בס''ד              פרשת תולדות: האם מותר לברך ברכה בנוסח שונה

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה על עשיו, הקונה מיעקב את הבכורה תמורת נזיד עדשים: ''וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה''(כה, לד). האבן עזרא (שם) למד מפסוק זה, שעל אף שאברהם הוריש ליצחק כסף רב, יצחק איבד את כל כספו ונשאר עני, ומשום כך ביזה עשיו את הבכורה, שכן לא היה ליצחק כסף להוריש ולכן לא היה זכות בבכורה. עוד הוסיף לראייה, שיצחק אהב את עשיו בגלל הציד שהביא לו, משמע שלא היו מטעמים רבים בביתו, לא היו ליעקב בגדי חמודות, וכן כאשר נשלח ללבן ביקש מאלוקים שייתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש, ומשמע מכאן שלא היה לו אוכל לדרך. 

הרמב''ן (שם ד''ה ואני) חלק על האבן עזרא, וסבר שהאבות היו כולם כמלכים, שהרי התורה מעידה שהקב''ה בירך את יצחק לאחר מות אברהם, ואם כן להיכן הלכה ברכה זו?! מה עוד, שמסופר שאבימלך אומר ליצחק שניכר שה' איתו, ואם העני מכל נכסיו, כיצד ניתן לראות השגחה זו? אלא טען שהסיבה שעשיו ביזה את הבכורה היא בגלל רעת נפשו, ולא בגלל שהיו עניים, והציד שיצחק ביקש שיצוד לו אוכל, לא בגלל שלא היה בביתו אוכל, אלא כי כך דרך המלכים, שבוחרים ציד כרצון נפשם. ובלשונו:

''ועוד, כי הכתוב אמר (לעיל כה יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך א-להים את יצחק בנו, והברכה תוספת בעושר ובנכסים וכבוד, ואיה ברכתו שאבד הון אביו והעני... אבל היו האבות כלם כמלכים, ומלכי גוים באים לפניהם וכורתים עמהם ברית, וכתוב (להלן כו לא) וישבעו איש לאחיו, ואם היה יצחק רע המזל מאבד נכסי אביו, איכה אמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך (שם כח), וכבר היה בעוכריו. אבל בזוי הבכורה לעשו לאכזריות לבו.''

בעקבות ברכות יצחק ליעקב ועשיו בפרשה זו, נעסוק השבוע בהלכות ברכות. נראה מתי החלו הברכות להתבסס בעם ישראל, וההבדל בין הבבלי לבין הירושלמי בנוסח הברכות. בהמשך נעסוק במחלוקת הפוסקים, האם ישנו נוסח קבוע מחייב לברכות הנהנין, מה דין הטועה בנוסח ומה דין המברך ללא הזכרת שם ה' או מלכות.

זמן תיקון הברכות

בפרשת עקב כותבת התורה, שבמקרה בו אדם אכל ושבע, עליו לברך על האוכל שאכל, ומכאן למדו חכמים את החובה לברך לאחר אכילת לחם. אולם, בפרשה זו לא מופיעה החובה לברך לפני אכילת הלחם, ולמעשה גם לא על מאכלים אחרים. מנגד, על אף שאין בתנ''ך ציווי מפורש להתפלל בכל יום, הרי מצאנו בו דמויות רבות שהתפללו לאלוקים במצבים שונים.

אמנם יש להעיר, שכאשר שאול הולך לחפש את האתונות (שמואל א, ט), אומרות לו הנערות המפנות אותו לשמואל: ''כִּ֠י לֹֽא־יֹאכַ֤ל הָעָם֙ עַד־בֹּא֔וֹ כִּֽי־הוּא֙ יְבָרֵ֣ךְ הַזֶּ֔בַח'', ומשם אף למד רבי נתן (ברכות מח ע''ב) מקור לברכה שלפני המזון. אך נראה שמדובר בסמך בעלמא ולא במקור הדין, מעבר לכך, שמדובר במקור יחידאי בתנ''ך, וייתכן שמדובר היה במידת חסידות. לחלופין, כפי שהביא הרב מאיר ליכטנשטיין (לתולדות הברכה לפני האכילה) רבים פירשו שמדובר בברכה המיוחדת לזבח, ולא ברכת הנהנין רגילה. ובלשונו:

