"יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים. וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד" (בראשית מט,יד-טו). '"יששכר חמור גרם" מה חמור זה גרמיו ברורין כך היה תלמודו של יששכר ברור עליו. "רובץ בין המשפתים" אלו שלשה שורות של תלמידי חכמים שהן יושבים לפניהם. "וירא מנוחה כי טוב" זו התורה, שנאמר (משלי ד) "כי לקח טוב נתתי לכם". "ואת הארץ כי נעמה" זו התורה: (איוב יא) "ארוכה מארץ" וגו'. "ויט שכמו לסבול" עולה של תורה. "ויהי למס עובד" אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו משבטו של יששכר וכו'. ד"א: "יששכר חמור גרם" מדבר בארצו - מה חמור זה נמוך מכאן ונמוך מכאן וגבוה באמצע, כך בקעה מכאן ובקעה מכאן והר מכאן. "רובץ בין המשפתים" אלו ב' בקעות, בקעת פסלן ובקעת יזרעאל. "וירא מנוחה כי טוב" זו תנעם, "ואת הארץ כי נעמה" זו נעים. "ויט שכמו לסבול" עולה של ארץ ישראל. "ויהי למס עובד" רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן; רבי אלעזר אומר: כל השבטים הניחו יתירות ושבטו של יששכר לא הניח יתירות. רבי שמואל בר נחמן אמר: אף שבטו של יששכר הניח יתירות אלא שהיו בעלי מסים; א"ר אסי: הם מעלה מסין היו כמו שנשתעבדו. ד"א: "יששכר חמור גרם" פרותיו של יששכר גסין היו, והיה שבטו של יששכר נוטל מהם ומפרש בים; והיו אומות העולם רואין אותן ומתמיהין עליהם. והיו אומרים להם ישראל: על אלו אתם מתמיהין?! אלו הייתם רואים לאדוניהם של אלו עוסקין בתורה היה לכם להתמה עליהם; והרבה גרים היו באים ומתגיירים. רבי יהודה ב"ר סימון בשם ר' אחא אמר: "יששכר חמור גרם" יששכר חמור לגרמיה' (ב"ר צח,יב). חז"ל דורשים שיששכר היה שלם בחיבורו לתורה ולא"י (ראה 'מעשי אבות - ב', 'ברכת יעקב ליששכר - מסירות לתורה ולא"י', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). במה זכה שבט יששכר שכך יתגלה בו? חז"ל מביאים דרשה על גילוי התורה שבו, ודרשה על גילוי ישוב א"י שבו, ואז מביאים דרשה על פירותיו שעשו קידוש ה' בעולם. נראה שהדרשה השלישית היא תוצאה של השניים הקודמות, ששלמות קידוש השם בעולם נעשה ע"י בנ"י שמגלים תורה בא"י. שכך יש שלמות גילוי תורה - שעיקרה בא"י (ספרי עקב,מג), ובארץ מגלים במעשינו את גילוי שם ה' בכל המציאות ובמעלת שלטוננו, שכך מביא לקידוש השם; כמו שהגוים ראו את פירותיו שגדלו אצלו בארץ ומזה נעשה קידוש השם. לכן זה התגלה ביששכר שנולד בעקבות מעשי לאה בשביל הקדושה, שנתנה לרחל את הדודאים של בנה בתמורה להיותה עם יעקב, שמאותו לילה נולד יששכר (בראשית ל,יד-יח), וזה נרמז בברכתו: 'ד"א: "יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם", חמור גרם אותו. וכי מנין היתה לאה יודעת שבא יעקב? אלא נהק החמור ושמעה קולו ויצאת לקראתו' (ב"ר צט,ט). שכל ענייני גילויו שנמשלו בחמור - תורה וא"י וקידוש השם (בפירותיו), קשורים להתאמצותה של לאה לגלות קדושה בעולם, להרבות בשבטים: '"וישמע אלקים אל לאה" - שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים' (רש"י; בראשית ל,יז). ושבטי בנ"י הם שמגלים קידוש השם בעולם ע"י תורה בא"י, לכן בזכות זה בא שורש שבט יששכר שדבק בשלמות בתורה וא"י, ומביא קידוש בשם בעולם, במיוחד דרך פירותיו - כעין גילוי שבא מכח גידולים, הדודאים, שנתנה לאה לרחל. יששכר הוא הבן החמישי מלאה (אין אם אחרת שהביאה כך, שהאחרות הביאו כל אחת רק שנים), לכן בו נרמז על חמשה חומשי תורה: "וישמע אלקים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי" (בראשית ל,יז). 