"ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" (דברים יז,יז). שלמה חטא בזה ובעקבות כך נטה לע"ז, ומזה נעשה שורש לעונש לישראל ע"י רומי: 'אמר רבי יצחק: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שירטון, ועליו נבנה כרך גדול שברומי. ואמר ר' יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם. כתיב (דברים יז, יז) "לא ירבה לו נשים"; אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור, וכתיב (מלכים א יא, ד) "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו"' וכו' (סנהדרין כא,ב). 'א"ר לוי: יום שנתחתן שלמה לפרעה נכה מלך מצרים ירד מיכאל ונעץ קנה בים והעלה שלעטוט, ונעשה חורש גדול, וזה הוא כרך גדול שברומי. יום שהעמיד ירבעם שני עגלי זהב באו רומס ורומילס ובנו שני צריפים ברומי. יום שנסתלק בו אליהו הועמד מלך ברומי, "ומלך אין באדום נצב מלך"' (יר' ע"ז א,ב) (בשבת נו,ב: 'אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר; ואמרה לו: כך עושין לעבודה זרה פלונית וכך עושים לע"ז פלונית, ולא מיחה בה. אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי. במתניתא תנא: אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד וזהו איטליאה של יון'). 'בשעה שנשא כו'. כי זה היה תחלת עבירה לע"ז בירושלים כדאמרינן פרק במה בהמה שהכניסה לו אלף כלי זמרים ואמרה לו: כך עובדים ע"ז פלוני; וזה היה תחלת החורבן כמ"ש "פן יפתה לבבכם" וגו' "ואבדתם מהרה". ולכך בו ביום נעץ קנה כו' כי היה תחלת ישובו של רומי, כמ"ש שלא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים. והיה זה ע"י גבריאל כי בידו ניתן גחלי אש לשרוף ירושלים, כדאמרינן בפרק י"ה ולזה ניתן בידו ג"כ ישוב של רומי שהיה מחורבנה של ירושלים. וכמו שהיה שם גבריאל חס וצינן הגחלים י"ל ג"כ שהיה חס ולא נעץ רק קנה א', אבל מאליו העלה שרטון. ויש לפרש שנעץ קנה לרמוז על מלכות רומי שנאמר עליו "גער חית קנה" ע"ש שנמשלו כחזיר יער הדר בין הקנים, וע"ז התפלל דוד גער חית קנה, גער אותה שחיותה במקום קנה שנעץ גבריאל בים. וק"ל' (מהרש"א). (וראה גם בבן יהוידע ומראית העין, שמבארים ע"פ הקבלה). לכאורה קצת קשה לומר על הגמ' כאן שהכוונה לצור, כיון שהם שני מקומות שונים... אולי אפשר שמה שנאמר 'רומי' הכוונה לצור שהתחזקה, שזה כעין שהוקמה (והיא צמודה לים ולכן כעין שנקבע בים), ולא לרומא. ומה שנאמר בהמשך על רומס ורומילוס (שהם מייסדי רומא) זה במקום אחר, ברומא. ולכן ביר' נאמר שנעשה יער, כעין רמז ללבנון שיש שם עצים רבים. אולם זה די דחוק. לכן נראה שצור אינה רומי (אלא רק קשורים מצד המלכות), אולם בכ"ז כיון ששניהם שייכים לאדום, לעשו, אז בפגם שנעשה בירושלים שבזה יורד כוחה של ירושלים, אז עולה כחה של רומי ('קסרי וירושלים; אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן. ישבו שתיהן, אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי, תאמן, שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה", אם מליאה זו חרבה זו, אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה, כג) "ולאום