''דוד הנשקה מציע שמדובר בברכת שבח לקב"ה על עצם קיום קדושת הקרבן, בדומה לקידוש השבת. חוקרים אחרים תיארו את הברכה כברכה הנאמרת לה' על בשר הזבח, ומציינים לדמיון בינה לבין ברכה לפני אכילה המופיעה בספרות חז"ל. יחד עם זאת, בעלי סיעה זו מכירים בכך שאין להסיק מסקנות מרחיקות לכת מתיאור בודד... הורביץ מציע לראות את 'ברכת הזבח' הנאמרת על ידי הרואה, כברכה המלווה את הזבח ככלי נבואי לחיזוי העתיד.''

מתי אם כן החלו לברך לפני האוכל באופן מוסדר? ככל הנראה לקראת סוף בית שני תיקנו חכמים נוסח מסודר לברכות וכפי שמופיעות בגמרא, אולי כרצון לבסס את הקדושה בחיים היהודיים במקום הקדושה שסבבה עד כה סביב בית המקדש. ועל אף שישנם מקורות קדומים יותר לברכות לפני האכילה, כמו אצל פילון האלכסדרוני והאיסיים, מדבריהם משמע שהכהן היה מברך, ולא כל הקהל. כמו כן, ייתכן שברכה זו יועדה רק לאכילות משמעותיות ויוצאות דופן, אך לא היו ברכות באופן יום יומי.

בנוסף לכך, גם כאשר החלו לתקן ברכות לפני האכילה, מסתבר שתהליך זה לא קרה בפעם אחת, אלא לאט לאט התווספו עוד ועוד ברכות. משום כך לדוגמא, המשנה במסכת ברכות (לה ע''ב) דנה במספר ברכות, ולא מציינת את ברכת 'בורא מיני מזונות', המופיעה רק בגמרא בהמשך. כמו כן, הביא הרב מאיר ליכשטנשטיין את התוספתא בברכות (ה, כב), הכותבת שהאוכל מנחות בירושלים מברך המוציא לחם מן הארץ, וכאשר היא דנה באכילת זבחים, היא לא כותבת שיש לברך לפני 'שהכל נהיה בדברו'.

בין הבבלי לירושלמי

ייתכן שבעקבות כך שהברכות אינן קדומות מאוד, התעוררו מספר מחלוקות בין הבבלי לבין לירושלמי כיצד לברך על חלק מהמאכלים. באופן כללי נראה שניתן לומר, שהירושלמי צעד בגישה שמטרתה לפרט כמה שיותר ולברך ברכה ייחודית לכל מאכל, בעוד שהבבלי נטה יותר לגישה, בה ברכה אחת כוללת מספר מיני מאכל, ואין צורך לייחד לכל מאכל ברכה משלו.

לדוגמא; המשנה במסכת ברכות (לה ע''ב) כותבת בשם רבי יהודה, שעל חלק ממיני הירקות המופיעים בצורה של מעין דשא, יש לברך בורא מיני דשאים, וטעמו מנומק בגמרא (מ ע''א) שכשם שכל יום ויום יש לתת לו מעין ברכתו, דהיינו יש לייחד לו ברכה מיוחדת, כך גם בהלכות הנהנין. להלכה רבי זירא דוחה את שיטתו, וכותב שיש לפסוק כשיטת חכמים, וכך נקבע למעשה. אולם מהירושלמי נראה שהוא צועד דווקא בשיטת רבי יהודה, וכותב שאכן יש לייחד לדשאים ברכה מיוחדת, "בורא מיני דשאים".

