חידה ופישרה...
נכתב על ידי משה אהרון, 21/1/2025
בס"ד.
חידה ופישרה.
------------------
הציווי הראשון למשה לומר לפרעה :
וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. כג וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. כד.
:
והנה מצינו שמשה לכאורה לא אמר כן לפרעה.
ולא עוד שאחרי סיפור המילה והיחלצות ציפורה למול את בנה .
נאמר כי הקב"ה הורה לאהרון לילך לקראת משה. מדוע דווקא בשלב זה ?
ובכלל משה היה לכאורה באותו העת קדימה "במלון" בדרך למצרים. כיצד זה נפגשו הם משה ואהרון בהר האלוהים שבמדבר.
. אלא שכנראה זה היה סיפור המעשה .
עקב המקרה האמור : משה וציפורה נכנסו לטראומה קשה .
ציפורה עמדה על זכותה לחזור על עקבותיה.
משה נאלץ לחזור למדיין ולהשיב את משפחתו אליה.
כנראה כבר אז, גם נקרע קשר הקידושין ביניהם.
בחזרתו ממדיין לשוב שוב למצרים פגש משה את אהרון
בהר האלוהים שבמדבר .
והנה בסבב שני זה ועם אהרון ,סבר משה לתומו כי הציווי הקודם, אינו רלוונטי והוא היה יותר אמירת רקע כללית לאירוע הקשה בדבר ברית המילה לבנו .
שגם הוא, אינו יכול לשמש שליח ה' לגאול את ישראל ,
כשבנו בכורו - אינו מהול...
יש גם אפשרות אחרת ויש לה גם רמז בכתוב שמשה שמר אמירה זו למועד מאוחר יותר בסמיכות למכת בכורות .
שנאמר ":
וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. כד.
שיש וניתן לקרוא המילה "ואומר" כמכוונת לעתיד....דהיינו ניקוד שווא תחת האות "ו"
כך או כך מה ביקשה התורה לבשרנו אנו - בני ישראל :
שיותר משאמירה זו שאנו כ"אחד" - בנו בכורו של הקב"ה. יותר ,משנאמרה לפרעה .
נאמרה היא לאוזנינו אנו - בני ישראל .
זאת ועוד איננו עונים על הגדרה זו כעם בכור לקב",ה אלא במעמד היותינו - "בן אחד".
כלומר באחדות שלמה של "בן אחד".
משל : "ה' אחד" כנגד "בן אחד".
ואם תרצו ניתן גם ללמוד מכך כי לקב"ה יש גם בנים אחרים נוספים אותם שאינם מזרע ישראל .
אך במעמד בנים רגילים לא בכורים.
משה אהרון
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
