"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני" וגו' (בראשית כז,א). '"ותכהין" – בעשנן של אלו (שהיו מעשנות ומקטירות לע"א). ד"א: כשנעקד ע"ג המזבח והיה אביו רוצה לשחטו באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו לפיכך כהו עיניו. ד"א: כדי שיטול יעקב את הברכות' (רש"י). [בחז"ל יש עוד הסברים, אולם כנראה שאלו הם העיקריים ולכן רש"י היא דווקא אותם]. אולי אפשר שמעבר לפשט שבכל אחד יש סיבה לעיוורונו, אולי זה נאמר כפתיחה לסיפור גניבת הברכות כדי לרמז שיש בדבר הזה משום רמז לטעם לגניבת הברכות. שיש במקרה הזה שלושה אנשים – יצחק יעקב ורבקה, שהיו קשורים במעשה הזה שנעשה ע”י שיצחק היה עיוור וכך לא ידע שיעקב מרמהו בברכות, ולכן בעיוורונו נרמז מכח מה התעוור כעין מה הסיבה שמתגלה אצל כל אחד מהדמויות. יצחק רצה לתת את הברכות לעשו, אולם משמים רצו שיעקב יקבל את הברכות, לכן היה צריך יצחק להתעוור שכך יוכל יעקב לגנוב את הברכות; שהוא יברך בטעות את יעקב ויבין שאכן הברכות ראויות דווקא לו וממילא יקבע שכך יחול: "ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה" (בראשית כז,לג). '"גם ברוך יהיה" - שלא תאמר אילולי שרימה יעקב לאביו לא נטל את הברכות, לכך הסכים וברכו מדעתו (ב"ר)' (רש"י). זהו הסיבה 'כדי שיטול יעקב את הברכות', שבלי זה יצחק לא היה מברכו. מצד רבקה היא יודעת מיהו עשו, שכבר בהיותו בבטן הבינה שהוא נמשך לע"ז שלא כיעקב שנמשך לקדושה ("ויתרצצו הבנים בקרבה" [בראשית כה,כב]. "ויתרוצצו" – ע"כ המקרא הזה אומר דורשני, שסתם מה היא רציצה זו וכתב "אם כן למה זה אנכי"? רבותינו דרשוהו ל' ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי ע"א עשו מפרכס לצאת' וכו' [רש"י]) שכך אמר לה שם בנבואה מה': "ויאמר ה' לה שני גיים [גוים] בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר" (בראשית כה,כג). ושם נאמר לה שהברכות ראויות ליעקב וכך יהיה ולא יקולל, שכך תרגם אונקלוס שאמרה רבקה ליעקב: "וַאֲמַרַת לֵיהּ אִמֵּיהּ עֲלַי אִתְאֲמַר בִּנְבוּאָה דְּלָא יֵיתוֹן לְוָטַיָּא עֲלָךְ בְּרִי בְּרַם קַבֵּיל מִנִּי וְאִיזֵיל סַב לִי' (אונקלוס; כז,יג). (ראה דבריו של מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ב'מעשי אבות – א', 'כיצד רבקה ויעקב פועלים נגד יצחק?' שמרחיב בזה). לכן כנגד הצד של רבקה שהשתמשה בעיוורונו של יצחק כדי לגנוב את הברכות נרמז שהוא התעוור 'בעשנן של אלו, שהיו מעשנות ומקטירות לע"א', שזהו שעשו רשע כמו שרצה ללכת לבתי ע"ז בבטן, ואז נאמר לה שהוא רשע ולכן הברכות בעולם מגיעות ליעקב, שעשו יהיה עבדו. לעומת זאת אצל יעקב היתה סיבה אחרת מדוע לרמות את יצחק, שזה היה בשל שהיה צריך להקריב אז את קרבן הפסח: '"שני גדיי עזים" - וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא פסח היה, האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים. בפרקי דר"א' (רש"י; בראשית כז,ט). לכן יעקב רצה להקריב את קרבן הפסח, שלא יקריבו עשו; שזה המשך למה שקנה את הבכורה מעשו כדי שלא יעבוד עשו כבכור שמקריב (ב"ר סג,יג), כיון שאז היה צריך למנות את הבכור שמקריב כיון שמת אברהם (ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שמרחיב בזה ב'תורת המקרא' "תולדות" אות ב). לכן זה נרמז ב'כשנעקד ע"ג המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו', שיש בזה קשר לעניין של קרבנות כשרים בשלמות, שזהו כדי שיוכל יעקב להקריב את קרבן הפסח בכשרות (שלא כעשו שפסול להקריב) ולהגיש ליצחק בשל עיוורנו, וזהו שנעשה עיוור מדבר הקשור לעין (ראיה ובכי של המלאכים) בהקשר לקרבנות (שזה היה בעקידה), ולכן התעוור דווקא עכשיו אע"פ שחלפו עשרות שנים רבות מהעקידה, כיון שפעולת העיוורון קשורה לעכשיו, בשביל שייעשה הקרבת קרבן כראוי עכשיו אצל יעקב. אולי אפשר שזה גם נרמז כשיעקב הולך לקחת את העזים: "וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו" (בראשית כז,יד). '"וילך ויקח ויבא לאמו" – אנוס וכפוף ובוכה' (ב"ר סה,טו). למדו חז"ל שנאמר שלוש פעמים "וי...” כרמז שהלך בצורה של צער, ולכן למדו שהלך אנוס וכפוף ובוכה. נראה שבאו לרמז בזה כנגד שלושת הדברים שנאמרו על עיוורון יצחק, שלכן עכשיו הולך לעשות ע"י שיצחק עיוור ולא ידע שמרמהו, אבל ידע שחייב לעשות. לכן נאמר 'אנוס' שרבקה חייבה אותו לעשות כך, וכן זה ע"פ הנבואה שנאמרה לה ולכן זה אנוס לעשות, שמשמים גזרו כך. 'כפוף' זה כנגד שעושה נגד רצון אביו, שהוא רצה לברך את עשו, ולכן זהו כפוף שעושה באי רצון, וכרמז שהיה ממעיט עצמו כלפי אביו, ולכן כאב לו לעשות נגד רצון אביו, וזהו כפוף כמשתחווה לאחר – ממעיט עצמו כלפי אחר (אלא שבכ”ז עושה כי אין ברירה, שאחרת יברך את עשו שלא כרצון שמים). 'בוכה' רמז שעושה זאת כיון שיודע שהוא אמור להיות הכהן, ולכן זה רמז לנעשה בקניית הבכורה (שעכשיו זה כעין המשך של שם), שזה היה באבל על מות אברהם, ולכן רמז על בכי; ובנוסף כרמז לדמעות של המלאכים שבכו בעקידה כרמז כאן על עניין קרבנות. (אולי רמזו: “וילך" שהולך עכשיו לבצע את המעשה לרמות את אביו, שזה מתחיל עכשיו בהליכתו ויסתיים בברכות [וכן ילך אח”כ ליצחק], זהו כרמז כנגד יצחק. “ויקח" כעין שלוקח את העזים להקריבם, שעכשיו הקריב אותם [שאחרי ההקרבה הביא לרבקה כדי שתכין מזה מטעמים], וזהו כנגד יעקב. “ויבא לאמו" זה כנגד רבקה, שהביא לה והיא עשתה מזה מטעמים כדי שיתן ליצחק ויקבל את הברכות).