דוגמא נוספת, הירושלמי (מד ע''ב) כותב, שהכוסס זרעונים מברך עליהם 'בורא מיני זרעונים', ואילו לפי הבבלי יש לברך ברכה כוללת, 'פרי האדמה'. בנוסף, הירושלמי כותב שלאורז יש ברכות התלויות באופן בישולו ובשינוי מהותו, דבר נכון גם לשיטת הבבלי וכפי שראינו בעבר (האזינו שנה ה'), אך הירושלמי מוסיף שבמקרה בו הוסיפו ביצים ותבלינים לאורז, למרות שלא מדובר בשינוי מהותי של האורז אלא תוספת חיצונית, ברכתו משתנה, ויש לברך עליו 'בורא מיני מעדנים'. ובלשון הרב מאיר ליכטנשטיין:

''בספרות התנאים ניתן לעמוד על קיום שתי מערכות שונות של ברכות לפני אכילה. במשנה ישנה מערכת של "ברכות

הפירות", ובתוספתא מערכת של "ברכות המינים". מערך "ברכות הפירות" הינו מערך סגור ובו שתי ברכות המציינות את בית הגידול של הפרי "בורא פרי העץ" ו"בורא פרי האדמה". לזה יש להוסיף את ברכת שהכל... לעומת זאת, מערך "ברכות המינים" הינו מערך שתבנית הברכה הבסיסית שלו הוא "בורא מיני", כאשר יש להשלים את שם המין... ולכן יש גיוון רב בנוסחי הברכות... ברור שהתלמוד הבבלי אימץ את מערך "ברכות הפירות". לעומתו, במקורות ארץ ישראל, כגון התלמוד הירושלמי והגדות מהגניזה הקהרית, יש תיעוד ברור שמערכת "ברכות המינים" נהגה למעשה.''

נוסח הברכה

בעבר, הייתה מחלוקת גדולה האם לנהוג כדעת הבבלי או כדעת הירושלמי, מחלוקת זו באה לידי ביטוי גם בחילופי מנהגים בתפילה, קריאת התורה ועוד. בפועל כיום, מקובל לנהוג כדעת הבבלי בעקבות רבים מהגאונים והרמב''ם, ולכן יש מספר ברכות מצומצם. האם המברך ברכה אחרת מהמקובל יוצא ידי חובה? יש לחלק את הדיון לשניים:

א. ברכה שונה: מקרה בו בירכו ברכה שונה מהברכה הנצרכת. לדוגמא, בעבר ראינו (כי תבוא שנה ו'), שהגמרא במסכת ברכות מביאה מחלוקת מה דין המברך בורא פרי האדמה על פרי שברכתו העץ, ולמסקנה הגישה הרווחת בפוסקים היא שיוצאים ידי חובה. כמו כן, הביאור הלכה (קסז, י ד''ה במקום) נקט שבדיעבד המברך 'מזונות' על שאר מאכלים (חוץ ממים ומלח) יוצא ידי חובה, שכן ברכה זו חלה על כל מה שמזין את האדם. כמו כן, מוסכם שהמברך 'שהכל' יוצא ידי חובה, שכן זו ברכה כללית, ועוד.

ב. נוסח שונה: מקרה בו בירכו נוסח שונה של ברכה, שאינו נוסח של ברכה אחרת. לדוגמא, הגמרא במסכת ברכות (מ ע''ב) מביאה מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יוסי, מה דין האומר על התאנה 'כמה נאה תאנה זו, ברוך המקום שבראה'. רבי מאיר סובר שיוצא יד י חובה, ואילו רבי יוסי חולק וסובר שאינו יוצא ידי חובה, וכך הדין בכל המשנה ממטבע שתיקנו חכמים. ובלשון הגמרא:

''ועל כולן אם אמר שהכל וכו'. אתמר, רב הונא אמר: חוץ מן הפת ומן היין, ורבי יוחנן אמר: אפילו פת ויין. נימא כתנאי, ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה - יצא. ראה תאנה ואמר: כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה - יצא, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות - לא יצא ידי חובתו.''

להלכה פסקו הרא''ש (ו, כג) והריטב''א (הל' ברכות ב, כב) כדעת רבי מאיר, שהמברך בנוסח שונה יצא ידי חובה, שכן הירושלמי פסק שהלכה כמותו. כמו כן, בבבלי לאחר הצגת מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי, מובאים דברי רב הנוקט שהמברך 'בריך מריה דהאי פיתה יצא', למרות שלא בירך כנוסח שתיקנו חכמים, ונמצא שפוסק כשיטת רבי מאיר. הרי''ף (כח ע''ב) והמאירי (ד''ה כבר) לעומת זאת נקטו שהלכה כדעת רבי יוסי, ככל הנראה משום שבדרך כלל הלכה כמותו, שכן נימוקו עימו[1].

