"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" וגו' (בראשית יב,א-ב). '"לך לך" - להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול, כאן אי אתה זוכה לבנים; ועוד שאודיע טבעך בעולם' (רש"י). באמירה "לך לך" אמר הקב"ה לאברהם שילך לארץ ושם יוולדו לו צאצאים, לכן מובן שנרמז לו על הזמן שזה יקרה, כמו שמביאים חז"ל: '"לך לך". מהו לך לך? ל' שלשים, כ' עשרים, הרי עולה בגימטריא ק'. רמז לו: כשתהיה בן מאה תוליד בן כשר, הה"ד "ואברהם בן מאה שנה" וגו'' (תנחומא "לך לך" סימן ג). נראה יותר מזה, שגם נרמז לו כיצד זה יתבצע, שאברהם ושרה היו עקרים, והשתנה מזלם ע"י שינוי השם: '"ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע". אמר רב שמואל בר רב יצחק: המזל דוחקני ואומר לי: אברם אין את מוליד. א"ל הקדוש ברוך הוא: הן כדבריך, אברם לא מוליד, אברהם מוליד; "שרי אשתך לא תקרא שמה שרי", שרי לא תלד שרה תלד' (ב"ר מד,י). שינוי השם נעשה ע"י חיבור בין שרה ואברהם, ע"י שהאות י' משרי התחלק ביניהם, שזה מגלה חיבור ביניהם, וממילא החיבור השלם בין איש ואשתו מתגלה בבנם, לכן ע"י שינוי השם השתנה מזלם שיולידו; וזה קשור לכח מעלת א"י שבה נאמר לו שיוולד להם. לכן מובן שיש גילוי של האות י' שהתחלקה בין אברהם ושרה, ואותה האות מתגלה ביהושע שהוא זה שכובש את א"י לבנ"י (ומשה שינה את שמו במרגלים שזה היה קשרם הראשון לקראת הכניסה לארץ, אלא שחטאו, ולכן מראש שינה שמו כדי שישאר נאמן לא"י, ולבסוף גם יהיה המנהיג בכיבוש הארץ): 'ר' הונא בשם ר' אחא: יו"ד שנטל הקב"ה מאמנו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם. תני ר' הושעיה: עלה יו"ד ונשתטח לפני הקב"ה, ואמר: רבון העולמים, עקרתני מן הצדקת הזאת! אמר לו הקב"ה: צא לך, לשעבר היית נתון בשם נקיבה ובסוף תיבה, חייך שאני נותנן בשם זכר ובראש תיבה, הדא הוא דכתיב "ויקרא משה להושע בן נון יהושע"' (יר' סנהדרין ב,ו). לכן נראה שנרמז שיוליד בן בגיל מאה ע"י "לך לך", שזהו גימטריה מאה, ומחולקת לשני חמישים ("לך"), כרמז שבגיל מאה יוליד, וזה יתבצע ע"י חלוקה של י' לשני ה', שזהו בגימטריה קטנה י' שמחולק לשני ה' ("לך" - ה', "לך" – ה') [וזה ארבע אותיות, "לך לך", כרמז שיש לו ארבע אותיות בשמו - "אברם", וזה ישתנה בעתיד (ע"י תוספת ה' כגימטריה קטנה של "לך", ע"י שיקבל חצי מהאות של אשתו, שזהו "לך" הוא חצי מארבעת האותיות של "לך לך") ולכן יוליד]. עוד נראה שנאמר לו "לך לך" כעין הנאמר לו "לך לך" בעקידה (בראשית כב,ב), לרמז שיש קשר ביניהם, וכן מובא מיד בתנחומא: 'ורבי לוי אומר: נסיון הראשון כנסיון האחרון, נסיון הראשון ב"לך לך מארצך", נסיון האחרון ב"לך לך אל ארץ המוריה"'. ששניהם ללכת לארץ, כשכאן זה לא"י ושם זה לארץ המוריה שזה הפסגה של א"י. שנראה שרומז שיש כאן עליה, שמתחיל בלך לך ומסתיים בעקידה, שאברהם התנסה בעשרה ניסיונות (אבות ה,ג), כשהניסיון הראשון הוא "לך לך" והאחרון הוא בעקידה (לפי שיטת הרמב"ם. אמנם יש בזה כמה דעות ראה באריכות על המשנה הזו ב'אבות לבנים' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), לכן רומז ב"לך לך" שזהו עשר בגימטריה קטנה, וזה שתי מילים כרמז שיש שני נסיונות של תחילה וסוף (כעין "לך לך", שזה "לך" בהתחלה "לך" בסוף) ושניהם קשורים בהליכה לארץ מסויימת (ובלי שידע מראש לאיזה ארץ). שזה בא לומר שכדי לעמוד בעקידה היה אברהם צריך להתנסות בכמה ניסיונות שכך מתעלה כל פעם עוד ועוד, עד שיוכל לעמוד בניסיון העקידה, לכן זה רומז שעכשיו מתחיל בהתרגלות לעמוד בניסיונות כדי שיעמוד בסוף בנסייון העקידה. אולם נראה שזה אף יותר מזה, שא"י מעלה את מעלת הקדושה באבות (ובבנ"י), לכן נאמר לו ללכת לא"י כדי