בחנוכה יש גילוי חשיבות בהקשר לנשים, שבהלכה יש עליהם חומרה יותר מהגברים: 'חנוכה מותר בעשיית מלאכה. אך הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות שבבית דולקות, ואין להקל להם. והטעם שהנשים מחמירות יותר, מפני שהגזירה היתה קשה על בנות ישראל, שגזרו: בתולה הנישאת – תיבעל להגמון תחילה. ועוד, מפני שהנס נעשה על ידי אשה: בת יוחנן כהן גדול היתה יפת תואר מאד, ובקשהּ המלך הצורר שתשכב עמו, ואמרה לו שתמלא בקשתו, והאכילתו תבשילי גבינה, כדי שיצמא וישתה יין וישתכר ויישן ויירדם. וכן היה, וחתכה את ראשו והביאתו לירושלים. וכראות שר צבאם כי אבד מלכם, וינוסו. ולכן קצת נוהגין לאכול מאכלי חלב בחנוכה, זכר לנס שנעשה על ידי חלב' (קצשו"ע [גנצפריד] קלט,ג). הרי שבהקשר לנשים התגלתה הגזרה הקשה, וכן תחילת ושורש הנס. נראה שזה מתגלה בשם 'חנוכה' שהוא ע"ש הנס וחנוכת המזבח, שזה רומז בשורשו לנעשה עם הנשים: 'וימים אלו נקראים "חנוכה", רוצה לומר "חנו כ"ה", שביום כ"ה חנו מאויביהם. ועוד, מפני שבימים אלו עשו חנוכת הבית שהצוררים טימאוהו' (שם,א), שמה שטימאו את המקדש זה מקביל לגזרה לטמא את הנשים, ולכן זה גם מתגלה בחנוכת הבית, כעין שהגזרה היתה לטמא את התחלת הבית בישראל (שזה היה גזרה על הבתולה שנשאת); והניצחון במלחמה כנגד הנס שנעשה ע”י בת יוחנן כה”ג שבעקבותיו ברחו מירושלים. נראה שדבר זה מרמז על כח הנס שבא מכח הארת התורה, שלכן התגלה בנס המנורה שהאיר, שנרותיה מכוונים לשכינה – לקה"ק, שם הארון עם הלוחות (ומי שמכוון לשם זהו הנר המערבי שהיה בו נס בדליקתו מעבר לזמן [שבת כב,ב], שכך גם אצלם היה הנס שהשמן המשיך להאיר מעבר לזמן [שם כא,ב]). שבמתן תורה היה ניקוי מזוהמת הנחש שגורם לסטיות (ע"ז כב,ב), ולכן זה ההיפך מחטאי היוונים שגזרו על הבתולה הנשאת שתבעל להגמון תחילה; וכן במתן תורה היה כח לביטול שעבוד לגוים: 'לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם"' (ע"ז ה,א), ולכן מזה כח לניצחון במלחמה. וזה התגלה בנשים במיוחד כיון שבחטא העגל פגמו במעלת מתן תורה, ולכן פסק כח התורה לביטול השעבוד, וכן חטאו בעגל בהקשר גם של זנות ('"לצחק" - יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט) "לצחק בי"' וכו' [רש"י; שמות לב,ו]), כעין חטאי היוונים. לכן גילוי מעלת כח התורה שהיה בתחילה התגלה דווקא דרך נשים, שהן לא חטאו בעשיית העגל: 'אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות לב, ב): "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם", ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן שנאמר (שם, ג) "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב" וגו', והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל' (במדבר רבה כא,י). (וכן לא השתתפו בחטא המרגלים שפגם בכניסה לארץ, ולכן כיבוש הארץ מידי היוונים ראוי שיהיה בגילוי כח הנשים שמחוברות לארץ בלא פגם: 'וכן במרגלים שהוציאו דבה (במדבר יד, לו): "וישובו וילינו עליו את כל העדה”, ועליהם נגזרה גזירה שאמרו לא נוכל לעלות; אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שכתוב למעלה מן הפרשה (כו, סה): "כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה", איש ולא אשה. על