'ת"ר: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין - ב"ש אומרים: יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, וב"ה אומרים: יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך' (שבת כא,ב). נראה שבחנוכה תקנו שלוש רמות של מצוות נר חנוכה כרמז לשלושת השלבים שהיו בנס חנוכה. ההתחלה היתה ביהודית: 'דא"ר יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס' (שבת כג,א). 'היו באותו הנס - שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה; ועל יד אשה נעשה' (רש"י). ובכל בו מורחב: 'ונשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. פי׳ שהאויבים באו לאבד הכל אנשים ונשים וטף. ויש מפרשים שעל ידי אשה אירע להם הנס הגדול ההוא, ושמה יהודית כמו שמפורש בהגדה: בת היתה ליוחנן כהן גדול והיתה יפת תואר מאד, ואמר המלך יון שתשכב עמו; והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם, ויהי לה כן וישכב וירדם. ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלם וכראות החיל כי מת גבורם וינוסו' וכו' (כל בו; מד,ט). (וכן מובא הסיפור במדרשים לחנוכה). לכן ההתחלה והשורש לכל זה הוא גילוי שהחל מטהרת המשפחה, לכן כנגד זה 'מצות חנוכה נר איש וביתו' שמסמל את הבית בשלמות הטהרה (וכדגש איש וביתו ולא ח"ו אחרים כהגמון, כגזרת תבעל להגמון תחילה). בעקבות המעשה של יהודית יצאו חשמונאי ובניו להילחם ביוונים, אולם הם היו מעטים מאוד בתחילה, כמו שאומר רש"י: '"מחץ מתנים קמיו" - ... ד"א: ראה שעתידין חשמונאי ובניו להלחם עם עובדי כוכבים, והתפלל עליהם לפי שהיו מועטים, י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות; לכך נאמר "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה"' (רש"י; דברים לג,יא), לכן כנגד זה יש  'נר לכל אחד ואחד' מבני הבית, שכל אחד מבני חשמונאי הצטרף; וכן לאט לאט הצטרפו עוד קצת ועוד קצת, ולכן מסומל בכל אחד, שנמשכו עוד ועוד אחדים שהצטרפו. בסוף זה סחף את כולם באור גדול, וזהו הדרגה של מהדרין מן המהדרין, שמאיר בכמה נרות כעושה אור גדול לרבים, ומראה על נס פך השמן שראו כולם את השכינה שעוזרת לנו וכך האיר בכל ישראל. זהו גילוי של אור תורה המאיר את העולם, לכן זה בנר שמרמז על נשמת ישראל: "נר ה' נשמת אדם חפש כל חדרי בטן" (משלי כ,כז), ועל התורה: "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" (משלי ו,כג), שאור התורה ממלא אותנו ומאיר את חלק ה' שבתוכנו שישפיע לכל הגוף הגשמי (שזהו שממלא את כל חדרי הבטן), וכך יהיה מתוקן ולא ימשך אחר יצריו, אלא יהיה הולך בדרך המוסר (שזהו ודרך חיים תוכחות מוסר). שלא כמו היוונים שלא הלכו אחר דבר ה' וכך הלכו אחר יצריהם, כמו שגזרו את הגזרה המושחתת של כל הבתולה הנשאת תבעל להגמול תחילה, ונגד התורה כדי שלא יהיה גילוי של קדושה ומוסר אמיתים ושלמים בעולם. לכן מדליקים נר בתחילת הלילה: 'עד שתכלה רגל מן השוק. ועד כמה? אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאי' (שבת שם). 