שיתעלה בקדושה וכך יוכל לעמוד בניסיון העקידה. לכן זה קשור לכך שנרמז לו כאן שיוליד בהמשך, כרמז שכל זה קשור עד שיתנסה בניסיון הגדול ביותר – להקריב את בנו בעקידה, אותו הבן שהיה לו כ"ך קשה להביאו, וה' חיבבו בעיניו ע"י שהבטיח לו שוב ושוב, ורמז לו שיעשה וינתן לו בן, ולבסוף אומר לו לעקוד אותו. אולי זהו תחילת המדרש שמביא: '"ויאמר ה' אל אברהם לך לך". זש"ה (תהלים מה, יא): "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך". "שמעי בת וראי והטי אזנך" זה אברהם. "ושכחי עמך ובית אביך" זו עבודת כו"ם, ואומר (ירמיה, ב) "אומרים לעץ אבי אתה" וגו'. "ויתאו המלך יפיך" זה ממ"ה. "והוא חפץ לייפותו" בעוה"ז ולעוה"ב. "כי הוא אדוניך והשתחוי לו", א"ר אבין: משל לצלוחית של פלייטון הנתונה בבית הקברות ולא היה אדם יודע ריחה, מה עשה? נטלוה וטלטלוה ממקום למקום והודיעה ריחה בעולם, כך היה אברהם דר בתוך עובדי כו"ם, א"ל הקב"ה: "לך לך מארצך" ואני אודיע טבעך בעולם' (תנחומא שם). שמעבר לפשט המדרש, אולי גם רומז שמכח ההליכה ב"לך לך" נעשה ריח טוב ונודע טבעו בעולם, ושיא מעלתו שנודע בעולם זהו בעקידה, שבה נאמר שה' "ניסה את אברהם", שהכוונה 'להראות צדקתו לבני אדם' (רס"ג; מובא בראב"ע בראשית כב,א. וראה 'לזמן הזה', תשרי, שמרן הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א מעמיד שזה נרמז בב"ר). ממילא נראה שזה בא לרמז בעומק כדברינו שבהליכה לא"י יש את היסוד שמכוחו יעמוד בעקידה. אולי אפשר שיש רמז ב"לך לך" שרומז שעולה לא"י בפעם השניה (ב"ר לט,ח), שזה כדעה שאברהם עלה פעמיים לא"י (ראה באריכות ב'תורת המדינה', 'עלייתו הראשונה של אברהם אבינו לא"י, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). שלדעה זו אברהם עלה בפעם הראשונה בגיל שבעים, ולכן מה שנאמר 430 שנה בגלות מצרים זה מברית בין הבתרים: 'בְּעֵת שֶׁכָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִית עִם אַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים, בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה הָיָה, לְפִי שֶׁשְּׁלשִׁים שָׁנָה קֹדֶם שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק נִגְזְרָה גְּזֵרַת בֵּין הַבְּתָרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי; לְקַיֵם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (שמות יב, מא): "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"' (במדבר רבה יד,יא). והנה נאמר שגלות מצרים קשורה לברית בין הבתרים (לשיטת שמואל), שזה עונש על שאברהם אמר "במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו,ח; נדרים לב,א). וזה נעשה שלושים שנה לפני הולדת יצחק, שנולד בגיל מאה לאברהם, ומהולדת יצחק נחשב ארבע מאות שנה שקשור לגלות שנאמרה בברית בין הבתרים (בראשית טו,יג; רש"י). נראה שזה נרמז לאברהם "לך לך", שעכשיו ילך בפעם השניה לא"י, לאחר שחזר לחרן לאחר עלייתו הראשונה. כרומז שבגיל מאה יוליד את יצחק וממנו נספר 400 שנה לגלות שנאמרה לו בברית בין הבתרים, אולם גם נחשב עוד שלושים משנגזרה הגזרה, שזהו האות 'ל', וזה נגזר שיגלו למצרים כנגד מה שטען על קבלת הארץ – שלכן גלו לחו"ל, וזהו כעין כנעשה בו שהיה בארץ וירד לחרן וחוזר עכשיו לארץ, שכך יתגלה בבנ"י, שבני יעקב היו בארץ וירדו למצרים ויחזרו לארץ אח"כ. לכן זה מתגלה באות 'כ', כביטוי של כעין (שאות כ' משמשת כאות לדימוי, 'כמו ...' - 'כ-...'), שיגלו כמו שנעשה בו וכנגד מה שאמר בברית בין הבתרים (שאז היה 'ל' לפני הולדת יצחק), שנענש כעין מה שאמר, שמתגלה חסרון בקשר לקבלת הארץ. וזהו כרומז "לך לך" פעמיים הליכה, שיעלה עכשיו בעצמו, וכך יתגלה גם בצאצאיו.