מה שלא רצו ליכנס לארץ אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ' וכו' [שם]). לכן דרך הנשים הופיע שורש הניצחון של החשמונאים על היוונים, שהופיע כח התורה לביטול השעבוד לאומות וביטול גילוי זוהמת הנחש (שהתגלה אצל היוונים). ולכן גם חנוכה התגלה כתשלום לזמן שהיה אמור לקום בו המשכן, שאז נגמרה מלאכת המשכן (ילקו"ש; נ"ך, רמז קפד), כיון שגם המשכן הוא כגילוי להמשך מתן תורה ותיקון לחטא העגל, כעין המתגלה בנשים. (ולכן גם התגלה הנס בעניין מאכלי חלב, שלכן נוהגים לאכול מאכלי חלב בחנוכה, כעין שבחג שבועות אוכלים מאכלי חלב כרמז לתורה [קצשו"ע קג,ז], שזהו רמז לכח התורה בנס חנוכה) עוד נראה שזה כעין רמז למלחמת מדיין שנעשתה בכניסה לא"י, כעין גילוי מכוח הנעשה שם שהתגלה במשך הדורות אצל היוונים. שהמדיינים והמואבים באו למנוע את כניסת ישראל לארץ ע"י זנות וע"ז: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן" וגו' (במדבר כה,א-ב). '"וישתחוו לאלהיהן" – כשתקף יצרו עליו, ואומר לה: השמעי לי. והיא מוציא לו דמות פעור מחיקה ואומרת לו: השתחוה לזה' (רש"י). [ובמתיוונים היו רבים מחשובי העם, כעין זמרי שהיה נשיא בית אב לשמעוני וחטא בכזבי המדיינית (שם,יד-טו)]. שכך גם התגלה ביוונים שחטאו בזנות (גזרת הבתולה הנשאת תבעל להגמון תחילה), וכן חטאו בע"ז (שהכריחו לעבוד ע"ז במקדש, וכן כמסופר בספר המקבים שהכריחו לעבוד ע”ז וכך החל המרד ע”י מתתיהו שפעל נגדם). לכן שורש חנוכה קשור למרד בשל גזרת הזנות (שתבעל להגמון) וכן תחילת הנס לניצחון נעשה ע"י אשה כשרה, כרמז לאישות טהורה (ולא ח”ו ההיפך כמו שהחטיאו המדיינים). ובת יוחנן כה"ג הרגה את המלך, כעין שבמלחמת מדיין הרגו את מלכי מדין (במדבר לא,ח). וכמו שבמדיין מי שיצא בראש זהו פנחס הכהן (שם,ו) [ובהמשך לאחר פטירת אלעזר אביו, הוא נעשה לכה"ג] שהוא הרג את זמרי שחטא בזנות, ועמד בראש המלחמה שבה הרגו את מלכי מדין, כך בת יוחנן הכה"ג הרגה את המלך שרצה לזנות עמה; וכן כמו שמפנחס יצאו כה"ג, כך גם מהחשמונאים יצאו כה"ג (שהיו חלק מהחשמונאים כה"ג). מעשה מדיין היה לאחר יציאת מצרים ולפני הכניסה וכיבוש הארץ, וכן מעשה היוונים היה (הרבה) לאחר גלות בבל (שהסתיימה בזמן מלכות פרס, ובהמשך היוונים כבשו את הארץ מהם) ולפני שכבשנו חזרה את הארץ (שעד החשמונאים היו מולכים כאן מלכים גוים). מעשה (ומלחמת מדיין) היה המעשה השלישי בניסיון למנוע מישראל להיכנס לארץ (היה את מלחמת עוג ואת מלחמת סיחון, ואז פעלו מואב ומדיין בניסיון להרחיק את ישראל מהארץ), וכן מלכות יון היא המלכות השלישית שפעלה נגד ישראל (שהמלכויות הן: בבל, פרס ומדי, יון ואדום). (במעשה מואב התחברו מדין ומואב נגד ישראל, כעין רמז שכך במלכות יון היו כמה מלכים באזורים השונים בעולם). מי שיעץ להחטיא בבנות מואב היה בלעם שיעץ זאת כדי לעשות ריחוק בין הקב"ה וישראל: 'אמר להם: אלקיהם של אלו שונא זימה הוא … כיון ששתה בער בו. אמר לה: השמיעי לי. הוציאה יראתה מתוך חיקה אמרה לו: עבוד לזה. אמר לה: הלא יהודי אני. אמרה לו: ומה איכפת לך? כלום מבקשים ממך אלא פיעור, והוא אינו יודע שעבודתה בכך. ולא עוד, אלא שאיני מנחתך עד שתכפור בתורת משה רבך' וכו' (סנהדרין קו,א). שכך היוונים פעלו בגילוי של זנות