תפילה להצלה מהתמכרות לסמים
תכנית שנים עשר 12 הצעדים לטיפול בהתמכרויות
'תכנית שנים עשר הצעדים' היא הקרקע המוצקה והרווחת להחלמה הרוחנית, עבור מתמודדים עם הפרעות שימוש בחומרים משני מצב רוח והכרה. תכנית 12 הצעדים, מהווה נדבך מרכזי בתחום ההתמכרויות, ולה, מיליונים ברחבי הגלובוס חבים חייהם. תכנית 12 הצעדים וכליה, נלמדת ומיושמת לרוב בקונטקסט של קבוצה לעזרה עצמית המהווה מרחב בטוח ואוהד של הזדהות באמצעות התחלקויות (Sharing) של מכור למכור, בין ספונסר לחניך, ונועדה לייצר טרנספורמציה חיובית ורווחה פנימית. להלן העקרונות המנחים והערכים המובילים, השיעורים והתובנות.
12 הצעדים - פירוט הצעדים
הצעד הראשון
"הודינו שאנו חסרי אונים מול ההתמכרות ושחיינו הפכו לבלתי ניתנים לניהול" - הוא בסיס קריטי לשינוי. תכונה בולטת ודומיננטית של המגיעים לפתחי הקבוצה הנאבקים לניקיונם, מניירות שאומצו לאורך השנים וגם לצורך הישרדותם, היא תחושת חשיבות עצמית מנופחת, מרובת מסווים ומסכות של כביכול חוזק, וכל עוד היא נשארת, הם ימשיכו לעשות כבשלה, עוד מאותו דבר, של 'לשחק אותה אלוקים', כל יכול וכל יודע, להכחיש כל קושי, לפגוע באחרים ולסרב להכיר במצבם המורכב והמוגבל. בעצם, צעד זה 'שובר' את קליפת האגו שלהם, והרעיון הוא לדעת ענווה, את מקומנו, כנות, בלהתפכח למציאות כפי שהיא, להכיר בה ולקחת אחריות על השלכותיה ונגזרותיה. להבין שיש לי בעיה של התמכרות ושאני לא יכול לבד להפסיק להילחם ועלי לבקש עזרה.
דני החל לשתף אותי בחלקיו הפחות 'מרהיבים', בלב גלוי, על תסכוליו, פחדיו, נזקקותו, רגשותיו המביכים ותחושותיו המכווצות.
הצעד השני
"הגענו להאמין שכוח גדול מאתנו יכול להשיב אותנו אל שפיותינו", ממשיך את הראשון, משמעו חזרה לממד אנושי מפוכח ולבחינת המציאות כפי שהיא, ונועד להפנים ענווה, בכך שמול ההתמכרות אנו חלשים וחסרים, שהרי כוחה גדול עלינו. איננו מצליחים לרסנה או למתנה, משתגעים אחריה ונטרפים מגחמותיה. אי לכך, נאמץ אמונה ותקווה בכוח אחר, פתוח בשלב הנוכחי לאתרו, המשתווה או גובר על ההתמכרות. משהו, כלשהו, שיהווה משקל נגד 'למחלה'.
דני החל למנות לאוזניי כוחות איתנים שמקלים עליו, כגון היעזרות בספונסר או בת זוג (כמו גם קבוצה של מכורים נקיים בעלי ניסיון וותק) שיחדיו, תומכים בהחלמה.
הצעד השלישי
"החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוקים, כפי שאנו מבינים אותו", מסתמך על הקודמים, ומכוון לפעולה מעשית. על ההתמכרות אפשר לפטפט עד בלי די. מה שמשנה הוא מעשה, 'דמי רצינות'. פעולה קונקרטית של למסור עצמנו לאל, ככוח גדול בחיינו. התוכנית מעבירה את המסר כי התמכרות היא מחלה רוחנית, המובילה להרס עצמי והמבטאת ריק קיומי, וככזאת, פתרונה רוחני, המבטא התמלאות פנימית, כלומר מניע מסע של חריגת האדם מעצמו ומהאגו, מהחומרי, אל הרוחני, האלוקי, שיהווה מצפן למחשבותינו, מילותינו ופעולותינו בעולם, לתיקון דרכינו ולהטבת הווייתנו. זאת לאחר שיבינו ששום כח אנושי לא יכול לשחרר אותנו מהתמכרות.
