יעקב חולם חלום ומתנבא בדרך לצאתו מא"י
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא. ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו. והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך" וגו' (בראשית כח,י-יג). יעקב בא לצאת מא"י ובדרך חולם את החלום על הסולם וה' נגלה אליו. נראה (מעבר לפשט של הסיפור) שזה כנגד מעלת א"י והנבואה, שלכן עכשיו כשבא לצאת מהארץ כך מתגלה אליו. כאשר אברהם מקבל את הנבואה בא"י בפעם הראשונה נאמר: “וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" (בראשית יב,ז). מסביר רש"י: '"ויבן שם מזבח" – על בשורת הזרע ועל בשורת א"י'; וזה מובן כיון שזה מה שנאמר לאברהם, שעל זה עשה אברהם את המזבח. אולם הרמב"ן מדקדק במה שנאמר, שלא נאמר סתם שבנה מזבח אלא מוסיף שזה "לה' הנראה אליו": 'וטעם "לה' הנראה אליו" – כי הודה לשם הנכבד וזבח לו זבח תודה על שנראה אליו, כי עד הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו במראה ולא במחזה; אבל נאמר לו "לך לך מארצך" בחלום הלילה או ברוח הקדש' (רמב"ן). נראה ששניהם משלימים זה את זה, שהתנבא בצורה גבוה, שלא כמו קודם, בשל מעלת א"י (כרמב”ן), וזה קשור לברכת הזרע וא"י (רש"י) שבא לרמז בזה שבחיבור בנ"י וא"י נעשה מעלת קדושה גבוה, שבכך נעשה חיבור שמים וארץ, שלכן זה מתגלה במעלת הנבואה שהיא באה מחיבור שמים וארץ, ולכן זה מתגלה בנבואה לישראל בא"י. כך נראה שבא לרמז כאן שיעקב בא לצאת לחו"ל אז ה' מתגלה לו בנבואה אבל קודם הוא חולם חלום על מלאכים שזה עצמו מראה רוחני, שה' בא לרמז לו שעכשיו עומד לצאת לחו"ל ולכן נבואתו תהיה בדרגת חלום ורוה"ק, אבל כרגע הוא בא"י ולכן מתגלה אליו בנבואה, לכן מיד ה' נגלה אליו. (אולי לכן מדגיש ה' שהוא אלקי אברהם ואלקי יצחק, כעין רמז שאברהם מסמל את התחלת ישראל, שממנו מתחילים אבות ישראל, הוא הישראלי הראשון; ואילו יצחק מרמז על א"י, שיש בו חיבור מיוחד לא"י [ב"ר סד,ג], שלכן נקבל נבואה מכח גילוי ישראל וא"י. אולי ע"ד הדרש: “אלקי אברהם אביך" שאברהם הוא ביטוי לישראל, שזהו אביך – אב בנ"י. “ואלקי יצחק – הארץ" שיצחק הוא ביטוי של הארץ). לכן מדגיש לו: “הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך", שיש לך חיבור לארץ וזה מתגלה עכשיו בנבואה (שה' מדבר איתו) בשל הקשר לארץ, וכך גם יהיה בזרעך שיתנבאו מכח מעלת חיבור לא"י. אולי זהו: “ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו", שראה סולם שמחבר שמים וארץ, שזהו כנבואה שמתגלה משמים לארץ, שיש חיבור בארץ לדבר ה' משמים; זה מתגלה בנביאים שאותם ה' שולח להתנבאות, ולכן זהו כמו המלאכים שהולכים בשליחות ה' – להביא את דבר ה' לעולם, לבצע אותו בעולם, כמו שהנביא מתנבא כדי שיבצעו את דבר ה' בעולם. גם נראה שראה מלאכים עולים ויורדים שזהו מלאכי א"י וחו"ל ('”"עולים ויורדים" – עולים תחלה ואח"כ יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו' [רש"י]), כרמז שיש הבדל גם בנבואה שהיא ע"י מלאכים. שראיה דרך חלום זה ע"י מלאך: 'רבא רמי: כתיב "בחלום אדבר בו”, וכתיב "וחלומות השוא ידברו"? לא קשיא, כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד' (ברכות נה,ב). וכן ראיה בנבואה זה ע"י מלאך: 'כל הנביאים ע"י מלאך, לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה. משה רבינו לא על ידי מלאך שנאמר "פה אל פה אדבר בו"' וכו' (רמב"ם; הל' יסודי התורה ז,ו). לכן התחלפו המלאכים בין א"י לחו"ל כעין רמז (שיש הבדל בין מעלת חו"ל וא"י, ולכן מלאכי א"י לא יוצאים החוצה, שזה מראה על ההבדל של גילוי הקדושה בין א"י לחו"ל, ולכן גם מרמז על הגילוי שעושים המלאכים מכח גילוי הקדושה, שזהו) שגילוי המלאכים שונה ולכן בא"י מגלה המלאך דרך נבואה, שכך הנביא מתנבא בא”י, ואילו בחו"ל המלאך מביא את דבר ה' דרך חלום. זה מתגלה ליעקב כשגילה את אהבתו לא"י, שלכן "ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו", שזה גילוי של אהבתו לא"י (ראה 'מעשי אבות – ב', 'תהליך גאולתנו בדברי ה' ליעקב ובמעשיו', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), לכן ה' הראה לו כמעשיו את מעלתה של א"י בחיבור ישראל וא”י (שמוליד נבואה). יעקב הבין שהוא נמצא במקום שהוא שער השמים בשל שה' נגלה לו בשם הויה, ואילו לאבות ה' נגלה בשם א'ל שד'י, ולכן הבין שהמקום גורם, כמו שהסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא', “ויצא" (ב). ממילא נראה שאף זה רומז שיש הבדל בגילוי ה', שכך גם כרמז שיש הבדל בין א"י לחו"ל בגילוי ה', בשל מעלת מקום א"י, כעין שראה את ההבדל במקום המקדש בשל קדושת המקום. (שה' קיפל את כל א”י תחתיו [חולין צא,ב] כך שיש רמז גם לגילוי שיש בכל א”י במעלת הקדושה כעין ברמז בנעשה כאן, שזהו ההבדל בגילוי ה' שבנבואה בא”י [שזהו שקיפל את כל א”י תחתיו כדי שבנ"י יכבשו אותה בקלות, כך שמרמז על חיבור בנ"י וא”י]).