'מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז, וגלוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז, דכתיב (ישעיהו כח, כ) "כי קצר המצע מהשתרע", מאי "קצר המצע מהשתרע”? א"ר יונתן: קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד. (ישעיהו כח, כ) "והמסכה צרה כהתכנס", א"ר שמואל בר נחמני: כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי, אמר: מאן דכתיב ביה (תהלים לג, ז) "כונס כנד מי הים" נעשית לו מסכה צרה?. גלוי עריות, דכתיב (ישעיהו ג, טז) "ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהן תעכסנה". "יען כי גבהו בנות ציון" - שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה. "ותלכנה נטויות גרון" - שהיו מהלכות בקומה זקופה. "ומשקרות עינים" - דהוו מליין כוחלא עיניהן. "הלוך וטפוף תלכנה" - שהיו מהלכות עקב בצד גודל. "וברגליהן תעכסנה" – א"ר יצחק: שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן, וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן ומכניסין בהן יצה"ר כארס בכעוס. שפיכות דמים, דכתיב (מלכים ב כא, טז) "וגם דם נקי שפך מנשה [הרבה מאד] עד אשר מלא את ירושלם פה לפה". אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם; ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות – ע"ז, גלוי עריות ושפיכות דמים' (יומא ט,ב). בית המקדש הראשון עמד ת"י שנים, ואילו בית שני עמד ת"כ שנים. רמז לשנים שעמד מביא בעל הטורים בפס': "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה,ח). '"ושכנתי" – רמז לבית ראשון - "ושכן ת״י" שנים; וכן "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל", קדוש עולה ת״י שמנין קדוש היה תהלות בישראל. ויש בו אותיות - "ושני ת״כ”, רמז לת״כ שנים של בית שני'. במילה "ושכנתי" נרמז על שני בתי המקדש, כיון ששניהם אינם המקדש שלעתיד לבא, ולכן מראש היו מיועדים ליחרב (אולי רמז “בתוכם” לשון רבים, ומיעוט רבים זה שנים, כרמז לשני בתי מקדש שיחרבו) כמו שנרמז: "אלה פקודי המשכן משכן העדת" (שמות לח,כא). 'ולמה "משכן משכן" שני פעמים? אמר רבי שמואל: שבית המקדש עתיד להתמשכן שני פעמים: חרבן ראשון, וחרבן שני. ולפיכך אמר "משכן" שני פעמים' (תנחומא “פקודי” סימן ב). לכן זה בפס' “ועשו לי מקדש” שאנו בונים את המקדש, ולכן “ושכנתי” - שיהיה בו חורבן לאחר ת”י או ת“כ שנים, אבל המקדש שלעתיד שירד משמים לא יהיה בו חורבן: 'מקדש ראשון שבנאו בשר ודם נפל ביד שונא, אבל מקדש אחרון שהקב"ה בונה אותו, שנאמר "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס" (תהלים קמ"ז ב') שוב לא יחרב' וכו' (פסיקתא רבתי, כח). שמעתי בשם הראשל"צ מרן הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל זיע"א, שהביא בשם גאון עוזנו ותפארתנו הבן איש חי זצוק"ל זיע"א, שסך השנים יוצא תת"ל, כרמז