דני נהג להתייחס בפסיביות לקורותיו, ולאט לאט היא נמהלה באקטיביות למען בריאותו ורווחתו. למשל, הלך לקופת חולים לבדיקת דם והוציא תעודת זהות.
הצעד הרביעי
"ערכנו חשבון נפש, מוסרי, יסודי וחסר פחד של עצמנו", לא קל הוא, בכלל. מקיץ שדים מרבצם ומפלצות מתרדמתם. פותחים תיבות פנדורה ומוציאים שלדים מהארון. מתמודדים עם הסודות, השקרים וההונאות, וחושפים אותם לאור המודעות – כאמרת התוכנית – "הפגמים שלנו גדלים בחושך ומתים באור החשיפה". מאווררים את ההסתרות, מיני חלקים מבישים או מפוחדים, ובוחנים את עצמנו, עושים חשבון נפש, בדק בית. מנסים להתוודע לעצמנו, להכיר אותנו, לקרוא לדברים בשמם ולהישיר מבט לעברם.
הבאתי לדני יומן, של רגשות ושל אסירות תודה, ושל מה שיתחשק לו, כדי להביע בכתב את שבתוך נפשו, המושך והדוחה. מדי פעם היה מבקש להקריא לי, שאעניק זווית ראייה משלי - 'מבט מהצד' כשפת התוכנית - למתחולל בתוכו. היה מרגש לעקוב אחר כנותו המתפתחת, הבנתו את נטיותיו ודפוסיו, וחשקו לפתע לספר ולספר, את שהתרגל להדחיק ולהעלים.
הצעד החמישי
"התוודינו בפני אלוקים, עצמנו ואדם אחר, על טבעם המדויק של פגמינו", עוסק בווידוי גלוי, שלא נשאר אצלנו, אלא משותף עם מישהו נוסף, לרוב ספונסר, הוותיק בהחלמה שמלווהו, ועם אלוקים, כפי הבנתו. אמרה נאה של התוכנית אומרת - "מכור בחברת עצמו סכנה" - דהיינו הלבד מהווה גורם חוסם להחלמה - כשפת התוכנית 'עכב"ר' (עייף, כועס, בודד, רעב - סכנה למדרון חלקלק לשימוש!) - וההנחיה להימנע ממנה. הספונסר ואלוקים מעין משגיחים שלא תתפתה, שלא תשוב לעגל פינות ולשקר את עצמך, או יותר נכון שהמחלה תשקר לך ותארח חברה מסולפת, והסמים יהיו לך כמקור מנחם ותומך. כמו כן, יש פה נכונות ופתיחות להכיר את טבענו, בייחוד השלילי, המסחרר אותנו היישר לידי 'הנחש המפתה', לזרועות הסמים.
דני סיפר לי הרבה על הקשר המיוחד שלו עם הספונסר, אליו הוא מתקשר הרבה, במיוחד כשהוא כועס ועייף (עכב"ר). הוא בתגובה מהווה אוזן קשבת הנותנת מבט מהצד באופן כנה וישיר, על מנת לסייעו לשמור על יום נוסף של ניקיון. כמו כן, דני מתפלל לאלוקים, פעם ביום, לקראת ערב, שעה שהוא יודע שהוא פחות בטוב וזקוק לכוח גדול ואוהב. כבר לא נעים לו לשקר, עת יצר קשר טוב עם הדמויות הללו, שכבר לא נוח להסתיר מהם.
הצעד השישי
"היינו נכונים לחלוטין שאלוקים יסיר מאתנו פגמים אלו באופיינו", מבקש מאתנו נכונות ומוכנות לוותר. על מה? על מה לא... על חלקינו 'הפגומים', שאומנם רווחים בצידם הלופתים בהתמכרות, אך הללו סוחפים היישר למלתעותיה... על האגו, על השקר, האלימות, הקומבינות, הסודות, הגניבות, הפגיעות, הדחפים, וכן הלאה. פונים לאלוקי, שיעשה עבורם מה שהם לא יכולים לעשות בעבור עצמם.
דני דיבר יותר ויותר על חלקיו הצדדיים והאפלים, דיווח גם על תמורתם המשתלמת והקושי להניח להם. הוא התפלל לאלוקים, שיאפשר לו נכונות להיות מוכן לוותר על מה שלא ברצונו לוותר. השליך את זה עליו - כאמרת התוכנית - "עליי הפעולה ובידיו התוצאה" או "שלי שלי, שלו שלו".