מלאום יאמץ"' [מגילה ו,א]), ולכן התחלת הנפילה בירושלים זה מתגלה בהתחלתה של כרך גדול של רומי (ובחורבן ירושלים מתגלה בהתעשרות צור). אולי בנוסף גם אפשר שנאמר "ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו" (בראשית כז,כב), 'דבר אחר: הקול קול יעקב - אמר רבי ברכיה: בשעה שיעקב מרכין בקולו, ידי עשו שולטות, דכתיב (שמות טו): "וילונו כל העדה", "ויבא עמלק". ובשעה שהוא מצפצף בקולו, אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות ... אמר רבי אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו. אמרו לו: תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו? אמר: לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן, אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם: "הקול קול יעקב", בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות, אין הידים ידי עשו, ואם לאו, "הידים ידי עשו", אתם יכולים להם' (ב"ר סה,כ). לכן נראה שכיון ששלמה נפל בשל נשיו בקשר לע"ז אז יצא לו התרחקות מתורה (שהתורה היפך מע"ז), וזה גם השפיע לכל ישראל אחריו. לכן בזה התחזק כוחו של עשו, שכוחו תלוי בחוסר לימוד תורה של ישראל. לכן זה מתגלה בהתחלת רומי, שבהמשך, בבית שני, תחריב את ירושלים בשל כוחה (שהוא מחוסר בקדושת ישראל). שזה (כוחה) החל להתגלות כששלמה נפל, ולכן זה מתגלה כהתחלה, כמו שהעם נמשך אחר המלך, וכך הפגם שאצל שלמה המשיך אח"כ לעם, כך שזה התחזקות בהמשך, וכך התגלה שעלה שרטון ואח"כ יתחזק באנשים רבים שיבואו לפגוע בירושלים; שהיא מקום התורה, וכן מקום מלכותו של שלמה, לכן התגלה כנגד חסרון התורה בשלמה. אולי מה שנאמר שנעשה חורש גדול זה כרמז לההיפך מירושלים והמקדש, שהמקדש נקרא יער: 'אמר רב זוטרא בר טוביה: למה נקרא שמו יער, דכתיב (מלכים א י, יז) "בית יער הלבנון"? לומר לך: מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב; דאמר רב הושעיא: בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות בזמניהן; וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן, שנאמר (תהלים עב, טז) "ירעש כלבנון פריו", ומהן היתה פרנסה לכהונה. וכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל יבשו, שנאמר (נחום א, ד) "ופרח לבנון אומלל"' (יומא לט,ב). שהוא נקרא כיער מלבלב אצל ישראל ולא אצל הגוים, ולכן על השורש לחורבן שהביא רומי, שיסודו בפגם בגילוי הקדושה בישראל זה התגלה בהתחלה של חורש (והפירות לפרנסת הכהנים שהם עובדים במקדש, שזה ההיפך מעובדי ע"ז אצל שלמה, ולכן מתגלה בחורש כנגד יער). אולי גם נקרא "בית יער הלבנון", כך שיער קשור ללבנון, שהמקדש נקרא כך ע"ש הכפרה לחטאים: 'אמר רבי יצחק בן טבלאי: למה נקרא שמו "לבנון"? שמלבין עונותיהן של ישראל' [שם]. כך שיש בזה כרמז שכשחטאו שלא ראוי שיעמוד ויכפר (אלא יחרב ובכך יכפר), אז יחרב ע"י רומי (בבית שני) שלכן החלה כחורש. (גם ריב"ז דרש את "פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך" על המקדש, כך שכעין רמז בגילוי של חורש