"ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם" (שמות א,ז). '"וישרצו" - שהיו יולדות ששה בכרס אחד' (רש"י). למה היו יולדות דווקא ששה בכרס אחד, ולא יותר או פחות? הגור אריה מסביר שזה כנגד שהשעבוד היה בששת ימי השבוע, ולכן כנגדו ששה בכרס אחד; וכן מספר שש הוא ראוי לישראל, וכן מספרם של ישראל הוא ששים ריבוא (ולכך היו צריכים להתרבות) ולכן זה התגלה כנגדו בהקטנה במספר שש. אולי אפשר שזה כעין רמז שבנ"י באו לגלות מצרים, שהם ישעבדו וימיתו בהם ולכן צריכים להתרבות; לכן זה התגלה בשש כרמז לירידת ישראל לגלות מצרים, וכעין רמז שנאמר קודם: "ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים" (פס' ה'), כרמז על הירידה למצרים (כרמז שמתחיל בבאים למצרים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו" וגו'), שירדו למצרים ששים וששה איש ויוכבד נולדה בין החומות: "כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב כל נפש ששים ושש" (בראשית מו,כו). לכן נרמז שירדו מעטים לגלות מצרים ולכן צריכים להתרבות, אז כנגד זה נולדו ששיות כרמז למספר 66 בירידתם מהארץ למצרים. אולי גם התרבו מאוד כדי שימאסו בעיני מצרים, לכן גם נעשה בששיה שמרמזת על שרצים, שכך זה עורר יותר את מאיסתם בעיני מצרים, שיראו בהם כשרצים שפלים וכך יביא לשעבוד וגזרות מצרים (כעין כמו שהנאצים ימ"ש היו מדמים את היהודים לעכברים). אולי גם כרמז שאע"פ שהם מתרבים אין זה בשל שהמקום ראוי להם, אלא זה קשור לטומאה, שישועבדו ויפלו מטה מטה עד השער המ"ט בשערי טומאה; לכן זה כעין שרצים שיש שמונה שרצים שמטמאים בנבלתם, והם מטמאים בכעדשה שזה יותר חמור מנבלת בהמה שזה בכזית, כרמז לטומאה חמורה שיפלו במצרים (וכן לא כל השרצים מטמאים, כעין שלא כולם נפלו לע"ז, ששבט לוי נשארו עובדי ה' [רמב"ם; הל' עכו"ם א,ג. במדבר רבה ג,ו]). אולי אחד מהשרצים זה נחש, והמצרים מתגלים כנחש (כמו שהיה דמות נחש על ראשו של פרעה, כמו שמופיע בעתיקות מצרים. וכן) כמו שמובא במדרש: '"וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין" ... מה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות מצרים? אמר רבי שמעון בן פזי: דכתיב (ירמי' מו, כב) "קולה כנחש ילך", מה הנחש מלחש והורג אף מלכות מצרים מלחשת והורגת; כי הוא נותן בבית האסורים ומלחש עליו להורגו. דבר אחר: מה ראה הקדוש ברוך הוא להקיש מלכות מצרים לנחש? מה הנחש מעוקם אף מלכות מצרים מעקמת דרכיה' וכו' (שמו"ר ט,ג). כך שזה בא לרמז שבנ"י מתרבים במצרים, וזה מרמז על כעין שרצים, ואחד מהשרצים הוא נחש שהוא כגילוי מצרים; כעין רמז שבנ"י הם אלו שמתחזקים ומתרבים מכח מצרים, על חשבונם; שזה כרומז (כמו שידוע מהסוד) שבגלות בנ"י במצרים ביררו משם את כל הניצוצות קדושה עד שלא נשאר שם יותר כלל, שזהו שהיה על חשבון מצרים. וכמו כן ביציאת מצרים לקחו את כל ממון מצרים (ברכות ט,ב) כתשלום על עבודתם של בנ"י הרבים (סנהדרין צא,א), ולכן הריבוי מרמז על שרצים כרמז למצרים, שהריבוי יגרום שראוי שירוקנו את ממון מצרים. אולי אפשר שהמספר ששה בא לרמז על שהם משתעבדים במצרים כנאמר לאברהם, ולכן זה כרמז לנאמר: "ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה" (בראשית טו,יג), ש"ועבדום" זה שש אותיות. וכמו"כ רמז לשעבוד שנעשה בעקבות ריבוים, ולכן כנגד ששה מילים שמתייחסים לשעבוד הארוך: "ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה" (ולא כולל את הנאמר קודם שהם יהיו גרים, שזה לא קשור לריבוים שהביא לשעבוד). אולי גם כרמז שנחשב גלות 400 שנה מהולדת יצחק עד הגאולה (שם; רש"י), ולכן זה ששה דורות עד הגאולה ממצרים: יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם ומשה. ולכן כנגדו ששה בכרס אחד שזה זרז לשעבדם, וכן כך התרבו לששים ריבוא שהיו ראויים לצאת דווקא במספר הזה; לכן כנגד הגלות והגאולה זהו שש כנגד הדורות. אולי גם בנ"י יגאלו ממצרים בששים ריבוא שזהו המספר היסודי של בנ"י ולכן היו צריכים לצאת דווקא במספר זה, וכן כחלק מהגאולה זהו מתן תורה בסיני (שהוא הלשון הרביעית בגאולה - "ולקחתי"), וששים ריבוא מרמז על קשרנו לתורה, שזהו