בדיעבד או לכתחילה

למעשה פסק השולחן ערוך (קפז, א) שהלכה כדעת הרא''ש, שהמברך נוסח שונה יצא ידי חובה, ולכן המברך 'בריך רחמנא מלכא, מאריה דהאי פיתא', יצא. גם בהלכות הגומל (ריט, ד) פסק, שהמתכוון לצאת בנוסח הברכה "בריך רחמנא מלכא דעלמא דיהבך לן", יצא. נחלקו הפוסקים, האם רבי מאיר סובר שלכתחילה ניתן לברך ברכה שונה, או רק בדיעבד יצא המברך:

א. הרשב''א (יא ע''א ד''ה ונ''ל) סבר, שאף שלכתחילה ניתן לשנות מנוסח הברכה. והביא ראייה לכך מהגמרא המקשרת בין המימרא של המברך 'בריך מריה דהאי פיתא', למימרא 'אלו נאמרים בכל לשון', והדברים הנאמרים בכל לשון, נאמרים לכתחילה בכל לשון. משום כך, פירש שהגמרא במסכת ברכות (יא ע''א) הכותבת שבמקום שאמרו להאריך בברכה אינו רשאי לקצר (וכן להפך), כוונתה רק לתורף הברכה, כמו אמירת ברוך ושם ה', אך לא לאמצע הברכה אותו ניתן לשנות. ובלשונו:   

''ונראה לי דמאי דקתני מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו', לאו למימרא שאינו רשאי לקצר ולהאריך בנוסח הברכה, ולא אמרו אלא המלות שיש הקפדה בהן לבד כמחלוקתן בהזכרת גשמים וטל ורוחות וכן בברכת המזון שאמרו כל שלא אמר ברית בארץ או שלא הזכיר מלכות בית דוד... וברכת הזן ארוכה קרינן לה ואפילו הכי אסיקנא לקמן גבי מנימין רעיא בפרק ג' שאכלו, דאפילו אמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא יצא, ומשמע התם בגמרא דאפילו לכתחילה''.

ב. המשנה ברורה (קסז, ד) חלק ודייק מהרמב''ם (ברכות א, ו) שרבי מאיר סובר שרק בדיעבד המשנה את נוסח הברכה שתיקנו חכמים יצא, אבל לכתחילה יש לברך כנוסח שתיקנו חכמים. ולראייה, הגמרא משתמשת בלשון 'יצא', משמע שרק בדיעבד. כך סבר גם כף החיים (ריד, ג), שטען בשם האר''י, שלכל מילה שתיקנו חכמים בברכות, יש כוונות עליונות, ולכן אין לשנות.      

ללא שם ומלכות

נקודה נוספת בנוסח הברכה בה נחלקו היא, האם ניתן להשמיט שם ה' או מלכות מהברכה. רב סובר שברכה בלי שם ה' אינה ברכה, ודורש דין זה מהפסוק 'עברתי ממצותיך ולא שכחתי. לא עברתי - מלברכך, ולא שכחתי - מלהזכיר שמך עליו'. רבי יוחנן מסכים אמנם לקביעה זו, אך הוסיף שגם אמירת מלכות מעכבת, ואת המילה 'לא שכחתי' מפרש גם לעניין שם וגם לעניין מלכות.

להלכה התוספות (ד''ה אמר) ציינו שיש הפוסקים כדעת רב, שכן לשון הפסוק משמע יותר כמותו. אמנם הרי''ף (כח ע''ב) והרמב''ם (ברכות א, ה) פסקו כדעת רבי יוחנן, וכפי שבדרך כלל רגילים לפסוק במחלוקתם, וכן פסק השולחן ערוך (ריד, א). עוד הוסיף המשנה ברורה, שאפילו אם הזכיר 'מלך', ולא הזכיר 'העולם', לא יצא ידי חובה, שכן רק כאשר מדגישים שהוא מלך העולם יש בכך מלכות.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]...