"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' " (שמות כ, ח-ט)

ימי החול נועדו להישגיות האנושית. השבת נועדה להשגת ה'. מבאר הרב הירש זצ"ל כיצד בא לידי ביטוי שלטון האדם על העולם: "זה שהוא משנה את צורת כל העצמים מסביבו לתכליתו: האדמה.. למקור פרנסתו, הצמח והחי למזונו וללבושו.. ובכן, במשך שישה ימים תשלוט, אפוא על העולם ותכבשהו לשירותך כפי רצון הקב"ה, וביום השביעי אל תשלח ידך לכל יצור לשנותו לתכליתך. בזה תעיד בעצמך כי לא שלך הם היצורים מסביב".

פעילות האדם למען עצמו מותרת במשך ששה ימים, ביום שַׁבָּת נאסרה עליו המלאכה - בכך הוא מכריז שלאמיתו של דבר העולם אינו שלו, אלא של הקב"ה. רק לאחר שהאדם החדיר לתודעתו את ההכרה הזו, יכול הוא לשוב למלאכתו ולהישגיו. יודע הוא מאין בא ולאן הוא הולך.

(הרב אביחי קצין)