'"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב”ר ב,ד). במדרש נאמר בקיצור שהיוונים גזרו גזרות על ישראל ועם דוגמה; ברמב”ם מובא בהרחבה: 'בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות; וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלקי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני' (רמב"ם; הל' מגילה וחנוכה ג,א). מדוע המדרש הביא דווקא את הגזירה של הכתיבה על קרן השור? בפשטות בגזרה הזו מובנת מהותם של מעשי היוונים, שרצו שבנ"י יכפרו בה', שכתוצאה מזה נעשו כל הגזרות, לכן הביאו דווקא את זה. אולם אולי יש במדרש גם כרמז לעומק המציאות, שגזרה זו חושפת את שורש כח יון, שזה מכח עגל, שהיוונים באו להחטיא את ישראל כעין כגילוי מחודש של העגל. לכן אומר המדרש את הגזרה שקשורה בקרן ובשור, כעין רמז לחטא העגל שזהו שור, ולקרן כעין כנגד משה רבנו שקרנו אור פניו (שמות לד,כט וכו'). פני משה קרנו בהורדת הלוחות השניים, שהם כתיקון לעגל, לכן באו כאן היוונים לטמא את ישראל כעין לבטל את קבלת הלוחות השניים (והכפרה שבהם לעגל), ע”י עשיה ההיפך ממשה (שכיפר על העגל) וכך חזרה לחטא עגל. שגם חטא העגל היה משורש של ריחוק ממשה, שלא ידעו מה קרה לו שלא חזר (שמות לב,כג), וחשבו וטענו שהוא מת בהר (שבת פט,א). לכן עכשיו עשו היוונים גילוי של ריחוק מהקב”ה (שיכתבו שאין להם חלק בה'), כמו שבנ”י התרחקו מה' ועבדו לעגל, וזה ע”י גילוי שעל קרן השור שמרמז על העגל, ועל ביטול הכפרה לעגל שנעשתה ע”י משה. לכן מה שעיקר מעשיהם היה (כמו שאומר הרמב”ם) זה שגזרו על התורה ועל ממון ובנות ישראל ועל המקדש , שכל אלו מזכירים את חטא העגל. בחטא העגל פגמו במתן תורה, כך אצל היוונים ביטלו את דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתו”מ. בחטא העגל היה צריך להביא ממון כדי לחטוא: “ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי. ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן” (שמות לב,ב-ג), ובממון הזה חטאו – שמזה נעשה העגל; לכן כנגד זה שלחו היוונים את ידם בממון ישראל. חטא העגל זה חטא של ע"ז, ומובא ככלל שבנ"י חטאו בע"ז בשביל עריות: 'אמר רב יהודה אמר רב: יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא' (סנהדרין סג,ב), וכן בעגל בנ"י חטאו ממש בעריות ('"לצחק" – יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט) "לצחק בי"' [רש"י שמות לב,ו]); לכן כנגד זה היוונים שלחו ידיהם בבנות ישראל. (וכן נהרגו רבים מישראל שהיו צדיקים ולא הסכימו לחטוא, כמו שבעגל היתה שפיכות דמים של חור שלא הסכים לחטוא [שם]). בעקבות העגל בנ”י ירדו ממדרגתם ולכן היו צריכים משכן בשביל השראת השכינה (ראה ב'תורת המקרא', “תרומה”, למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א), לכן כדי לפגום בגילוי התיקון הזה של חיבור שכינה לישראל, היוונים גם פגמו במקדש. ומי שגבר עליהם זהו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, שזהו כמו בעגל שמי שפעל מול העגל זהו אהרן, שעשה את העגל כדי שתוכל להיות כפרה לבנ”י (סנהדרין ז,א); ועשה באיטיות כדי שבינתיים משה ירד ויתבטל מעשה העגל, וכן עשה כדי שהאשמה תיפול עליו ולא על בנ"י (ויק”ר י,ג), כך שבאהרן הכה”ג מתגלה ההיפך מגילוי חטא העגל בבנ”י, ולכן ההתנגדות ליוונים נעשתה ע"י בני חשמונאי הכה”ג (וכמו שבאהרן הכהונה נמשכת בזרעו ומהם כה”ג, כך גם בחשמונאי הכה”ג היו מזרעו כה”ג). כמו"כ יש בזה גם במקצת כעין משה שהיה כה"ג בשבעת ימי המילואים [או שהיה כה"ג תמיד] (זבחים קב,א) והוא שפעל לכפרה על חטא העגל. אל בני חשמונאי הצטרפו