לחורבן ירושלים [על דרשתו על הפס' ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' 'מאבקו של ריב"ז...']). אולי כעניין כללי - המקדש הוא היפך מע"ז, שעובדים בו לה' במקום לע"ז; ואפילו (ע"פ הרמב"ם [מורה נבוכים ג,לב]) מטרת המקדש זה למנוע ע"ז; ממילא כששלמה הביא ע"ז לירושלים, שיש בזה היפך ממהותו של המקדש, היה בכך שורש לביטול גילוי המקדש בהמשך. לכן גם רומי החלה אז, כגילוי שורש של חורבן המקדש בהמשך (שייעשה בבית שני). אולי גם התגלה רומי בדומה ללקיחת הנשים הנכריות אצל שלמה, שכיון שהוא לקח נכריות ונעשה מזה פגם במלכותו, שנעשה הדיוט בשל כך. כמו שהובא קודם לכן: 'אמר ריש לקיש: בתחילה מלך שלמה על העליונים, שנאמר (דברי הימים א כט, כג) "וישב שלמה על כסא ה'". ולבסוף מלך על התחתונים, שנאמר (מלכים א ה, ד) "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה". ... ולבסוף לא מלך אלא על ישראל, שנאמר (קהלת א, יב) "אני קהלת הייתי מלך על ישראל" וגו'. ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים, שנאמר (קהלת א, א) "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים". ולבסוף לא מלך אלא על מטתו, שנאמר (שיר השירים ג, ז) "הנה מטתו שלשלמה" וגו'. ולבסוף לא מלך אלא על מקלו, שנאמר (קהלת ב, י) "זה היה חלקי מכל עמלי"' וכו' (סנהדרין כ,ב). 'בתחילה - קודם שנשא שלמה נשים נכריות מלך אף על עליונים' (רש"י). ממילא בזה שנשא נכריות נפל בסוף ממלכותו; כך גם נעשה ברומי שהם נכרים שבאו בשל בקשתם של מלכי ישראל (במלחמת האחים החשמונאים) [כעין שלמה שהביא את נשיו] וביטלו את מלכות ישראל. ונראה שזה התגלה בדומה, כעין שנשי שלמה היו נחשבות כנכריות, אמנם הוא גייר אותם אלא שבכ"ז זה לא כראוי ולכן נחשבו כעין נכריות, כך זה כעין רמז לעשיו (ולכן נתן לו כח, שלכן החל להתגלות רומי), שהוא בא מיצחק ורבקה, כך שאמור להיות כמותם, כעין יעקב; אלא שהוא יצא גוי. לכן בעשו מתגלה כדימוי לגילוי שהיה בנשי שלמה, ולכן הוא זה ששאב מזה כח. עוד נראה שגלות מצרים היא שורש לכל הגלויות; לכן כאשר שלמה לקח את בת פרעה המצרית שהביאה איתה לישראל ע"ז, היה בזה כעין שורש לגלויות, כעין גילוי גלות מצרים שהיו שם שקועים בטומאת מצרים, בע"ז שהגיע מהמצרים. לכן זה הביא לגילוי כח לגלות (אולי לכן ביר' זה מובא על ששלמה נתחתן עם פרעה, שמדגישים את הקשר למלך מצרים; ואולי גם לכן התגלה ברומי בקנה בים שנעשה ליבשה, כעין כנגד קריעת ים סוף שנעשה הים ליבשה, וזה נעשה עם המטה של משה; כעין שזה כעונש שקשור בגלות מצרים, כעין ביטול ליציאתנו ממצרים, שסוף גלות מצרים היתה בקריעת ים סוף), שזה התגלה ברומי (ואולי במיוחד בעשו, כיון שהוא לקח לאשה את מחלת בת ישמעאל [בראשית כח,ט] שנולדה לו ממצרית [שם כא,כא], כך שבעשו יש קשר למצרים [וכן עשו בא להזיק ליעקב כשחזר מלבן מכח שלטון מצרים ('רבי לוי אמר: הלך ונטל אגרומי ממצרים. אמר: אין יכילנא ליה הא טב, אם לאו אנא אימא ליה אייתא מכסא, ומגו כן אנא קאים עליו וקטילנא ליה' [ב"ר עה,ז]), ולכן עולה כוחו בעליית כח טומאת מצרים לגלותנו]). אולי