"וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה"   (בראשית כח, יד)

"וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" - מה פשר דימויו של עם ישראל לעפר הארץ?

פסוק זה הוא סמל לדורות:

כך מבואר ב"ספורנו" על הפסוק: “אחר שיהיה זרעך כעפר הארץ… וזה שיהיו בתכלית השפלות, אז תפרוץ בארץ אשר אתה שוכב עליה בכל צד, ימה וקדמה וצפונה ונגבה…“ - דווקא במצבים שבהם “וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ” - כאשר עם ישראל ימצא את עצמו במצב שפל וירוד וידמה בליבו כי אין עוד תקומה ותקווה, דווקא אז תצמח ישועתו, ויתקיים “וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה”.

וכך מבאר "כלי יקר" את הפסוק: " 'וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה'... שאמרו במדרש (עיין מדרש תהלים מד. ב) אין התשועה באה לישראל כי אם בזמן שהם בתכלית השפלות.. וטעם של דבר, שכל זמן שאינן בתכלית השפלות אז אינן תולין בטחונם בה' וחושבים תחבולות להינצל מפח יקוש ע"י תחבולות אנושיות, ועל כן ריחק ה' את האדם ורבה העזובה, כי לא בטחו בתשועת ה', אך כשיראו כי אזלת יד השתדלותם ואין עוזר וסומך, אז עיניהם נשואות אל ה' לקרוא אליו בעת הצר להם וה' שומע, ובאותו זמן התשועה באה... מן תכלית השפלות אל תכלית המעלה".

על הפסוק בקריעת ים סוף (שמות יד, כז): "וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ", דרשו חז"ל - אל תקרי לְאֵיתָנוֹ, אלא לְתַנָּאוֹ שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ (בראשית רבה, ה, ה): "אמר ר' יוחנן: תנאין התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב (שמות יד): וישב הים לאיתנו, לתנאו שהתנה עמו".

תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, שכשיצטרכו ישראל לבקוע את הים - הים יבקע לפניהם. עומק כוונת חז"ל היא שכבר בבסיס הבריאה עומד חוק נוסף, והוא החוק הנקרא ישראל - ישראל הם חוק טבע המנצח כל חוק אחר. מכוח התנאי הזה, תלך האומה הזו ותבקע כל חוק אפשרי. בכל פעם שיהיה עימות בין חוק קיומם של ישראל לבין כל חוק טבע אחר - חוק נצח ישראל ינצח!

הרב אייל ורד, מהספר: "אל שפת אמת - על המועדים"

מהאתר: לימוד יומי - https://limudyomi.com/