'עַתָּה בֽוֺאוּ וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וּנְבַטֵּל מֵהֶם אֶת־הַבְּרִית אֲשֶׁר כֹּרַת לָהֶם שַׁבָּת רֹאשׁ־חֽוֺדֶשׁ וּמִילָה' (מגילת אנטיוכוס, י). למה היוונים התמקדו במיוחד בשלושת דברים אלו? בפשטות הם ראו בשלושת אלו דברים של ברית ביננו לה' (כמו שמדגיש 'ונבטל מהם את הברית אשר כרת להם'), שזה מה שהם הכירו וידעו ולכן יצאו נגד דברים אלו. אולי זה קשור לנאמר קודם: 'וַיַּֽעַן וַיּאֽמֶר לְשָׂרָיו הֲלֺא יְדַעְתֶּם כִּי יֵשׁ עַם הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּירוּשָלַֽיִם בֵּינֵֽינוּ. לֵאלֹהֵֽינוּ אֵינָם מַקְרִיבִים וְדָתֵֽינוּ אֵינָם עוֺשִׂים וְדָתֵי הַמֶֽלֶךְ עוֺזְבִים לַעֲשׂוֺת דָּתָם. וְגַם הֵם מְיַחֲלִים לְיוֺם שִׁבְרוֺן הַמְּלָכִים וְהַשִּׁלְטוֺנִים וְאוֺמְרִים מָתַי יִמְלֹךְ עָלֵֽינוּ מַלְכֵּֽינוּ וְנִשְׁלוֺט בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה וְכָל־הָעוֺלָם יִנָּתֵן בְּיָדֵֽינוּ׃‏ אֵין כָּבוֺד לַמַּלְכוּת לְהָנִֽיחַ אֵֽלֶּה עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה' (ז-ט). לכן התמקדו בשלושה דברים כנגד זה: כנגד העם היהודי זהו לבטל ברית מילה שמדגיש את היותנו יהודים. כנגד שלא עושים דתם זהו שבת, שבה בולטת עבודת ה' בכל פרטי היום, וגם בשל מלאכות השבת לא יכולים לעשות דברים שהמלך מצווה. כנגד שמיחלים לנפילת ממלכות הגוים ומחכים ליום שאנו נשלוט על העולם, זהו ר"ח שמרמז על התחדשותינו בעולם לעתיד שנהיה ראש לכל העמים (כמו ר"ח שיתעלה לעתיד לבא [ראה 'מועדי ישראל', 'מעמדו של ר"ח בזמן שביהמק"ד קיים ובחזון אחרית הימים', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]). אולי גם אפשר שמה שהפריע להם באלו זה שהם כנגד ראיית היוונים, ששבת מכריזה שה' ברא את העולם, לעומת הפילוסופיה שמאמינה שהעולם הוא קדמון; וכן מכריז שה' אחד שברא לבדו מול אמונתם בריבוי אלילים. ר"ח מפריע להם כיון שזהו חכמה מיוחדת: "ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (דברים ד,ו), 'א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות? שנאמר (דברים ד, ו) "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים? הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות' (שבת עה,א). לכן כיון שזה מראה על חכמתם הרבה של ישראל, אז היוונים רצו לבטלה, כדי שרק הם יחשבו לחכמים בעיני כל (ובטח שלא יחשיבו אחרים מעליהם בחכמה). ברית מילה זה כנגד שהם רצו לאחד את כל העולם תחת האמונה והפילוסופיה שלהם ולכן רצו לבטל את האות ליהדות שמפריד ומראה שאנו איננו ככולם. הרמב"ם מביא על גזרות יון: 'בבית שני כשמלכו יוון, גזרו גזירות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם, ובבנותיהם; ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות' וכו' (רמב"ם; הל' מגילה וחנוכה ג,א). יוצא שהגזרות