'ד״א: חמישי, שהיה עוסק בה׳ חומשי תורה' (בראשית רבתי). ושלמות התורה זה רק בא"י, ולכן זה גם קשור ומתגלה בשלמות כיבוש וישוב הארץ; לכן התגלה ביששכר שלמות תורה וא"י (שלאה השתדלה להרבות שבטים, שזה להרבות קדושה, ולכן התגלה כנגד המתגלה בקדושה, שהחמישי כנגד תורה). ובבני יעקב הוא נולד התשיעי, וזה מרמז כנגד מעמד מתן תורה שהיה שיא גילוי ה' בעולם, שהיה בחודש סיון שהוא התשיעי מתשרי שבחודש זה (תשרי) מתגלה מלכות ה' בעולם (ר"ה עד יוה"כ); לכן בו (ביששכר - התשיעי) מתגלה קידוש השם בעולם - גילוי מלכות ה' בעולם, שזה בא ע"י שלמות תורה וא"י, שכך התגלה בו (כגילוי סיון התשיעי מהבסיס של תשרי), וכך התגלה בגלוי בעולם שנעשה קידוש השם בפירותיו שגדלו בא"י ואמרו עליהם לגוים שאם היו רואים את אדוניהם שיושבים ועוסקים בתורה (שהיא נתנה בסיון) ... וכך נעשה קידוש השם בעולם (כתשרי ובגילוי דרך התורה שבסיון). אולי גם ארון הברית שבו הלוחות (שבהם כל התורה; יר' שקלים ו,א), היה בגובה 9 טפחים (לדעת ר"מ; ב"ב יד,א), וא"י מחולקת לתשעה אזורים לביעור שמיטה (משנה; שמיטה ט,ב). לכן בגילוי יששכר כבן התשיעי התגלה בו היותו כלי לתורה (כעין הארון) ולשלמות הקשר לארץ (כשמיטה שקשורה בנחלת הארץ). לאה אמרה שזכתה ביששכר בשל שנתנה את שפחתה ליעקב: "ותאמר לאה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר" (בראשית ל,יח). אולי בזה מתגלה שלאה רצתה להרבות שבטים, ולכן נתנה את שפחתה ליעקב שיוליד ממנה (שחשבה שהיא כבר לא תוליד יותר), ולכן מתגלה כאן ריבוי השבטים והגעתם מארבע אמהות, כעין רמז לשם ה' (הויה) בן ארבע אותיות, שכך זה יעודם של ישראל לגלות את שם ה' בעולם, ולכן באנו מארבעת נשי יעקב, כעין גילוי ה' שמתגלה דרך מעשיו בעולם שזהו שמותיו השונים שמתגלים בעולם (ע"פ המעשה שבו מתגלה, כגון: אלקים זה דין, הויה זה רחמים וכו'), שכך זהו ארבע אמהות כגילוי שם ה' (הויה), כרמז לגילויי ה' שמתגלים מה' אחד (שזהו כעין יעקב אחד) [ושם הויה מרמז על תיקון העולם בעתיד, שלעתיד יקרא ככתבו, שלא כמו עכשיו שנקרא בלשון אדנות (פסחים נ,א)]. שכך מתגלה גם בשבטי בנ"י בחנייתם במדבר על ארבעת הדגלים, שכנגד ד' שבמרכבה ('ארבעה דגלים כנגד ד' חיות אשר תחת כסא הכבוד בד' פנים' [לקח טוב; במדבר ב,יז]), כגילוי שייעוד בנ"י זהו לגלות את שם ה' בעולם (ששם ה' עומד בעולם על גבינו). לכן כיון שלאה הביאה את שפחתה כאשה רביעית כדי להרבות בשבטי בנ"י (שיולדו ליעקב) אז זכתה לגילוי קידוש השם בשלמות שמתגלה דרך בנה, שזה ע"י שלמות תורה וא"י שמתגלה בשלמות ביששכר. אולי גם כרמז שאשה נקראת בית (שבת קיח,ב), וביתם של ישראל ושל השכינה זה בא"י; ובחיבור איש ואשתו יש גילוי שם ה' ('דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן' וכו' [סוטה יז,ב]. 'שכינה ביניהם - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן, יו"ד באיש וה"י באשה' [רש"י])  וכך גם התורה היא שמות ה' (שכולה גילוי רצון ה' בעולם, הופעת שם ה' בעולם). לכן בזכות הבאת שפחת לאה כאשה ליעקב זכתה לאה ליששכר שבו גילוי תורה וא"י. אולי גם השפחה מיועדת לעבוד את גברתה, ולכן כשכר נתינת שפחתה כדי להרבות שבטי ישראל זה מתגלה (כשכר) בריבוי ממנה - שתוליד עוד שבט (יששכר), ובו יתגלה עבודת ה' כנגד מסירת שפחתה, שלא תעבוד אותה כשפחתה לגמרי בשל היותה עכשיו גם אשת יעקב, שזהו כעין מסירתה - במקום לעבוד אותה נמסרה לעבודת ה' (שעובדת לגילוי שבטי ישראל, וזהו גילוי לעבודת ה', שזה נעשה כעין מסירתה כשפחה לעבודת שמים); ועבודת ה' בשלמות מתגלה בתורה וא"י, ולכן כך התגלה ביששכר כשכר נתינת שפחתה. אולי גם לבן רצה להזיק לישראל ע"י החלפת רחל בלאה, שכך יגרם שיוסף אינו הבכור, וכך יקנאו בו אחיו על קבלת הכתנת פסים (שאילו היה בכור לא היו מקנאים בו, כי לבכור מגיע יותר) ויתגלגל שירדו למצרים (כך מובא ביהודי הקדוש מפרשיסחא); והנה לבן רימה את יעקב ע"י שנתן את שפחתו הקטנה ללאה, כדי יעקב יחשוב שהיא רחל ('"את זלפה שפחתו" – והיתה קטנה והיתה ראויה לרחל, וניתנה ללאה ברמאותו, כדי להראות ליעקב שזו שפחת רחל' וכו' [מדרש אגדה (בובר); בראשית כט,כד]). כך שכעין זלפה קשורה בגלגול הירידה למצרים. ביציאת מצרים קיבלו את התורה ובאו לא"י (שזהו הלשון הרביעית והחמישית בגאולת מצרים [שמות ו,ז-ח]). לכן כשלאה הביאה את שפחתה ליעקב בשביל להרבות בבנ"י, להגדיל קדושה בעולם, אז נעשה בזה כתיקון למה שהתגלה ממנה, (היפך מקלקול לבן), ולכך כהיפך מהירידה למצרים, שזהו היציאה עם קבלת תורה ונחלת א"י. לכן בזכות שלאה נתנה את שפחתה ליעקב היא זכתה להוליד את יששכר שיש בו גילוי שלמות של תורה וא"י (והוא היכה את העממין שבשטחו, כעין שמצרים הוכו קשות ביציאה ממצרים).