'בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות; וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלקי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה בחדש כסליו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן כ"ה בכסליו ימי שמחה והלל, ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס' וכו' (רמב"ם הל' מגילה וחנוכה ג,א-ג). מדוע קרה שחנוכה נעשה דווקא בכסלו? מביא המדרש: 'א"ר חנינא: בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב "ביום הראשון באחד לחדש תקים את משכן”, והיו ישראל ממלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד? שמא דופי אירע בו?. והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק, דכתיב "לושי ועשי עוגות”, ואמרו לו שוב אשוב אליך”. ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה! אמר הקב"ה: עלי לשלם! מה שלם לו הקב"ה? חנוכת חשמונאי' (ילקו"ש נ"ך; רמז קפד). נראה להוסיף שבחנוכה שולם לכסלו שבו הסתיימה מלאכת המשכן אולי לכן חנוכה זה שמונה ימים כנגד שבעת ימי המילואים שהיו צריכים להיעשות אז בהקמתו, ועוד אחד כנגד טהרת המקדש שלהם (בחשמונאים). או שביום הראשון לא היה נס בהדלקת המנורה עצמה, ולכן כנגד שבעת ימי המילואים זה שבעת ימי הנס שנעשה, ועוד אחד כנגד מציאת הפך וכדו' (ע”פ התירוצים השונים מדוע שמונה ימים ולא שבעה שבהם נעשה נס). [אמנם בפשטות זה היה צריך להיות שבוע אלא שבשל שלקח להם שמונה ימים לתקן את המזבח והכלים אז קבעו שמונה ימים (מגילת תענית ט,כה); כך שבבסיסו זהו שבוע כמו במשכן אלא שהתווסף עוד יום עליו. כך שבשמונה כלול השבעה של תשלום לכסלו]. וזה קרה דווקא בבית שני, כיון שבשיבת ציון בבית שני, החליפו את שמות החודשים ולכן נוצר שיחשיבו את החודשים מתשרי (כיון שניסן כבר לא נקרא "החודש הראשון”), והמשכן הוא כהמשך של מתן תורה שבחודש השלישי (מניסן), ולכן אז (בבית שני) גילוי החודש השלישי שכנגד החודש השלישי של מתן תורה מתגלה בכסלו, ולכן אז ראוי לשלם למלאכת המשכן שהסתיימה בכסלו. לכן זה מתגלה בהדלקת נרות המנורה, כרמז לתורה: “כי נר מצוה ותורה אור” (משלי ו,כג), שבחנוכה בסיסו זהו גילוי תורה (שהשכינה עברה ממתן תורה בסיני למשכן; וכן בו המשיך משה לקבל את התורה – שנאמר לו כל פעם מה לצוות למעשה לבנ”י [שנאמרו הכללים והפרטים או הפרטים באה"מ {חגיגה ו,א-ב}]). ונעשה נס בשמן, לאחר שהיוונים טימאו את כל השמנים, שזה כנגד שהמשכן נעשה כתיקון בעקבות חטא העגל (ראה 'תורת המקרא' “תרומה”, למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א), והעגל נעשה ע”י הערב רב (רש”י; שמות לב,ד); כך שזה כנגד זה, שהיוונים טימאו כמו הערב רב, והמשכן מתקן כמו שטהרו את המקדש. נראה שיש בחנוכה דגש על תורה (שהיוונים מנעו מללמוד ולקיים תורה) ועל מלכות (שחזרה מלכות לישראל). לכן נראה שזה כעין מקביל למתן תורה (בסיון) שם קיבלנו את התורה והתגלה מעלתנו הגדולה בעולם שזהו כעין מלכים (וכרמז שבמצרים נאמר על ישראל "בני בכרי ישראל" [שמות ד,כב], בשל שיקבלו תורה: 'בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד, כב) "בני בכורי"' [שבת פט,ב. ראה ברש"י]; שזהו שאנו כבכור שהוא