מובא בשפת אמת על קשר בין חנוכה וסוכות, שחנוכה התגלה בעולם מכח סוכות: 'חנוכה ופורים הם הארות מרגלים. רק השלושה רגלים המפורשים בתורה הם תורה בכתב, ויש נגד זה גם כן רגלים מתושב"ע ... וחנוכה הארה מחג הסוכות' וכו' (שפת אמת; חנוכה, תרמ"א). ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א שמסביר ('לזמן הזה' כסלו, 'חנוכה וסוכות') שהקשר בניהם זהו הקשר לא"י, שיש בשניהם כיבוש א"י, וכן יש קשר של ההשגחה האלוקית בשניהם (ראה שם בהרחבה). נראה להוסיף שסוכות זה כנגד ענני הכבוד שהיו במדבר: 'דתניא: (ויקרא כג, מג) "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. ר"ע אומר: סוכות ממש עשו להם' (סוכה יא,ב). והעננים באו מכח אהרן: 'ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים, וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה ... מת אהרן נסתלקו ענני כבוד, שנאמר (במדבר כא, א) "וישמע הכנעני מלך ערד" מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב (במדבר כ, כט) "ויראו כל העדה כי גוע אהרן" אמר ר' אבהו: אל תקרי ויראו אלא וייראו ... חזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו כולן, שנאמר (זכריה יא, ח) "ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד" וכי בירח אחד מתו?! והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה באדר! אלא מלמד שנתבטלו ג' מתנות טובות שנתנו על ידן ונסתלקו כולן בירח אחד' (תענית ט,א). הרי שהעננים היו בזכות אהרן, ואותם עננים היו מגנים על ישראל (כמו שמובא על הזמן שלפני קריעת ים סוף: '"ויסע מלאך האלקים" וגו' "ויבא בין מחנה מצרים" וגו', והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם' [רש"י; שמות יט,ד]. וכן זה מובן מהנאמר כאן שמלך ערד חשב שיכול להילחם בישראל בשל הסרת העננים, הרי שהעננים היו מגנים על ישראל מהאויבים), ומלך ערד בא להילחם בשל ששמע שמת אהרן והסתלקו העננים, כך בחנוכה היוונים חשבו שיכולים לפגוע בישראל (כיון שהתיונו רבים, כך שישראל בנפילה רוחנית ולכן אפשר להגביר זאת, כעין שאהרן הצדיק מת כך שהם בנפילה בגילוי הקדושה), אבל עמד מולם מתתיהו ובניו הכהנים, שהם גילוי כעין כח אהרן שמשפיע להגעת ענני הכבוד שקשורים לשכינה ומגנים על ישראל, וכך ביטלו את כח האויבים, וניצחו את היוונים. לכן התגלה נס במנורה שהיא מכוונת ע"י נרותיה לכיון השכינה ('דתניא (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו", מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' [מגילה כא,ב]), כרמז לכילוי האויבים (כאש ששורפת) ע"י קשר לשכינה שמגינה (כמו שהתגלה בענני הכבוד). אולם אצל החשמונאים לא היה גילוי שכינה במלחמה עצמה (שלא היו ענני כבוד), אלא זה נבע מכח התורה הדבוקה בשכינה (שזהו שהמנורה מכוונת לקה"ק שם הארון עם הלוחות), שהחשמונאים נילחמו למען תו"מ, נגד גזרות היוונים, וזה כרמז בגילוי משה שהחזיר את העננים, ומשה הוא גילוי תורה (שעיקר הגעת העננים וברוב הזמן, העננים היו בזכות אהרן, ובזכות משה חזרו [לאחר שמכח אהרן באו קודם, ולכן קל יותר להחזירם, וכך חזרו בזכות משה] ולזמן קצר. לכן העננים קשורים לאהרן ולכן התגלה בחשמונאי הכהנים צאצאי אהרן, אבל זה מתגלה עם כח התורה, כח משה); וזה (החזרה בזכות משה) נעשה לאחר שאהרן מת, לכן גם התגלה במציאות שהיוונים נילחמו בנו כמו שמלך ערד יצא להילחם בנו לאחר מות אהרן, וכיון שזה קשור למות אהרן לכן התגלה מיתה בכהנים אלו - שארבעת