גם ע"ז מקורו בתפיסה של חילוק, שיש אלוהים רבים ששולטים בכוחות הטבע השונים (שכל אחד קשור לכח טבע אחר), במקום האחדות שיש בתפיסה של ה' אחד שהכל ממנו. לכן תפיסה זו מביאה גם לחלוקה ופירוד בין אנשים (ובפרט שיש בנו חלק אלוק שמאחדנו בשלמות, ולכן בע"ז מתרחקים מהאחדות של כלל ישראל). לכן משורש הע"ז ששלמה הביא לישראל זהו שורש לפיצול בבנ"י, שזהו הסיבה לחורבן הבית ע"י הרומאים, מכח שנאת חינם (יומא ט,ב). כמו כן (בדומה לכך), בשל נישואי שלמה עם נשים נוכריות שהיטו את לבבו נגזר שתתפצל מלכותו: "ויאמר ה' לשלמה יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי אשר צויתי עליך קרע אקרע את הממלכה מעליך ונתתיה לעבדך" וגו' (מלכים א יא,יא) [ומודגשת במיוחד בת פרעה בין הנשים (שם,א)]. שפיצול המלכות קשורה לנתק בין חלקי ישראל (שאף היו מלחמות בין יהודה לישראל), שזהו שורש לשנאת חינם שהשפיע להמשך הדורות, והתחזק ביותר בסוף בית שני. לכן בלקיחת בת פרעה (בין כלל נשיו, אבל היא חמורה במיוחד בקלקולה, כמו שבגמ' מסופר עליה שהביאה אלף מיני זמר לע"ז [שבת נו,ב; ובהקשר לזה אומרים בגמ' את יסוד רומי] ולכן מודגשת בין כלל נשיו) נעשה השורש לחורבן בית שני, שזהו שנעשה אז היסוד לרומי מחריבת בית שני; וזה מתגלה ברומי, כגילוי שנאת חינם, כעין שעשו שונא ליעקב בחינם. אולי רומי נעשתה ע"י נעיצת קנה בים כעין רמז למלחמה בין יעקב ועשו, שאחד השיאים שלה זה על קניית הבכורה (ולקיחת הברכות בעקבותיהם, שמגיע לו כבכור), ולכן קנה כרמז לקניה, שיעקב קנה את הבכורה; וכח יעקב מול עשו הוא בתורה שלומד, ולכן נרמז בים כרמז לתורה שנמשלה למים (ב"ק פב,א); וכן ים - רמז ל-י' דברות שניתנו עם כל התורה כולה ב-מ' יום שמשה עלה לסיני. אולי רמז שננעץ בים כרמז לכח הגוים שמשולים בהיותם בחוזקם לגלי הים, ולא כמו שמגיע לחול ומתפרק: 'דבר אחר, מה הים הזה הגל שלו עולה ומתגבר כאילו מציף את העולם, וכיון שמגיע לשפת הים הוא משתטח לפני החול. כך אומות העכו"ם כל מי שמזדווג לישראל לעשות להם רעה, נופל לפניהם. למה? שישראל משולין כחול, שנאמר (הושע ב א) "והיה מספר בני ישראל כחול הים”, ואומות העכו"ם משולים כים, וכן הוא אומר (ישעיה נז כ) "והרשעים כים נגרש”' וכו' (מדרש תהלים ב,ב). לכן כרמז לכח חזק בגוים שבא להזיקנו נרמז בים עצמו, ונעיצת הקנה כעין רמז שזה בא בשל חטאינו, ש'קנה' כעין רמז לכך שה' "קנא" (שאותיות אהו"י מתחלפות), ובפרט בשל ע"ז: "לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלקיך א'ל קנא פקד עון אבת על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי" (שמות כ,ד), שכך בשל הקשר לע"ז התגלה רומי שתחריב אחרי שנים את המקדש ויגלה את ישראל (וזהו שבפס' נרמז על עונש בדורות שאחרי). בבבלי נאמר שהמלאך גבריאל עשה זאת, וביר' זהו המלאך מיכאל; אולי קשור לשניהם, גבריאל מצד הכח (לשון גבורה ולשון התגברות, שזה הקמת רומי, שבגבורתם הם יתגברו על ישראל), ומיכאל מצד שחורבן המקדש נעשה להצלת ישראל (איכ"ר ד,יד), ולכן זה קשור למיכאל שהוא המלאך שמסנגר על ישראל (כעין כמו באסת"ר ז,יב).