הצעד השביעי
"ביקשנוהו בענווה שיסיר מאתנו את חסרונותינו", ממשיך את הרצף לבקש מאלוקים בדרך ענווה, להסיר מאתנו את חסרונותינו. כאמור, אלו נדבקים אלינו ואנחנו אליהם, שהרי יש להם ובהם צורך אסטרטגי כלשהו, אך אם אנו מבקשים החלמה, עלינו להיפרד מהשתלטותם. וכך דני מספר לי על תפילותיו, האמביוולנטיות שלו ביחס להרפייתו מחסרונותיו.
הצעד השמיני
"ערכנו רשימה של כל האנשים בהם פגענו והיינו נכונים לכפר בפניהם", מפרט פגיעות עבר, הכובלות אותנו בשלשלאות עבותות לאשמה ובושה, תחושת גועל ושנאה, אויבי ההחלמה. אנחנו מתחילים בניקיון פנימי, 'מקלחת' לטיהור מערכות יחסים קרובות ורחוקות, נכונות ללקיחת אחריות על חלקנו בפגיעה ורצון לפצות בעבורה ולתקן כאביה. כותבים, ואם נזכרים בעוד משהו, ממשיכים לכתוב. לאחר מכן, עוברים על הרשימות עם הספונסר או הקבוצה. הם ייתנו לנו מבט מהצד, ישקפו, ינחו, יסננו לנו ואיתנו עיקר מתפל.
לדני היה קשה לכתוב, נדמה היה שהרשימה לא נגמרת. עוד שם, עוד תקופה, עוד אירוע, עוד פגיעה. מציף ומחניק. איך בכלל מתחילים לתקן? מאיפה? כיצד?... הוא זכר לפנות לספונסר, לקבוצה, לאלוקים... זכר ונרגע עם אמרות התוכנית – "התקדמות, לא שלמות" או "רק להיום" או "תן לזמן, זמן". צעד, צעד, לא הכול במכה. להאט את הקצב, להיעזר, החלמה דורשת סבלנות.
הצעד התשיעי
"כיפרנו במישרין בפני אנשים אלו, ככל שהדבר התאפשר, פרט למקרים שמעשה זה היה עלול לפגוע בהם או באחרים", מעשי גם כן, ולפיכך מפחיד ומאתגר. עובדים עם הרשימה שעשינו, ומבצעים פעולות ממשיות. מפייסים, מרצים, מתקנים, לוקחים אחריות, מתנצלים, וכן הלאה. אך לא בכל מחיר ובכל מצב, לכן ניוועץ עם הספונסר, הקבוצה ואלוקים.
דני דילג לתקופה על הצעד הזה, היה לו קשה מדי. בהמשך, בתמיכת הספונסר, התחיל עם המקרים הקלים, וחווה הצלחות קטנות-גדולות וזה המריץ אותו להתעודד ולא לעצור.
הצעד העשירי
"המשכנו בחשבון נפש אישי, וכאשר שגינו הודינו בכך מיד", מדבר על רציפות והתמדה. ממשיכים בחשבון נפש, לבדוק את עצמנו מעשה שגרה, ומתקנים, בעת הצורך, את אשר עיוותנו.
דני ייחד לעצמו יומן לצורך מטלה זאת. המודעות שלו גברה ועימה תחושת מסוגלותו לשנות ולהשתנות.
הצעד האחד עשרה
"ביקשנו בדרך של תפילה ומדיטציה, לשפר את הקשר ההכרתי עם אלוקים כפי שאנו מבינים אותו כשכל מה שאנחנו מבקשים הוא לדעת את רצונו עבורנו ואת הכוח לבצע זאת", מבקש את האדם למצוא דממה בהכרה, להקדיש מספר דקות לשקט מדיטטיבי (מהמילה מדיטציה) ולהתפלל מתוך כוונה, על מנת לחדד את הקשר הרוחני ורצונו, שינחה אותנו בדרכינו, ויעניק לנו כוח לפעול לאורו.
דני תרגל מדיטציות בשעות הבוקר, כדי לפתוח את היום בנחת, והתפלל בשעת ערב, כדי לסגור את היום בנחת. נראה שהוא יותר הבין את מניעיו וניסה לנווטם לחיוב ולגדילה.