מעל אחיו [ומקבל יותר מהשאר], כך אנו כעין מעל הגוים שעובדים בשבילנו כדי שנוכל ללמוד תורה, ואנו משפיעים עליהם בכך דבקות בקדושה. זהו כעין שנאמר על המלך "אחד העם" [בראשית כו,י], "אחד העם" – המיוחד בעם זה המלך [רש"י], שכך הבכור מיוחד משאר אחיו, וכך בנ"י כעין מלכים מעל האומות, בשל מעלתנו בדבקות בה' שאנו "בנים אתם לה' אלקיכם" [דברים יד,א], ולכן מתגלה בנו מלכות מעל העמים, מכח מלכות ה', שזהו כבכור שהוא ראשית אונו של האב, שכך אנו בנים בכורים לה'. לכן במלכות מתגלה גילוי ה', שזה שורש מעלתנו בעולם כמלכים, וק”ו המלך ממש: “וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו” [דה”י א כט,כג]). לכן כמו שמתן תורה בסיני היה "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים” (שמות יט,א), כך גם חנוכה מתגלה בחודש השלישי לאחר תשרי שבו מתגלה מלכות ה' בעולם (שדן את העולם כמלך), כעין ביציאת מצרים שראו כולם את מלכות ה' על העולם, שקובע לטבע. וכן בתשרי יוה”כ בו קיבלנו את התורה, כמו שבניסן שכנגד יציאת מצרים נאמר עלינו "בני בכרי" בשל העתיד שיקבלו תורה, כך שיש קשר לגילוי תורה, שלזה יצאנו ממצרים; לכן בחודש השלישי מתשרי יש גילוי של חנוכה. מתן תורה היה במעלה גדולה ומיוחדת בגילוי ה' גדול, ואילו ביוה”כ שהוא כמתן תורה בפועל ('זה מתן תורה – יום הכפורים שניתנו בו לוחות האחרונות' [רש"י; תענית כו,ב]) היה בגילוי נמוך (בלי גילוי ה' גדול), כעין בהסתר שמתגלה בלוחות השניים ('"פסל לך והיה נכון לבקר”, כך בראשונה "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר" וגו'. וכאן, "וגם איש אל ירא”. הלוחות ראשונות על שנתנו בפומבי לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו. וכאן אמר לו הקדוש ברוך הוא: אין לך יפה מן הצניעות, שנאמר: "ומה ה' דורש ממך כי אם עשה משפט ואהבת חסד והצנע לכת" (מיכה ו ח)' [תנחומא “כי תשא” סימן לא]). לכן בהקשרו (כעין כנגד מתן תורה שזה בגילוי של שלושה חודשים; וזה לאחר יוה”כ שאמנם הוא עצמו גילוי של מתן תורה, אבל הוא משפיע שתנתן מעלה לתשרי ולכן אז זהו שתשרי כעין מקביל לניסן [שגם בניסן מתגלה קשר לתורה שיקבלו בהמשך], שזה תוספת למעלת תשרי כזמן של בריאת העולם) מתגלה לאחר שלושה חודשים חנוכה, שזה כגילוי קטן של מתן תורה, שחזרנו ללמוד ולקיים תורה, מה שהיוונים מנעו מאתנו. וכך גם בזמני הדורות, שמתן תורה היה בזמן המדבר שנמשך אח”כ (בהעברת השכינה) במשכן ובמקדש הראשון (שכל אלו כהמשך ישיר ליציאת מצרים, שלא נפסק גילוי גאולתם בכלל עד היציאה לגלות בבל), שבו היה גילוי שכינה גדול, לעומת זאת חנוכה מתגלת בבית שני (שזה לאחר חורבן הבית שבו נפסקה ההמשכיות של השכינה מסיני, וכן עכשיו מתגלה גאולה חדשה – מבבל) שבו לא היה גילוי שכינה (יומא כא,ב [וזה קשור לאיך שעלו מבבל שלא גילו בעולם גילוי ה' גדול, ביחד כחומה, אלא עלו מעטים, ולכן לא חזרה השכינה למקדש {יומא ט,ב}, כך שזה קשור לגילוי הגאולה מבבל שלא כגאולת מצרים]), ולכן זה ברמה נמוכה, שקיבלנו את התורה אבל בלימוד ומעשה ולא במעמד של גילוי ה' גדול כבמתן תורה; אלא שבכ”ז היה גילוי ה' נסתר, דרך נס הניצחון וחזרת המלכות ונס המנורה. (וכמו ששבועות חג מתן תורה הוא המשכו של