המספר שבו ראויים לקבל את התורה, שלכך רמזו שישראל זה ר"ת 'יש ששים ריבוא אותיות לתורה', שזהו גילוי תורה בכל אחד מישראל. לכן כרמז שה' מקדים תרופה למכה, ומראש מכין כדי שיצאו במספר הראוי ליציאת מצרים וקבלת התורה, לכן מתגלה בשש כרמז לששים ריבוא. וכן זה גם מרמז על ששה סדרי משנה - התושב"ע, שזהו גילוי קדושתנו שמתגלה בגילוי התורה, שזה מראה שירדנו למצרים כדי שנגלה את המוסר האלוקי (אחרי שעברנו על בשרנו כמה רע יש בשחיתות) ונהיה עבדי ה' (שקננו ביציאת מצרים), ולכן מתגלה בגילוי ישראל שנולדים בהקשר לשעבוד מצרים ומרמזים על מעלת נשמתנו (המתגלה בתושב"ע [שזה שש]) הדבקה בתורה ובקב"ה. אולי גם במתן תורה נעשה כגאולה העתידית (עד שנפלו בעגל; ע"ז ה,א), ולכן כעין נרמז שגלות מצרים זו ההכנה לה, ולכן כעין ששת ימי המעשה; כיון ששבת כעין לעתיד לבא: 'שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב), שלכן שבת זהו כנגד זמן מתן תורה שאחרי גלות מצרים. לכן ההולדה שזרזה את הגלות (שמצרים פחדו מריבוי בנ"י ולכן שיעבדו: "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו" וגו' [שמות א,ט]) מתגלה בריבוי של ששה בכרס אחת, כנגד ששת ימי המעשה. אולי גם יש בזה רמז שפרעה רצה להמעיט את ישראל וה' אמר שירבו, שפרעה אמר "הבה נתחכמה לו פן ירבה" (שמות א,י), ורוה"ק אמרה "וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ" (פס' יב): ' ... ומדרשו - רוח הקודש אומרת כן: אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה' (רש"י). לכן זה מתגלה בריבוי בששה בכרס כנגד ההפרש בין "פן" ל"כן", שזהו 60 ולכן נרמז במספר שש (כהקטנה לאחדות), שכך ילדו בכרס אחת. (אולי ישראל ירדו למצרים בעקבות מכירת יוסף, ושמעון ולוי הם שרצו ויעצו בהתחלה להרגו עד שבסוף 'רק' נמכר, לכן נרמז בששה כנגד ששה בנים שלאה ילדה, כרמז שבאים לגלות כתיקון ממעשה בניה שהחלו שמעון ולוי (וזה לא רק הם פעלו, ולכן לא רק שנים כנגדם, אלא גם כרמז שגם אחרים השתתפו [ובפרט יהודה, שיעץ למכרו כדי להצילו ולא אמר לשחררו], לכן כרמז בששה כנגד שלאה ילדה ששה שבתוכם ילדה את שמעון ולוי). אולי אפשר שמובא ביר' (שקלים ב,ג): 'כתיב (שמות ל) "זה יתנו כל העובר על הפקודים". ר' יהודה ור' נחמיה; חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל, וחרנה אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין ... ר' פינחס בשם ר' לוי: לפי שמכרה בכורה של רחל בעשרים כסף ונפל לכל א' וא' מהם טבעה, לפיכך יהיה כל אחד ואחד נותן שקלו טבעה'. יוצא שששה גרמסין (מטבע שהיה בימי משה) זהו המחיר שכל אחד מהשבטים קיבל על מכירת יוסף (מחצית השקל), לכן כנגד זה הולידו ששה בכרס אחד, שירדו לגלות מצרים בעקבות מכירת יוסף, לכן שעבוד מצרים (שנעשה בשל התרבותם) מתגלה כנגד המכירה (אמנם יש גם ערך של עשרה גרה, אלא שזהו משקל ולא מטבע, לכן כהדגשה למכירה שקיבלו כסף זה מתגלה בששה גרמסין). אולי גם מובא על הסיבה לגלות מצרים: 'אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר "וירק את חניכיו ילידי ביתו". ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר "במה אדע כי אירשנה". ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר "תן לי הנפש והרכוש קח לך"' (נדרים לב,א). לכן כנגד שימוש בת"ח נרמז בששה כנגד התושב"ע שהם לומדים גורסים ומבררים את התורה, שזהו מעלתם כת"ח (ולא רק שיודעים תורה שזה גם באינם ת"ח), לכן מתגלה בששה כרמז לתושב"ע (ששה סדרים). כנגד שלא גייר, זהו גם כרמז לתושב"ע שזה מגלה את מעלתנו כיהודים, קשרנו העמוק לתורה שמראה על מעלת הנשמה המיוחדת שיש בנו (אברהם לא גיירם, ובגיור יורדת לגר נשמת ישראל). ומה שהפריז על מידות ה', אולי גם זה קשור לתושב"ע שבה גם ענייני הבנה בדרכי ה' ויראת ה', שלכן היה עליו לדעת שלא להפריז; או שיוסף נמכר לעבדות שזה סכנת נפשות (ואף רצו בתחילה להרגו), לכן בגילוי של  עשיית סכנת חיים (במעשי אחי יוסף במכירתו) וא"י (שאברהם הרהר), כעין נרמז על ערי המקלט בארץ (שמשני צידי עבר הירדן), שהם ששה ערי מקלט, לכן השעבוד התגלה בעקבות ריבוי בגילוי של ששה.