'רגלא דתרמודאי - שם אומה מלקטי עצים דקים, ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים בבתיהם אור, וכשצריכין לעצים יוצאים וקונין מהן' (רש"י). שזהו שבאים לבתים בלילה, שהלילה החשוך מסמל גילוי רשעה (שחסר גילוי אור ה'), שאז מאירים בבתים כגילוי להארת אור תורה קדושה וטהרה בבית (בו איש ואשתו), שלא טומאה כתבעל להגמון תחילה (שזה רמז בלילה שאז זמן עונה), ואם צריכים אור אז הולכים לתרמודאים לקנות עצים להארה (לבטל את גילוי החושך), כך נרות החנוכה דולקים אז להאיר אור קדושה וטהרה בעולם, כגילוי המלחמה לטהרה וקדושה של החשמונאים. וכן רמז ברגל מן השוק, שהרגל זה הצד הנמוך באדם, ובשוק יש הרבה אנשים שאינם בני תורה; שכך מאירים את כל האנשים עד כילוי גילוי חוטאים ורחוקים מתורה; והתרמודאים הם אומה, כרמז שבאים להאיר ולתקן את כל האומה הישראלית, וכן מטרת האומה הישראלית להאיר לכל העולם בקדושה (כעין האומה שמוכרים עצים דקים לאור). לכן גם נאמר על תרמודאים, כרמז על מקומם - תרמוד שלשם ירדו הפסולים (יבמות יז,א), כרמז לפגם משפחה, שבאים לתקן את טהרת המשפחה ויחוסה, כנגד גזירת היונים להיבעל להגמון. לכן זה מתגלה באור הנרות, כרמז לחכמה מאירה בנקיות וטהרה כאור המנורה, שמכוונים הנרות לשכינה שבקה"ק (מגילה כא,ב), שלא כיוונים שהתפארו בחכמתם (הפילוסופיה), אבל חכמתם היתה מעורבת בעיוות שהיצרים מושכים את האדם, כמו שהתגלה בגזרת תבעל להגמון תחילה. לכן המצווה דווקא בנר ולא אבוקה: 'אמר רבא: מילא קערה שמן והקיפה פתילות, כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם; לא כפה עליה כלי, עשאה כמין מדורה ואפילו לאחד נמי אינה עולה' (שבת כג,ב). 'עשאה כמדורה - שהאש מתחברת לאמצעיתה ואינו דומה לנר' (רש"י). שצריך להיות האדם נר מאיר באור ה', בלי תערובת של יצרים שמשפיעים ומעוותים, ולכן זהו אור מנר אחד - כנגד אור חכמת התורה מה' שהוא אחד, בלי לערב עוד גילוי חכמה אחרת, חכמה שמושפעת מיצרים כחכמת היוונים (שאור מייצג חכמה כמו המנורה שמאירה ומרמזת על חכמה [ב"ב כה,ב]), שזה מתגלה בתוספת, שלא רק אור ה' אחד; וכן היצרים הם רבים, וכן הטבע מופרד בגשמיותו אבל בשורש הכל מה', ולכן בריבוי השותפים באש המאירה זה כגילוי של הגשמיות ויצריה שמשפיעים על אור החכמה. וכן היוונים האמינו בריבוי אלילים, לכן אור רק מנר אחד, כנגד ה' אחד, ולא ח"ו עוד אלילים שותפים. ובנוסף, המתיונים (והיוונים) רצו לעוות את התורה כדי שתתאים לדעות היוונים, ולערב יהדות ואלילות, כמו בשאר העמים שהוסיפו את האמונה היוונית לאמונתם; וזהו שבמדורה 'האש מתחברת לאמצעיתה', שכך רצו לעוות את גילוי התורה במשיכה ליוונות, כעין שיתגלה כעין באמצע בין שניהם. חנוכה התגלגל ע"י החשמונאים הכהנים, כרמז לאהרן שהיה מאחד בין בני הזוג ('"כל בית ישראל" - האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה, ובין איש לאשתו' [רש"י; במדבר כ,כט]), היפך מהיוונים שרצו להחטיא בבעילה להגמון (הזר הטמא) בזמן הקמת הבית (שזהו הבתולה הנשאת) שזהו כביטול האחדות השלמה של שני בני הזוג שנעשים כאחד באחדותם. לכן צאצאי אהרן המאחד הם המתגלים נגד היוונים וגזרותיהם. ע"י נס פך השמן שבעת נרות המנורה דלקו שמונה ימים, כך שיוצא שדלקו מהפך 56 נרות כרמז לישראל (שאנו מאירים את אור ה') שלא מתערבים כלל באומות, שזהו "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג,ט), ש"הן" באותיותיו מרמז על אי חיבור לאומות (שלא מזדווגים; שמו"ר טו,ז), 'הן' בגימטריה 55, ועוד אחד של המילה עצמה יוצא 56; או כגילוי שלא מזדווגים באומות אלא נשארים ישראל המאמינים בה' אחד, ולכן עוד אחד כנגד ה' אחד. שזהו שורש נס המנורה שמוכיח על הופעת ה' עלינו, שעזרנו לנצח את אויבנו שניסו לנתקנו מה' ע"י התייוונות - להיות כעין הגוים (ולא מנותקים מהם) [זהו כמובא במדרש על ניתוקנו מהאומות שאנו מוכנים למסור נפש בשביל המצוות, וה' ינקם בגוים על ידנו; שזהו כעין שנעשה בחנוכה, שגזרו גזרות (ובפרט היוונים גזרו על שבת מילה וע"ז, כעין המובא במדרש) וה' הכה אותם על ידנו: '"הן עם לבדד ישכון" מהו הן? כל האותיות מזדווגין חוץ משתי אותיות הללו. כיצד? א"ט הרי י', ב"ח הרי י', ג"ז הרי י', ד"ו הרי י', נמצא ה' לעצמה. וכן האות הנ' אין לה זוג - י"צ הרי ק', כ"פ הרי ק', ל"ע הרי ק', מ"ס הרי ק', נמצא נ' לעצמה. אמר הקדוש ברוך הוא: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העובדי כוכבים ומזלות הקדמונים אלא לעצמן מפורשים; שאפילו שונא גוזר עליהם לחלל השבת ומבטל את המילה או לעבוד עבודת כוכבים, הן נהרגים ואין מתערבים בהם, שנאמר "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". ומה אני עושה? כל שונא וכל אויב שיגזור עליהם גזרה אני הורגו, שנאמר (שם, כד) "הן עם כלביא יקום". מיכן אתה למד, אתה מוצא בא עליהם עמלק והרגו אותו' וכו']. וכן כרמז לחמישים שערי בינה בעולם, ולששה סדרי משנה - התושב"ע שמתגלה דרכנו, כגילוי שהחכמה שלנו המחוברת לתורה היא החכמה הנקיה והאמיתית בעולם, שלא כחכמת יון שקשורה לגשמי ולכן מעורב בו תאוות גשמיות כמו שגזרו על בעילה להגמון. חנוכה הוא הארה מסוכות (כמובא בשפת אמת), ולכן כמו שבסוכות יש שמחה גדולה בשמחת בית השואבה, והמנורות נדלקות ע"י כהנים (משנה; סוכה ה,ב), כך בחנוכה המרד נעשה ע"י הכהנים, ונעשה נס במנורת המקדש. בשמחת בית השואבה היה אור גדול עד כדי כך ש- 'ולא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה' (שם,ג), כך בחנוכה לא פסק האור במנורה (בירושלים), ובעקבות כך מאירים בחנוכיות וכך כל החצרות מאירות. בחנוכה יצאו להילחם על התורה, ובעקבות כך ניצחנו ונקבע כימי שמחה, וכך מי שהיו רוקדים שמחים ומשמחים בשמחת בית השואבה היו גדולי התורה וצדיקים: 'חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהן דברי שירות ותשבחות' (שם,ד. וראה בסוכה נג,א) [בברייתא בגמ' (שם) מובא גם על בעלי תשובה, שנגד זה הרבה מהעם חזרו בתשובה בעקבות נס הניצחון]. סוכות לדעת ר"ע זה כנגד סוכות ממש שעשו (סוכה יא,ב), ששם גרו כבית, כנגדו מצוות נר חנוכה היסודית שזה נר איש וביתו (ובבית מתגלה הצניעות הישראלית, היפך מהזנות היוונית, ולכן המרד פרץ בעקבות גזירת הבעילה להגמון, וניצחו בזכות השכינה כמו שהתגלה בנס המנורה, שזה [צניעות ושכינה] כעין המתגלה באהלי המדבר: 'א"ר יוחנן דאמר קרא: (במדבר כד, ב) "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו", מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה. אמר: ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה' [ב"ב ס,א]). בחנוכה נלחמו בשביל תו"מ, שבסיסה החל שלא לעוות את התורה בהתיוונות (שבתחילה היוונים לא גזרו אלא חיכו שכל ישראל יתיוונו מעצמם כשאר העמים שתחתם שהיו עושים את הע"ז שלהם יחד עם של יון; וכיון שזה לא נעשה [אע"פ שרבים מאוד התיוונו] אז גזרו את גזרותיהם), לכן התגלה במנורה בה מפורש על עשיה כראוי (ע"י אהרן, כחשמונאים): "ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה" (במדבר ח,ג). '"ויעש כן אהרן" - (ספרי) להגיד שבחו של אהרן שלא שינה' (רש"י). הנס נעשה בשמן, כיון שבשמן יש רמז לאי התבוללות: 'דבר אחר: מה ראה ירמיה למשול אבותינו כזית? אלא כל המשקין מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד. כך ישראל אינם מתערבים עם העובדי כוכבים שנאמר (דברים ז, ג): "ולא תתחתן בם"' (שמו"ר לו,א), ולכן זה מגלה על שורש המרד שהחל בעקבות גזרת תבעל להגמון תחילה.