פסח, כך גם חנוכה הוא חג של גילוי תורה בנו, שפסק הביטול תורה שעשו היוונים, והוא כהמשכו של סוכות שבתשרי [ראה ב-'לזמן הזה' כסלו, 'חנוכה וסוכות', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א], ולכן זה מתגלה כסוכות שהוא כנגד זמן המדבר שהיה בו טעם של גילוי תורה בנו: 'אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן' [תנחומא “בשלח” סימן א]). לכן זה מתגלה בחודש כסלו, החודש השלישי מתשרי, ובתאריך כ”ה כרמז למעלה קטנה יותר של גילוי ה', שזהו כעין ההבדל בין נבואת משה שהיתה באספקלריא המאירה לעומת שאר הנביאים שהיו בדרגה נמוכה יותר ('כדתניא: כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה' [יבמות מט,ב]), שבשאר הנביאים מתגלה רק ב"כה אמר ה'”, לעומת משה שגם התנבא ב"זה” ('"זה הדבר" - מגיד שכשם שנתנבא משה ב"כה אמר", כך נתנבא נביאים ב"כה אמר”, ומוסיף עליהם "זה הדבר”' [ספרי; במדבר ל,ב]), לכן התגלה בתאריך כ"ה כרמז למעלה נמוכה יותר בגילוי ה'. אולי אפשר גם שחנוכה זה בחודש השלישי מתשרי כנגד שבט לוי, שהוא הבן השלישי של יעקב, וזה מזמן בריאת האדם (שהיה בר"ה), שמרמז על האדם – בני לוי; וכן חנוכה מתגלה בהקשר למקדש שהוא כנגד בריאת העולם, שבא להשלים – לקדש את העולם שנברא, שלכן מתגלה במשכן כנגד בריאת העולם (תנחומא "פקודי" סימן ב), לכן זה כנגד הזמן שבו נגמרה מלאכת המשכן אבל עדיין לא הוקם (ילקו"ש נ"ך, רמז קפד), וממילא לא התגלה בו גילוי שכינה, כעין שבבריאת העולם הוא נשלם בבריאתו אבל עדיין לא התגלה בו גילוי הקדושה, הקמתו בגילוי קדושה (שזה נעשה על ידנו, זהו יעודנו לקדש את העולם הגשמי) [אולי לכן גם זה בחודש השלישי מתשרי כנגד שלושת האבות שהם היסוד לגילוי שכינה בעולם]. כמו"כ זה מרמז (בשלישי) על שבט לוי ובהקשר למקדש (שהיוונים חיללו ועכשיו ניצחום וטיהרו את המקדש), כרמז שאהרן חשש שיש בו פגם שלכן לא הקריב בשביל שבט לוי בחנוכת המזבח וה' ענה לו שיהיה לו בהמשך הדורות את חנוכה שייעשה על ידו (רמב"ן; במדבר ח,ב) [אולי זה נרמז בנס המנורה, כרמז שיש בכל צד שלושה קנים, שכך כעין מצד אחד רומז לשלוש שזהו שלוי הוא השלישי, ולכן כרומז שאהרן לא הקריב בחנוכת המזבח בשביל שבטו (כעין שאם היו הולכים ע"פ סדר הבנים הוא היה מקריב ביום השלישי), וזהו צד אחד של המנורה שיש בו שלושה קנים; ומצדו השני יש שלושה קנים כרמז לחנוכה שהוא בחודש השלישי שבזה ה' ניחמו שייעשה אצלו במקום ההקרבה בחנוכת המזבח. וזה משני צידי המנורה כעין רמז ששני הדברים הם בשביל הקדושה כראוי בשלמות (שזהו כעמוד המרכזי), ששניהם לצורך חיובי, כגילוי ששניהם זה לדבר מרכזי של הקדושה]. אולי חנוכה התגלה בחודש השלישי כרמז לבני נח שהיו שלושה, ונח אמר: “יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו" (בראשית ט,כז), שזה רומז לקשר בין ישראל ליוונים בהקשר לתורה: 'רשב"ג אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית … וא"ר יוחנן: מ"ט דרשב"ג? אמר קרא: (בראשית ט, כז) "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם", דבריו של יפת יהיו באהלי שם' (מגילה ט,ב). לכן כאשר התגלה בהקשר ליון נגד התורה, וזה כששלטו בארץ כנען ושיעבדו את ישראל כעין עבדים תחתם, ש'פשטו