"וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו" (בראשית לב,ז). מדוע עשו לקח עמו דווקא ארבע מאות איש (ולא פחות או יותר)? עשו בא לקראת יעקב עם ארבע מאות איש, לשם מה בא איתם? רש"י מביא מחז"ל: '"באנו אל אחיך אל עשו" - שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע עודנו בשנאתו'. ('"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו", שאת נוהג בו כאח והוא נוהג בך כעשו [ב"ר עה,ז]. 'באותה שעה הלכו אותן השלוחים אצל עשו וראו עמו גבורים מזויינין, ובאו ואמרו ליעקב, שנאמר: "וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו"' [שם,יב]). מובא במדרש: 'רבי לוי אמר: הלך ונטל אגרומי ממצרים. אמר: אין יכילנא ליה הא טב. אם לאו, אנא אימא ליה: אייתא מכסא, ומגו כן אנא קאים עליו וקטילנא ליה' (ב"ר עה,ז). לפי זה אולי בכוונה הביא עשו ארבע מאות איש עמו, כדי לפעול בעולם סימן שעכשיו הוא בא מכח הנזק של גלות מצרים שאמורה לחול על יעקב ובניו, לכן הלך למצרים לבא בשמם ועשה סימן בעולם בארבע מאות איש עמו למקרה שהוא עצמו לא מספיק לנצח את יעקב, אז מביא איתו עוד אנשים שיעזרו לו, שזה כנגד שאם הוא לא יוכל לגבור עליו לבדו, אז בא מכח מכס מצרים. לכן רמז זאת דווקא בארבע מאות איש כנגד גלות מצרים שנאמרה במספר ארבע מאות: “ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה" (בראשית טו,יג), כרמז וקביעת סימן בעולם להשפיע (דרך גילוי טומאה) שיוכל לגבור על יעקב ע”י שיהיה תחתיו כחלק מגילוי של גלות מצרים שיזיקו לישראל תחתם. אולם נראה שיש בזה עוד עומק, שלהבדיל משיטת רש"י וההולכים בשיטת חז"ל, בא הרשב"ם והסביר בצורה שעל דרך הפשט שעשו בא כך כדי לכבדו: '"באנו אל אחיך אל עשו" – ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, "וגם הנה הוא" מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך, "הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו" – לכבודך, זהו עיקר פשוטו. וכן: "גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו” (שמות ד׳:י״ד)'. נראה ששני הפירושים אמת, שעשו חשב בליבו שיבוא להזיק ליעקב, ואם לא יצליח בכח המלחמה אז יבוא אליו בכח ההתקרבות ובזה יזיקו, כמו שאומר השפת אמת על דרשת חז"ל: '"וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ", נקוד עליו … אמר לו ר' ינאי: אם כן למה נקוד עליו? אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש וקהו שיניו של אותו רשע. ומה ת"ל "ויבכו"? אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו. ר' אבהו בשם ר' יוחנן מייתי לה מן הכא: (שיר השירים ז) "צוארך כמגדל השן" וגו'' (ב"ר עח,ט). אומר השפת אמת: 'שמעתי מפי מורי זקני ז"ל שהנשיקה עצמה היא הנשיכה, כדכתיב "ונעתרות נשיקות שונא". עד כאן דבריו ז"ל. כי כמו שיעקב הכין עצמו לשלושה דברים – דורון, תפילה ומלחמה – כמו כן, זה לעומת זה: כאשר ראה עשו שאין יכול לו במלחמה, בא להזיק לו על ידי התקרבות. ונעשה צווארו כעמוד שיש, שלא יוכל להתדבק שום מגע נכרי'. (ראה ב'מעשי אבות – ב', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א; עמ' 92-93). נראה אולי לומר כתוספת שדרשו 'קהו שיניו' (שזאת דרשו מהפס': 'וקהו שיניו של אותו רשע. ודרשו זה ממה שנקוד בתיבת וישקהו אותיות קה"ו' [ידי משה]) שזהו ששיניו