בעולם, וחייבו לעבוד ע"ז, ואף דרשו לכפור בה' ('"וְחֹשֶׁךְ", זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' [ב"ר ב,ד]). נראה שהגילוי דרך נשים בא כרמז שגילוי תורה נעשה ע"י שהאדם שלם, שהוא עם אשה: ' … כל אדם שאין לו אשה … במערבא אמרי: בלא תורה … בלא תורה, דכתיב (איוב ו, יג) "האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני"' (יבמות סב,ב). לכן חנוכה שמהותו קשר לתורה שלמה (שהיוונים גזרו שלא ללמוד תורה, וכן כמו שאמרנו בהתחלה שכוח התורה הביא לניצחון החשמונאים) מתגלה דווקא בגילוי של נשים, כגילוי לאישות מתוקנת כראוי. לכן זה התגלה דרך בת יוחנן כה"ג, כרמז ששיא מעלת הכה"ג זה בעבודת יוה"כ, וכדי שיעבוד ביוה"כ עליו להיות נשוי (משנה יומא א,א); והסליחה על העגל ביוה"כ הוא השורש לעבודת יוה"כ שבכל שנה (תנחומא "כי תשא” סימן לא), ובעקבות הסליחה גם הצטוו על המשכן (ראה 'תורת המקרא' “תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), והקמת המשכן קשורה לחנוכה (שנעשה כתשלום לתאריך בו הושלמה בניית המשכן), כך שיש קשר בין עבודת הכה"ג ביוה"כ לחנוכה, ולכן זה גם מתגלה בגילוי שיש לו אשה בשביל שלמותו וכך בחנוכה יש גילוי בנשים (והמשכן הוא תיקון לפגם של העגל במתן תורה, ותורה בשלמות זה דווקא באדם נשוי). אולי אפשר שהיוונים רצו לנתק בין ישראל לקב"ה, ולכן גזרו על לימוד וקיום תורה, לכן זה התגלה דרך נשים כרמז שכנסת ישראל כעין התחתנה לקב"ה במתן תורה: “צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו" (שה"ש ג,יא). '"ביום חתונתו" - יום מתן תורה שעטרוהו להם למלך וקבלו עולו. "וביום שמחת לבו" - זה שמיני למילואים שנתחנך בו המשכן במדבר' (רש"י). לכן אז זכינו לחזרת המלכות לישראל כיון שגם במלך יש גילוי של חיבור ישראל והקב"ה, שיושב על כסא ה' – שמראה לכל העולם את גילוי ה' במלכותו: “וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל" (דה"י א כט,כג), הרי שהמלך מייצג את ישראל ואת הקב"ה ביחד. (לכן למלך יש מצווה מיוחדת כמה נשים מותר לו: "ולא ירבה לו נשים” [דברים יז,יז]. '"ולא ירבה לו נשים" - אלא י"ח' וכו' [רש"י], כגילוי של קדושה בגילוי נשים; ולכן ריבוי נשים גורם לכפירתו: 'כתיב (דברים יז, יז) "לא ירבה לו נשים", אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור; וכתיב (מלכים א יא, ד) "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו"' [סנהדרין כא,ב], שיש במלך קשר בין נשים ודבקותו בה', כיון שהוא מייצג את חיבור בנ"י והקב"ה). גם הכה"ג שנכנס לקה"ק צריך להיות נשוי, אולי שגם בו מתגלה הקשר בין ישראל והקב"ה שנעשה במתן תורה וקשור למשכן שממשיך זאת, וזה מתגלה ביוה"כ בו נמחל על העגל והצטוו על המשכן, וכן הצטוו לדורות על יוה"כ, שכך יש בעבודת יום קדוש זה גילוי של חתונת ישראל והקב"ה (לכן בפס' בשה"ש נאמר גם "וביום שמחת לבו", שזה: 'שמיני למילואים שנתחנך בו המשכן במדבר' [רש"י], שזה כהמשך גילוי של החתונה שבסיני, ולכן נאמרו יחד: "ביום חתנתו וביום שמחת לבו"). לכן הודגש שנעשה התחלת הנס ע"י בתו של יוחנן כה"ג, כדגש לאישות ולגילוי מעלת הכה"ג (שזה ביוה”כ); ולכן בחנוכה זכו לטהר את המקדש שמראה את חיבורנו המיוחד לה', בהיותו כהמשך למתן תורה.