ידם בממונם ובבנותיהם' (שזהו רמז לכנען – ארץ כנען, ועבדות, ובשחיתות המינית כמו שפגע חם בנח [שלכן קלל את כנען], שסרסו או רבעו [סנהדרין ע,א]); בזה מתגלה כעין שעברו על ברכתו וציוויו של נח לבני העולם, ולכן אז מתגלה שישראל עלו וניצחו את היוונים, שישראל צריכים להיות אלו שמשפיעים בעולם, ולכן אם הגוים לא ישפיעו בצורה חיובית שיעזרו לנו, אז לפחות שלא יפריעו. וזה מתגלה במקדש, ששם מקום התורה בעולם: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב,ג), כיון שקשור לגילוי של תורה בעולם (שיוון [כגילוי העולם, שהם שלטו בעולם; וכן נח ברכם כהכוונה לאנשי העולם] פעלו נגד התורה במקום להתגלות בחיבור לתורה). [והיום מתגלה בכל העולם הדלקת נרות חנוכה, כגילוי לגילוי תורה בכל העולם]. אולי אפשר שחנוכה נעשה בחודש השלישי כנגד שלושת עמודי העולם: 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב). שהיוונים טענו שהם באים לתקן את העולם ע"י שכולם ידמו להם ולמעשיהם, לכן מדגישים שזה ההיפך, שאנחנו אלו שמתקנים את העולם, והעולם עומד כראוי בזכותנו (בזכות מעשינו), וזה על גבי שלושה דברים, לכן זה מתגלה בחודש השלישי (שחודש מרמז על זמן ועל שינוי, כמו שהלבנה משתנה במשך הזמן של החודש, כרמז לתהליכים שנעשים במשך הזמן בעולם [כלבנה שמאירה לעולם]). אצל היוונים נעשה ההיפך משלושת הדברים, שהם גזרו על התורה, וטימאו את המקדש וביטלו את עבודת המקדש ('עבודה'), והיוונים הצרו לישראל ובדר"כ אדם שלחוץ בצרה אין לו ראש לעשות חסד לאחר, וכן פשטו ידם בממון ובבנות ישראל, שכך בלי ממון זה מחסיר מהיכולת לפעול חסד, וכן מעשיהם בבנות, שפגעו בהם, זה ההיפך מהדרך הישרה שבאים ועושים חסד של שמחת הכנסת כלה, שזהו פגיעה ב'חסד'. לכן כנגד שניצחנו את היוונים וביטלנו את מעשיהם יש גילוי של שלוש שאנו מגלים קדושה לקיום העולם (עמודי העולם), ולכן זה מתגלה בחודש השלישי. אולי רמז לזה שלכן מי שאומר את עמודי העולם זהו שמעון הצדיק, שהוא נפגש עם אלכסנדר מוקדון (יומא סט,א) שהוא היסוד של הכיבוש היווני, והמפגש היה כשרצו הכותים להחריב את המקדש וטענו שהיהודים מרדו בו; לכן הוא זה שמרמז בדבריו על העתיד שיקרה בשלטון היוונים, שיפגעו במקדש ויהיה מרד של היהודים. ושמעון הצדיק היה כהן, ולכן רמז למה שיעשו הכהנים החשמונאים. יהי רצון שנזכה להאיר בחנוכה לכבוש את כל א"י ולדבוק בתורה כמותם (שיתקיים בנו מכח גילוי חנוכה, שכך גם אנו נלחמים להשמיד את הרשעה בעולם ולהאיר בקדושה, ולכן שנזכה לשכר כשכר החשמונאים, כעין [כ”ה כסלו] "כה" [=כך (בראשית לא,ח)] כמותם, וזה בזכות שבמעשינו אנו מכריתים אם הרשעה ובזה מביאים לגילוי ה' בעולם עד לשלמות שבמתגלה במקדש. שזו כסלו – כס-לו, 'כס' כנגד המקדש [כסא ה' – תנחומא "כי תצא" סימן יא] ובגילוי של מלחמה נגד הרשעה [רש"י; שמות יז,טז]. וזה מתגלה בנו, שזהו 'לו' בלוחמים קדושים שמוסרים נפש בשביל קדושת שם ה' [לו – לה', לתקן את כסאו], ומתקדשים בכך כעין צדיקי עליון שמתגלים בל"ו צדיקים בעולם שמקבלים פני שכינה ['אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא' וכו' (סנהדרין צז,ב)], שזהו שאנו מתקדשים במלחמה על כסא ה' בעולם. שנזכה לזכות מאור חנוכה שחל בכ"ה כסלו ב"ה).