נעשו קהות ולא חדות ולכן לא יכל להזיק; אבל גם רמזו כעין שנשמע כמו 'כהו שיניו' (וכן מי שמקבל מכה חזקה בשינים לפעמים שיניו נעשות כהות) לרמז שזה נעשה ע"י שנמנע ממנו להתחבר עם יעקב, שזהו רמז שלא הצליח להלבין לו שינים שזה מקרב ביותר ('דאמר ר' יוחנן: טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב, שנאמר "ולבן שנים מחלב", אל תקרי לבן שינים אלא לבון שינים' [כתובות קיא,ב]), שכעין כהו שיניו ולא יכל להתקרב ליעקב, ולכן בזה קהו שיניו מיכולתם להזיק. לכן נראה שעשו בא להזיק ליעקב בשתי צורות, אם יוכל במלחמה אז יזיקהו בכך, ואם לא אז יזיקו בהתקרבות. לכן מצד אחד הארבע מאות איש באים למלחמה (רש"י), ומצד שני הם באים ככבוד ליעקב (רשב"ם) שזה כדי להזיקו בהתקרבות אליו ע"י עשיית כבוד. אולי לכן הביא איתו ארבע מאות איש, שמצד אחד זה מרמז על האות ת', כרמז לכל התורה: 'אמר ר' שמואל בר נחמני: אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו' (שבת נה,א), שזה כרמז שבא להילחם בו, שיצחק אמר לו שכאשר יעקב לא ישמור את התורה אז יוכל למרוד בו ("והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך" [בראשית כז,מ]. '"והיה כאשר תריד" – לשון צער כמו (תהלים נה) "אריד בשיחי". כלומר: כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל "ופרקת עלו" וגו'' [רש"י]), ולכן בא כגילוי של כל התורה, שאם יעקב לא שמר הוא יוכל לפגוע בו (שעשו האמין לגמרי בכח ברכותיו של יצחק, ראה 'תורת המקרא' "וישלח", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). ומצד שני ת' מרמז על 'אמת': 'ור"ל אמר: תיו סוף חותמו של הקב"ה; דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת' (שבת שם), שזהו ארבע מאות כרמז לכבוד ליעקב, שסימנו אמת: “תתן אמת ליעקב" (מיכה ז,כ). נראה שיעקב ידע זאת ולכן שלח את השליחים לומר: “ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (בראשית לב,ה). '"גרתי" - לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני "הוה גביר לאחיך" שהרי לא נתקיימה בי. דבר אחר: "גרתי" בגימטריא תרי"ג, כלומר, עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים' (רש"י). שרמז שלא יבוא להזיקו מצד קרבה ואהבה, שזהו שלא אמור לשנוא אותו על הברכות, שהרי לא התקיימו, וממילא אמור לאהוב אותו, ויחד עם זה גם שלא יזיקו בכך, כיון שאין לו לכעוס כלל על הברכות כיון שלא התקיימו. ומצד שני אם רוצה לבא להזיקו בצורה של מלחמה, אז שידע ששמר את כל התורה ולכן לא יכול לנצחו. נראה שלכן יעקב הכין עצמו לשלושה דברים: 'התקין עצמו לשלשה דברים: לדורון לתפלה ולמלחמה. לדורון: "ותעבור המנחה על פניו". לתפלה: "אלקי אבי אברהם". למלחמה: "והיה המחנה הנשאר לפליטה"' (רש"י; בראשית לב,ט). שנראה שמעבר לפשט גם רמז בכך שבא עכשיו להתקרב לעשו בצורה של ידידות (דורון), או בצורה של מלחמה, תלוי מה עשו יעשה, אבל בין ובין כן התפלל לה' שיצילו מלהינזק מעשו בדרך שיעשה לו (בין דרך המלחמה ובין דרך האהבה). אולי רמזה התורה שאמרו לו השליחים: "וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו" (בראשית לב,ז), שעשו בא אליו להזיקו בגילוי של "אחיך" – בצד קרבה ואהבה, וכן בא כעשו הרשע שופך הדמים, שבא להזיקו בשני האופנים (ועם ארבע מאות איש שיתגלו למלחמה או כבוד ע"פ מה שיפעל עשו).