ל-'תלת' – שלוש בארמית, כרמז שמכח שני בתי המקדש שהיו יבנה לעתיד הבית השלישי. אולי אפשר גם שבית שני נבנה כעין קצת כהמשך לבית ראשון (שלכן לא בנוהו לגמרי כבית השלישי), ושניהם היו כדי להחיל שכינה בהיותנו חוטאים, שלא כלעתיד שהעולם יתקדש. לכן יש בהם קשר, ולכן מרמזים ביחד שעמדו תת"ל שנים שזה מרמז על החטאים שבגללם נחרבו הבית, שזהו שלושת החטאים או שנאת חינם ששקולה כשלושת החטאים, כך שבשניהם יש גילוי של שלושת החטאים, ולכן נרמז שנחרבו בשל 'תלת' חטאים. בנוסף, זהו אותיות 'לתת', שבית שני נחרב בשל שנאת חינם, והדוגמה לכך היא קמצא ובר קמצא (גיטין נה,ב), שלא נתן לו להשאר בסעודתו; לכן נרמז 'לתת' שאילו לא היו שונאי חינם היה נותן לו להשאר. וכן בכלל אדם שנותן לאחר מראה שאינו שונאו, ואף אם יש בו מעט שנאה, ע"י נתינה לאחר הוא מתחבר אליו וכך השנאה יורדת. לכן נרמז שנחרב בית שני לאחר שסה"כ היו בקיום המקדשים תת"ל שנים, שאז (בפעם השניה) נחרב בשל שנאת חינם. אף נראה כעומק שמה שנאמר ששנאת חינם שקולה כשלושת העברות, זה משום שהיא יסוד לחטאים אלו. שע"ז נובע מפירוד, כאילו כוחות ה' מתחלקים בין הכוחות של הטבע ולא ה' אחד; לכן זה קשור להתרגלות האדם לחלק ולא להתאחד ולראות אחדות, שכך מתנתק מהאחר ששונאו. אדם שעוזר לחברו ורוצה בטובתו לא יבוא לידי רציחתו, כמו כן לא יבוא לנאוף עם אשתו (וכן מי ששומר על מידותיו אז שומר שלא ישלטו בו תאותיו, ולכן גם לא תאוות ערוה). ובכלל כל התורה קשורה ליחס לחברו: 'דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה; ואידך פירושה הוא, זיל גמור' (שבת לא,א), לכן אם היתה שלמות בין אדם לחברו אז במעלת הקדושה שהיתה במקדש היו זוכים להתחבר לשלמות התורה וממילא לא היו חוטאים עד שמגיעים לשלושת העברות; לכן נראה ששנאת חינם זהו היסוד לשלושת העברות (אמנם בבית ראשון לא היו כ”ך שונאים כמו בבית שני, אבל הגילוי המועט שהיה בניתוק בין האנשים [שלכן גם רצחו, שזה מראה על פירוד ושנאה] הוא היסוד להגעתם לשלושת העברות). לכן זהו 'תלת' – 'לתת', ששני הדברים קשורים בחורבן בתי המקדש. גם נראה שיצא סה"כ 'לתת' כרמז שאם רוצים להמשיך את הקיום של המקדשות (שזהו שיבנה המקדש), יש לעשות זאת ע"י אהבת חינם (שזה מתגלה שאף נותן לאחר), כתשובת המשקל לשנאת חינם שבגללה נחרב המקדש השני; לכן עכשיו יוצא שעמד עד עכשיו סה"כ 'לתת' שנים, שעכשיו יכול להמשיך להתגלות רק דרך גילוי זה דווקא. נראה שבית ראשון עמד ת"י שנים, והשני ת"כ שנים כעין רמז שזה בין ת' ל-ת"ל, שנאמר על גלות מצרים ת' שנה ("ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה" [בראשית טו,יג]), ות"ל שנים ("ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" [שמות יב,מ]). שכך כעין שבתי המקדש האלו באו לתקן את הקלקול של חטא העגל שנעשה ע"י הקשר למצרים, שלכן ישראל חטאו בעגל – בשל הערב רב שעלו ממצרים ועשו את