הצעד השנים עשר
"לאחר שעברה עלינו התעוררות רוחנית כתוצאה מצעדים אלו, ניסינו לשאת את הבשורה הזאת למכורים וליישם עקרונות אלו בכל תחומי חיינו", מסכם את מסע הצעדים, לעת עתה, ומבקש לחזור עליהם שוב ושוב, להתעורר ופעם נוספת להתעורר אל טבענו, אל אינטגרציה אישית, בינאישית ורוחנית, ולהעביר את בשורת ההחלמה לעוד מכור שסובל, ולהכליל את שלמדנו לעוד תחומי חיים. 'המחלה' כרסמה ונגסה, מכל וכל, לכן, ההחלמה שואפת ומצופה להתייחס לכל ומכל.
דני חזר על התוכנית בצורה מעגלית, עם עליות ומורדות, והשתדל כמיטב יכולתו להפיק ממנה את המירב. כיום, גם הוא, כחברי הקבוצה אשר הקבילו את פניו באותו יום מיוחד שפתח לו צוהר להחלמה – אומר לחברים המצטרפים: "ברוכים הבאים, אנחנו צריכים אתכם" ומייצג השתנותו החיובית כאדם נשוי, מפרנס, חייכן ואדיב, המציע את ניסיונו, כוחו ותקוותו, היכן שצריך, בהעברת מסר בבתי כלא ולסירוגין בבתי ספר לנוער בסיכון.
סיכום הצעדים
- הצעד הראשון, הנחשב מאוד מהותי להחלמה, מפגיש ומפכח את האדם עם היותו אדם, חסר אונים מול ההתמכרות. להכיר במגבלותיו, חולשותיו, ומתוכן להביע כנות, כניעה, התוודות, השלמה.
- הצעד השני, לא מותיר אותו להתבוסס עם הסבל, אי השפיות והבדידות, אלא מציע לצאת מעצמו, לאמץ נכונות, אמונה והיזקקות, לחפש כוח גדול מאיתנו, שכוחו מאתגר את אימת ההתמכרות. ונותנים תקווה להחלמה מתוך ניסיונם.
- הצעד השלישי, דורש מעשה אקטיבי, 'להפסיק לשחק אותה אלוקים', ולחפש אלוקים אחר, חזק ועוצמתי, אוהב וסובלני.
- הצעד הרביעי, מנווט לעולם הפנימי, המצפוני והערכי. בדיקה מתמשכת של חשבון נפש, להיפגש עם עצמנו והיותנו בעולם.
- הצעד החמישי, בכדי לשחרר את העבר, צעד זה מבשר: "הפגמים שלנו גדלים בחושך ומתים באור החשיפה". די לסודות, ופריצת מחסומי הבושה והגינוי, להתנקות ולשתף. לאוזני עצמי, לרוב לספונסר ולאלוקים.
- הצעד השישי, מצריך ויתור, בין השאר על האגו ותכסיסיו. מתרגלים לחשכה, לדפוסים ולנטיות, גם כאשר הם קלוקלים, כי גם רווחים בצידם, אך דוחפים היישר לזרועות ההתמכרות, זהו "הביטחון סוטה בכאב מוכר". ולהבין שלהיות נקי, דורש שינוי וויתור על דפוסי התנהגות ופגמי אופי.
- הצעד השביעי, ממשיך את הקודם, להרפות מהחסרונות ולהגישם לאלוקים.
- הצעד השמיני והתשיעי, מכניס לתהליכי כפרה, תיקון ואחריות. איך פעלנו, כלפי מי, מה החלק שלנו בעימות מסוים, ולבחור לחזור לשם, לפצות, לפייס, לפעול למען האחר ולאחות את הקרע, במידת האפשר, ולא בכל מחיר.
- הצעד העשירי, ממשיך חשבון נפש, בדיקה יומית, תיקון וכפרה, כמעשה שגרה.
- הצעד האחד עשרה, מכוון לפיתוח וטיפוח צלילות ההכרה יחד עם פנייה לאלוקים, שננסה להכניסו להווייתנו ולאורו לפעול.
- הצעד השנים עשר, האחרון, מונה הסתכלות כוללת על החוויה הרוחנית, דרך השלבים הקודמים, ושואף 'להעביר את זה הלאה', לעוד מכור שעודנו סובל, ולהכליל את שלמדנו, לעוד מישורי והיבטי חיים.
וכאמור, התוכנית לא תמה, אלא נושאת מעגליות. שבים לצעדים, מבהירים תוכנם ומשמעותם, בייחוד שואפים למעשיותם, ומאמצים עוד כלים חדשים, עקרונות של החלמה, וכיוצא בזה.