בני חשמונאי מתו במלחמה (הסיבה למותם לפי הרמב"ן זה משום שמלכו כמלכים, ראה בהרחבה על שיטתו ושיטת הרמב"ם ב'תורת המועדים', 'מלכות החשמונאים לאור ההלכה' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). וישראל פחדו ממלך ערד (שנדרש 'וייראו'), כך גם ישראל פחדו בהתחלה מהיוונים ולכן לא נלחמו בהם אלא ברחו ליערות כדי לקיים מצוות, עד שמתתיהו הרים את המרד ויצאו להילחם ביוונים. מובא על מלחמת ערד: '"יושב הנגב" - זה עמלק, שנאמר (במדבר יג) "עמלק יושב בארץ הנגב", ושנה את לשונו לדבר בל' כנען' וכו' (רש"י; במדבר כא,א), שזה כרומז ליון שיש שינוי בלשון שלהם כעין שמסתיר את טומאתם (כמו שעמלק זה שיא הטומאה, והוא שינה את לשונו שלא יזהו אותו), שזהו שיש מעלה בלשון יוונית שהיה מותר לכתוב ס"ת בלשון יוונית (אמנם כיום כבר אסור כמו שפסק הרמב"ם [הל' תפילין ומזוזה וס"ת; א,יט]): 'וא"ר יוחנן: מ"ט דרשב"ג? אמר קרא (בראשית ט, כז) "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם", דבריו של יפת יהיו באהלי שם. ואימא גומר ומגוג? א"ר חייא בר אבא: היינו טעמא - דכתיב "יפת אלקים ליפת", יפיותו של יפת יהא באהלי שם' (מגילה ט,ב). אולי יש כרמז בהלכה בזמן הדלקת נרות חנוכה: 'מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק' (שבת כא,ב). שמעבר לטעם ההלכתי (שעד אז הולכים ברחוב ורואים את הנרות) אולי יש בזה רמז שזה ככח שמתגלה מענני הכבוד שהיו במדבר, שזהו בזמן שהיו בהליכתם במסע במדבר (אמנם בפועל רוב הזמן לא הלכו, אבל זה נחשב כארבעים שנות הליכה במדבר), ולכן מתגלה שמאיר כל זמן שעוד יש אנשים שהולכים ורואים את הנרות דולקים ויש בזה פרסום הנס שה' הצילנו, שכך כעין במדבר ראו את ה' מגן עליהם ע"י ענני הכבוד. (יש רמז במיוחד במלחמת ערד, שזה בעקבות מות אהרן, ולכן מודגש 'משתשקע החמה', כרמז למיתת אהרן הצדיק, שזה נרמז בשקיעת השמש: 'דאמר מר: כשמת ר' עקיבא נולד רבי, כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי. ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר (קהלת א, ה) "וזרח השמש ובא השמש"' וכו' [קידושין עב,ב]. וכן העננים חזרו ע"י משה שכעין החליפו בזה, שזהו כעין שנולד צדיק שמחליפו). על ענני הכבוד מובא שהם היו שבעה עננים: '"וה' הולך לפניהם יומם". את מוצא שבעה ענני כבוד היו ... ארבע מארבע רוחות: ואחד מלמטה, ואחד מלמעלה, ואחד מהלך לפניהם. כל הנמוך מגביהו, וכל הגבוה מנמיכו, ושורף נחשים ועקרבים, מכבד ומרבץ את הדרך לפניהם' (תנחומא "בשלח" סימן ג), אולי לכן זה מתקשר בחנוכה למנורה שהיו בה שבעה נרות, וכנגד הנר האמצעי שמכוון לשכינה ומביא לניצחון במלחמה זהו הענן שהולך לפניהם ומיישר את הדרך ומחסל את המזיקים, שכך ה' עזר לנו לחסל את שונאינו, וכמו שהענן סידר לנו את הדרך כך כעין בדומה ה' עזרנו לכבוש את הארץ תחתינו. וחנוכה שמונה ימים כנגד נס פך השמן שדלק במנורה, כעין רמז שזה אחד נוסף אחרי השבע; שבשבעת העננים ראו בעין את השגחת ה', ובחנוכה זה דרגה מעליהם, להאמין שה' עזרנו אע"פ שמצד הראיה לא רואים. לכן זה נס במנורה שהיא שבעה קנים ומגלה על השגחת ה', שרואים בחוש את הנס - את יד ה' שעשה שהשמן ידלוק בנס ויוכיח שכל מה שהיה בניצחון על היוונים היה בנס; שבניצחון עצמו לא ראו את יד ה' (אלא נלחמו כבכל מלחמה בעולם), ולכן זהו שמונה - דרגה מעל שבע שהיא (השבע) בהוכחת יד ה', שהשמונה זה אחד מעליו - שבמלחמה עוד לא ראו בעין בגלוי את יד ה', ובכ"ז האמינו וידעו שה' עוזרם.