עוד אחרים, כמו שבעגל הצטרפו למשה אנשים שהרגו בחוטאי העגל (שמות לב,כו-כח). [אמנם בחטא העגל הצטרפו דווקא שבט לוי, ואילו כאן זה אנשים מכלל ישראל, אולם בעגל מי שלא חטאו כלל זהו שבט לוי (יומא סו,ב) ולכן כיון שהוא זה שלא היה מחובר לעגל אז הוא זה שיצא להרוג, ואותו דבר בחנוכה מי שהצטרף היו כאלו שהתנגדו להתיוונות]. בעגל הערב רב החטיא את ישראל: '"אלה אלהיך" – ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' (רש"י; שמות לב,ד), כך גם היוונים הם שפעלו להחטיא את ישראל, והיו ישראל שהלכו אחריהם – המתיוונים, כמו אותם שחטאו בעגל בעקבות הערב רב. כיון שזה היה מלחמה על גילוי התורה אז אולי לכן ביטאו זאת אנשי כה”ג בתפילה באמירה שבין ישראל ליוונים: 'מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ' (תפילת 'על הניסים'). שהתבטאו בחמשה ביטויים כנגד חמשה חומשי תורה, לרמז שהמלחמה היתה על גילוי תורה. גיבורים ביד חלשים כרמז לספר בראשית, שבו מסופר על יעקב (בזמן שכבר נולדו השבטים – בנ"י) שלבן רדף אחריו והיה חזק ממנו (כמו שאומר: “יש לאל ידי לעשות עמכם רע" [בראשית לא,כט]), וכן עשו בא לקראתו עם צבא כבד ("וארבע מאות איש עמו" [שם לב,ז]). רבים ביד מעטים כרמז לספר שמות, שמסופר על היותנו במצרים שם הינו מעטים מול אנשי מצרים הרבים. טמאים ביד טהורים כרמז לספר ויקרא שבו עבודת המשכן שנעשית בטהרה. רשעים ביד צדיקים כרמז לספר במדבר שבו מסופר על מעשיהם של בנ"י במדבר, ולכן מרמזים שבנ"י הם צדיקים במעשיהם. זדים ביד עוסקי תורתך כרמז לספר דברים שהוא משנה תורה, חזרה על כל התורה, ולכן בו מודגש לימוד התורה. לכן גם התאריך של חנוכה הוא הזמן של סיום הקמת המשכן (ילקו"ש נ"ך; רמז קפד), כיון שהמשכן הוא כפרה לעגל, אז לכן שיא הניצחון על היוונים נעשה בזמן של גילוי המשכן (וזה עם טהרת המקדש, כגילוי כנגד הקמת המשכן). המהדרין מן המהדרין (שכיום כולם נוהגים כך) מדליקים נרות חנוכה בצורה של 'מוסיף והולך' בשל 'דמעלין בקדש ואין מורידין' ( שבת כא,ב), שכך בגילוי תו"מ יש להוסיף עוד ועוד בקודש. לעומת זאת לב"ש זהו 'פוחת והולך' וטעמם 'כנגד פרי החג', שבזה מצאנו גילוי של (שבעים) פרים כנגד הגוים, ולכן זה מזכיר את חטא העגל שהחטיאו אותנו, וכך עשו היוונים; וכמו שאת העגל ביטלו וכיפרו (וכך גם מבטלים מהעונש), כך גם מגלים בהפחתה של הטומאה (ומיעוט כוחם של הגוים שפוגעים בנו כעונש, שגם הוא מתמעט) בגילוי הנרות, כמו שמתגלה הפחתת גילוי הטומאה (וכוחם) של הגוים בפרי החג, שלכן הם מתמעטים בקרבנות שעליהם, כגילוי הפחתה ע"י גילוי קדושה (של הקרבנות) שמעביר את הטומאה (וכן מפחית את כח הגוים עלינו: 'והוא כנגד אומות העולם שהם שבעים אומות, כדי שיצילנו השם מידם ויכלו מן העולם, לפיכך מתמעטים והולכים' [מדרש אגדה [בובר]; במדבר כט,יג]). זה התגלה בנס בנרות המנורה שהמשיכו להאיר, כעין רמז לתו”מ: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג), וזה גם רומז כעין ההיפך מהעגל והיוונים, שהעגל נעשה בטענה: “ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו" (שמות לב,א), שיראה להם את הדרך, כעין שיאיר את עיניהם בדרך; וכן היוונים החשיכו את עיני ישראל, ובנוסף חשבו שהם מאירים את אור החכמה האמיתית שלדעתם היתה נמצאת אצלם. (וכן המנורה מאירה כעין שהיה את עמוד האש שהאיר להם את הדרך, וכן עמוד הענן שהראה את הדרך שכעין האיר את עיניהם לדעת מהי הדרך, שזהו ההיפך מהטענה לעשיית העגל שלא ידעו את הדרך ולכן צריך שיאירו את עיניהם. וכל זה היה כדי להגיע לא"י, ולכן זה התגלה גם בחשמונאים שיחד עם זה כבשו את הארץ).