמורים. לכן בקשר לחיבור לתורה שבה אנו נעשים עבדי ה' בפועל, שהולכים ע"פ רצונו, יש גילוי כנגד שמשה הלך לפרעה בדרישה שישלח את ישראל עבדיו ממצרים כדי שילכו לעבוד את ה': "לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך. ואמרת אליו ה' אלקי העברים שלחני אליך לאמר שלח את עמי ויעבדני במדבר והנה לא שמעת עד כה" (שמות ז,טו-טז). אמנם משה הלך להתריע גם בצהרים (שחלק מהמכות נאמרו בבוקר וחלק בצהרים), אלא שיש חשיבות גילוי כנגד ההתרעה שבבוקר ששם זה גילוי נגד אלוהותו של פרעה, שבא להדגיש שה' הוא האלקים ולכן רק אותו יש לעבוד. (וכן נרמז שאם יעזבו את התורה תהיה גלות, כעין כמו ביטול הגאולה ממצרים שנעשתה ע"י המכות, שיצאו לגלות אם לא יהיו בדבקות בשלמות בתורה: 'דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (ירמיהו ט, יא) "מי האיש החכם ויבן את זאת"? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, דכתיב (ירמיהו ט, יב) "ויאמר ה' על עזבם את תורתי" וגו'; היינו "לא שמעו בקולי" היינו "לא הלכו בה"? אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחלה' [נדרים פא,א], 'והיינו לא הלכו בה כלומר בכונתה ולשמה' [ר"ן]. ולכן זה נרמז במן שהוא היסוד לחיבור שלם לתורה, שיכלו לשבת ללמוד ולהתחבר לגמרי לתורה [כמובא במכילתא (שם) שכביכול לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן] וזמנו בבוקר מרמז על הגאולה ממצרים, לרמז שיגלו אם לא ידבקו בתורה). כמו"כ פרעה טען שהוא אלוה שברא את עצמו והעולם ("אשר אמר לי יארי ואני עשיתני" [יחזקאל כט,ג]), לכן נרמז במן שזמנו בבוקר, שמרמז נגד טענת פרעה לאלוהות - שמוכח בבוקר שאינו אלוה; ובו (במן) דבקים בה' ע"י חיבור לתורה (וכן בעצם ירידת המן, שיורד כל יום ונמס בהמשך, ובלעדיו לא יוכלו להתקיים, נעשה בזה דבקות בה', שכוונו את ליבם לשמים שירד להם כל יום [יומא עו,א]) ובכך מרמזים שהעולם כולו נברא בשביל בנ"י והתורה: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י; בראשית א,א); לכן זה מודגש בירידה בבוקר, כרמז לראשית היום, כרמז לראשית העולם שנאמר ב"בראשית", וכן מרמז על בנ"י והתורה שהם "ראשית", שלזה נברא העולם ע"י ה' ולא שפרעה בראו. אולי זה מתגלה במן שהוא אוכל שמימי, כרמז שפרעה היה מולך בחוזקה במלכות גדולה, אולם בעצם הוא חייב את קיומה וגדולתה ליוסף שהצילם בזמן הרעב; לכן נרמז באוכל כנגד האוכל אצל יוסף, וזה שמימי כנגד שזה ע"י שמשמים גילו לפרעה ויוסף פתר לו. לכן זה מוקדם בבוקר כרמז על ההתחלה, לרמז שכל כבודו ומעלתו של פרעה קשורה ליוסף שהיה בתחילת ירידתם למצרים, ויוסף היה במצרים כדי שירדו ישראל למצרים, כמו שקרה במציאות (ויוסף ירד למצרים כדי שירדו ישראל בכבוד [ב"ר פו,ב. וכן משמע בשבת פט,ב]); כך שזה מרמז לישראל שכל המציאות בעולם מתגלגלת בשביל ישראל, וכל זה כדי שנגלה את שם ה' בעולם ע"י תו"מ.