העגל, ואף ישראל התרגלו לע"ז במצרים ('"אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' [רש”י; שמות לב,ד]). ומקדשים אלו באו לחבר לשכינה גם בהיותנו קשורים לחטא, שלדרגה זו נפלנו בשל חטא העגל – שיש לנו קשר לחטא, וזה (החטאים) הביא בסוף לחורבנם; אבל לעתיד העולם יתוקן ולא יחטאו, וירד המקדש של מעלה שהוא במעלה אחרת של התעלות קדושה ללא חטא. וכעין רמז שגלות מצרים היא ת' שנה, כך שמרמז על חורבן וגלות שקרה עם החורבן; ובכלל גלות זהו פגיעה בגילוי שכינה בעולם, ולכן זה מרמז על חורבן הבית. וכך כעין רמז בבית ראשון שהוא נחרב הראשון, ובית שני הוא הנחרב שני, ולכן בראשון זהו ת"י (כגילוי חורבן [ת' כגלות מצרים] וראשון [י' בגימטריה קטנה]) והשני בת"כ (כגילוי חורבן ושני [כ' בגימטריה קטנה]). כמו כן בית ראשון נחרב בגלות בבל, ולכן נרמז לגלות (ת' כגלות מצרים), וכן שיש ארבע גליות, שזהו ת' – רמז לארבע (ובגילוי של מאה כעין כנגד שנספר ארבע מאות שנה לגלות מהולדת יצחק בגיל מאה לאברהם) ו-י' כרמז לאחד כנגד שהיה בזה קשר לגלות אחת בחורבנה (וזה בעשרות כי במאות נרמז על כלל הגלויות שזה כעין יותר, ולכן זה במאות וזה בעשרות; ובנוסף עשר רומז לרמה גבוה יותר, שעשרות זה מעל אחדות, כרמז שאומה אחרת שלטה מעלינו). לעומת זאת בהקשר לבית שני היה גילוי של גלות פרס ומדי (שמעשה פורים היה לאחר שהחלו להקים את יסודות המקדש ואז נעצרו, וכן בתחילת בית שני שלטו כאן הפרסים) ויון ואדום, לכן זה נרמז ב-כ' כרמז לשנים, שמיעוט רבים שנים, כרמז שהיו כמה גלויות שהתגלו בקשר לבית שני; וכן הקמת הבית ממש נעשתה רק לאחר פורים, ולכן רמז לשנים עיקריים – יון ואדום (אמנם פרס שלטה עלינו גם בתחילת בית שני, אבל שיא גילוי גלות פרס ומדי היה בפורים). כמו כן כעין רמז שבשל העגל נשברו הלוחות הראשונים והובאו הלוחות השניים, לכן כעין רמז בבית ראשון ללוחות הראשונים שנשברו, ולכן זה י' כגימטריה קטנה של אחד, ובשני כ' כגימטריה קטנה של שנים, וזה בעשרות כרמז שזה בלוחות שבהם עשרת הדברות (וזה בנוסף ל-ת' כרמז לגלות מצרים שגרמה לשבירת הלוחות ע”י הערב רב והרגל בנ”י בע”ז). לכן בבית ראשון היה גילוי שכינה, ובבית שני לא (שהיו חסרים אותם ה' דברים של גילוי שכינה; יומא כא,ב), כעין כנגד שמתן תורה הראשון היה בגילוי פומבי והשני בהסתר וצניעות (תנחומא "כי תשא" סימן לא). אולי גם בפועל היו במצרים 210 שנים, ולכן נרמז ת' כרמז לגילוי במקום ארבע מאות (וזה עם אפס), בבית ראשון עם עשר ובשני עם כ' כנגד 1 ו-2 שב-210. אולי סה"כ היה תת"ל שנים כרמז לארבע מאות שנה גלות מצרים מהולדת יצחק, ות"ל שנה מברית בין הבתרים, שזה כרמז שהיה גילוי של שנאת חינם שזהו ת' מהולדת יצחק, כרמז לגילוי אדם, ששנאו אדם (וכן ביצחק התגלה כעין שלא רוצה באחרים, שרבקה לא רצתה שיצא ממנה י"ב השבטים: 'רבי הונא אמר: אם כך אני עתיד להעמיד שנים עשר שבטים, הלואי לא