מובא בחסידות (בשפת אמת) ששורש חנוכה קשור לחג הסוכות; ראה בהרחבה ב'לזמן הזה' כסלו, 'חנוכה וסוכות', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, שמביא לכך עוד ראיות, ומסביר שחג סוכות קשור לירושת הארץ ולכן בזה קשור לשורש חנוכה ששחררנו את הארץ. נראה להוסיף שבחנוכה יש גילוי כנגד המקדש, שאז טיהרו את המקדש (ולכן נקרא חנוכה ע"ש חנוכת המזבח); שזה קשור בשורשו לזמן של חנוכה, בו היה ראוי להקים את המשכן כיון שגמרו להכינו, אלא שנדחה הקמתו לניסן, ולכן שולם לו בחנוכת המקדש אצל החשמונאים: 'אמר ר' חנינא: בכ"ה בכסלו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב: "ביום הראשון באחד לחדש תקים את משכן”, והיו ישראל ממלמלין על משה לומר: למה לא הוקם מיד, שמא דופי אירע בו? והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק, דכתיב: "לושי ועשי עוגות”, ואמרו לו: "שוב אשוב אליך”. ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה. אמר הקב"ה: עלי לשלם. מה שלם לו הקב"ה? חנוכת חשמונאי, וכן מרחשון עתיד הקב"ה לשלם לו' (ילקו"ש נ"ך. רמז קפד). אם כן סימן שיש קשר בחנוכה למשכן והמקדש, ולא"י (כסוכות); שכך גם התגלה אצל החשמונאים שטיהרו את המקדש וכבשו את א"י. ולכאורה מה הקשר בין המשכן וא"י? הקמת המשכן נדחתה לניסן כדי לערב שמחת המשכן עם זמן הולדת יצחק, זה לא סתם רק בשל גילוי יצחק כאחד האבות, אלא שיצחק מגלה על גילוי המקדש, שהרי במקום בו נעקד יצחק, נקבע מקום המקדש והמזבח: '"ה' יראה" - פשוטו כתרגומו: ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן' (רש"י; בראשית כב,יד). ואף יצחק עצמו נעשה כקרבן שלכן נאסר עליו לצאת מהארץ: '"גור בארץ הזאת" א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב"ר סד,ג), וכל קרבן זהו כעין שאדם מקריב את עצמו לה', והקרבן הוא המוקרב במקומו בפועל, כעין יצחק שעלה לעקידה ובסוף הוקרב האיל במקומו. ויצחק לא יצא מהארץ בשל היותו כקרבן שזה מראה על הקשר של השכינה שעיקר מקומה זה בא"י, ולכן נאמר ליצחק שלא ירד לחו"ל בהיותו כקרבן, ויבנה את הארץ וישכן את השכינה: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ" , עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע, הוי זורע, הוי נציב. ד"א, "שכון בארץ" - שכן את השכינה בארץ' (שם). שבישוב א"י מביאים להשראת שכינה בעולם. כך שזה מתגלה ביצחק, הקשר בין השראת השכינה, ששיאה במקדש, לבין א"י שקשורה לשכינה. (וכן מובא על מעלת קדושת א"י לשכינה: 'ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן, ארץ כנען כשרה לבית שכינה, ואין עבר הירדן כשר לבית שכינה' [במדבר רבה ז,ח]. וכן: 'אמר יונה: אלך בחוצה לארץ, מקום שאין השכינה שורה ונגלית' [מכילתא; שמות יב,א] ). לכן במשכן שבו יש מעלת השראת השכינה, יש בו קשר לא"י שהיא מקום השכינה, ולכן כדי להדגיש את הקשר לא"י בה יש את עיקר השראת השכינה עוכב הקמת המשכן לזמן הולדת יצחק, שהוא מגלה על מעלת א"י וגילוי הקרבנות והמקדש. ובהמשך, בחנוכה, התגלה תשלום לזמן בו היה ראוי להקים את המשכן כיון שהושלמה בנייתו, וגם זה בגילוי של חנוכת המזבח וטהרת המקדש יחד עם כיבוש ונחלת א"י בידנו (שבזה יש הבאת השראת השכינה כעין כמו שהמקדש חשוב להשראת השכינה: 'וכמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות ועל מכונה, כן שכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתיי הנגדיי אל גבולו, ולזה לא תמצא שישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה אלא בפעם הזאת בס"ד, שכל ישראל יכנסו בה ויהיו כולם ממלאים את כולה והיינו שלימותה האמיתי' וכו' [חסד לאברהם ג,ז]). בנוסף יש גם גילוי מצד התורה (שזה גם קשור לשכינה, שהתורה מקדשת ומתקנת את העולם לה'; וכן יש אחדות בין ה' ותורתו), שמרכז המשכן (ושורשו) זהו קה"ק, בו נמצא הארון עם לוחות הברית. (שזה מובן כיון שהמשכן בא כתיקון לחטא העגל שפגם במתן תורה והשראת השכינה, שלכן הינו צריך את המשכן כדי שתשרה בנו שכינה, ראה ב'תורת המקרא' "תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן יש קשר לא"י כיון שמקום התורה הוא דווקא בא"י: 'ד"א, "ואבדתם מהרה" - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים; שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" - אלו המצות שישראל מצויינים בהם' וכו' (ספרי; עקב, מג). לכן זה מתגלה בחנוכה בגילוי של המקדש וישוב א"י (שישוב א"י נקבע ע"פ השלטון ששולט בארץ, שלכן דין הקריעה על החורבן של ערי יהודה וירושלים לא חל כיום כיון שאנו שולטים בהם), כיון שבחנוכה גם ניצחנו את היוונים (ובזה כיבוש הארץ וטהרת המקדש) ובכך ביטלנו את מה שהם גזרו נגד התו"מ. עוד נראה שבחטא העגל ישראל ביקשו צלם שיראה להם את הדרך לא"י: "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (שמות לב,א), לכן בתיקון על חטא העגל ע"י המקדש יש גם קשר לנחלת א"י בקדושה, כיון שיש בזה את התיקון לשורש לפגם העגל. לכן בחנוכה שניצחנו את היוונים שבאו לטמא את ישראל בארץ, וגילינו נחלת א"י בקדושה, יש בזה גילוי גם למקדש ונחלת הארץ. (וכן את העגל עשו הערב רב, והחטיאו את ישראל אחריהם, כמו שהיוונים החטיאו וטימאו אותנו). כמו כן, מתן תורה הוא השלב שלפני הכניסה לארץ ("ולקחתי" זה הלשון שמרמזת למתן תורה ["ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים" וגו' (שמות ו,ז)], ואחריה "והבאתי" שזה הכניסה לארץ ["והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'" (שמות ו,ח)]), ולכן בתיקון של שלב זה (תיקון חטא העגל שפגם במתן תורה) נרמז על תיקונו וממנו המשך הלאה לשלב הבא (כהמשכו) שזהו נחלת הארץ. לכן בחנוכה מתגלה גילוי טהרת המקדש ונחלת הארץ, ונעשה נס במנורה כיון שבה נרמז על כפרה לעגל, שבהדלקה בנס מעבר לזמן של השמן שניתן בה מוכחת השראת השכינה בישראל, שזהו שה' מחל לנו ומשרה עלינו את שכינתו: '(ויקרא כד, ג) "מחוץ לפרוכת העדות יערוך", וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו! אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים' (שבת כב,ב). (שהשראת שכינה מראה על כפרה לעגל, כמו שנאמר על השראת השכינה במשכן: 'דבר אחר: "משכן העדות", עדות לכל האומות, שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל. כיצד? כשעשו אותו מעשה, עמד משה ולמד עליהם סנגוריה, עד שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא. אמר משה: ריבונו של עולם, ומי מודיע לאומות שנתרצית אמר לו: לך אמור להם: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח). לכך כתיב "משכן העדות", שהמשכן מעיד שהשכינה בישראל' [תנחומא "פקודי" סימן ב]).