היו על דת, בנות ישראל וממון. לכן זהו כגילוי בשלושת אלו: ברית מילה מראה את המצוות שטבוע בבשרנו, אות ברית ביננו לה', שאנו עבדיו וממילא עושי רצונו, שלכן כגילוי נגד הדת זה כעין מרוכז בגזרה על ברית המילה. כנגד שליחת יד בבנות ישראל זהו ר"ח שיש בו מעלה מיוחדת לנשים על שלא חטאו בעגל: ' ... שמעו הנשים ולא קבלו עליהם ליתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להם: אתם רוצים לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל? לא שמעו להם, ונתן הב"ה שכרן של נשים בעה"ז ובעה"ב. ומה שכר נתן להם לעה"ב לעה"ז? שהן משמרות ראשי חדשים, שנ' "המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעורייך"' וכו' (פרקי דר"א, מה) [ובפרט שעם העגל חטאו גם בגילוי עריות (רש"י; שמות לב,ו)], לכן כגילוי רצונם לחטוא בבנות ישראל, רצו לגזור כנגד עמידתם ואי חטאם של הנשים, כדי למנוע גילוי עמידה נגדם שלא לחטוא, ולכן רצו לבטל את גילוי ר"ח (שראו בזה הנשים זירוז לעמוד ולהתנגד לזימת היונים). היוונים פשטו גם בממונם של ישראל, ולכן גם רצו לקחת כמה שיותר ממון, זה מתגלה בכך שרצו למנוע מהם לשבות בשבת, כדי שיעבדו כמה שיותר כדי להרוויח כמה שיותר ממון מישראל. אולי אפשר שהיונים התפארו בשלמות ויופי חיצוני, לכן הפריעו להם שלושת אלו שמתגלה בהם מעלה בעניין של החיסרון. בברית מילה פוגמים ומחסרים בגוף, בר"ח זה כשהירח מועט ביותר ורק מתחיל להתגלות, בשבת שובתים ובטלים מכל מלאכה ופעילות של חול - שמחסרים מגילוי שטף החיים. אולי גם העולם מורכב מאדם מקום וזמן, ולכן באו לגלות גזרה וביטול בכל אחד מאלו: כנגד אדם זהו ברית המילה שבאדם. כנגד זמן זהו שבת שהיא לפי זמן; ובפרט שאין לו גילוי במציאות (לא לפי השמש ולא לפי הירח, אלא זה זמן של שבוע ללא גילוי מצד הטבע) אלא הוא כקביעת זמן עקרוני. כנגד מקום זהו ר"ח, שאת הר"ח קובעים ע"פ הראיה שבחידוש הלבנה בא"י, כך שזה כתלוי מקום. עוד אפשר שבאלו יש גילוי קשר מיוחד לה'. בברית המילה זה גילוי ברית עם ה' שקיים בנו כל הזמן. בשבת זהו גילוי של דימוי לה' במשך כל היום. קביעת ר"ח זה מוכיח על היותנו נציגי ה', שדבקים בגילוי ה', שלכן זה תלוי בנו, שאפילו אם טעו או הוטעו בקביעת החודש, זה חל ולא מתבטל ('הרי הוא אומר (ויקרא כג, ב) "אתם אתם אתם" ג' פעמים; אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין, אתם אפילו מוטעין' [ראש השנה כה,א]). אולי גם הם באו לנתק את גילוי ישראל מקדושתם ומסורתם, ולכן זה כרומז כנגד שלושת האבות: כנגד אברהם זהו ברית מילה שאברהם הצטווה בה. כנגד יצחק זהו ר"ח שנקבע בא"י, שזהו מעלת יצחק בהיותו קשור לא"י (ב"ר ב,ד). כנגד יעקב זהו שבת שנאמר במיוחד על יעקב: ד"א: "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר", נכנס בער"ש עם דמדומי חמה מבעוד יום, וקבע תחומין מבעוד יום; הדא אמרת ששמר יעקב את השבת קודם שניתן' (ב"ר פט,ו).