עיברתי מנין "זֶ"ה"' וכו' [ב”ר סג,ו]). ות"ל מברית בין הבתרים, שם העמיד אברהם קרבנות משולשים, כך כעין רמז שלוש בברית עם ה', כעין רמז שבהפכו התגלה שלוש בחטאים. כמו כן נראה שזה קשור שברית בין הבתרים נאמר לאחר מלחמת אברהם עם ארבעת המלכים, ומזה למדו שבא עונש של גלות מצרים בשל הנעשה ע"י אברהם בהקשר המלחמה (או בדבריו לה' לפני הברית): 'אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר "וירק את חניכיו ילידי ביתו". ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר "במה אדע כי אירשנה". ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר "תן לי הנפש והרכוש קח לך"' (נדרים לב,א). שכך כרמז שבנ"י יחטאו בשלושת החטאים בעגל (שחטאו בעגל בע"ז, וברצח חור, ובגילוי עריות [שמות לב,ו]) בעקבות גלות מצרים (ע”י הערב רב וקשרם של ישראל לע”ז), וכך גם יחרב המקדש בשלושת החטאים (שבא לתקן את גילוי מעשה העגל, ויחרב כיון שיחטאו בשלושת החטאים ולכן זה היפך משורשו כתיקון, ולכן לא מתקן, ונחרב). שזה כרמז שעשה אנגריא במלחמה, שאז היו בסכנת חיים, וזהו כגילוי של ש"ד. הפריז על מידותיו של ה' בקשר לא"י, שהרהר אם ירש את הארץ (מהגוים), ונאמר בהקשר לירושת הארץ (שה' מזהיר שלא לעשות כגוים כשנירש את הארץ): “וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו" (ויקרא יח,ג), 'וכמעשה ארץ כנען – על העריות, שהיו הכנענים בהם רעים וחטאים' וכו' (רמב"ן). ומה שהפריש אנשים מהשכינה, שלא גיירם, יצא שהם נשארו עובדי ע"ז, שזהו כגילוי של ע"ז. אולי מהחורבן בבית ראשון לא חזרה המלכות עד החשמונאים בבית שני, ושלטון ישראל זה דבר חשוב בהשראת שכינה; לכן כעין רמז שבבית ראשון חטאו בשלוש עברות, ולכן גלו לבבל שזהו גילוי של עריות, ששם התערבבו עם נשים נוכריות, וכהמשך לזה נשארנו תחת יד הגוים ולכן כעין ממשיך לרמז על קשר למה שחטאו קודם, ולכן זה כולל גם מדי שהמן רצה להרוג שזהו גילוי של ש"ד, ויון רצו שנעבוד ע"ז שזהו כרמז לע"ז – שכל זה כהמשך מהחורבן שביטל את שלטוננו בעקבות שלושת העברות ולכן התגלה בגילוי גלות כנגדם; ואח"כ בחשמונאים שלטנו בעצמנו, ואח"כ באה גלות אדום בחורבן שזה רמז שאיבדנו את שלטוננו בעקבות שנאת חינם, שזה נרמז באדום שהוא אח של יעקב ושונאו; וכן באדום נעשו כל הרעות שעשו הגלויות הקודמות, ובחוזק גדול יותר, כעין ששנאת חינם כנגד שלושת העברות (ואנו שקועים בזה יותר חזק, שלכן העונש היה אלפיים שנה ולא כגלויות קודמות, וכך גם התגלה כנגדו בחוזק של גלות אדום שהצרה לנו). נראה שסה"כ תת"ל כרמז בגימטריה 'תרי"ג רז י', שבעשרת הדברות כלולים כל המצוות (יר' שקלים ו,א), וזהו שתרי"ג המצוות שקועים בסוד (=רז) ב-י' הדברות; שזה רמז שהמקדש שורשו בקה"ק ששם הארון עם הלוחות, ולכן כשחוטאים ופוגעים מאוד בגילוי המצוות זה מגלה שאיננו ראוים להיות עם המקדש, ולכן נחרב. יהי רצון שיבנה בקרוב בבי"א.