"והקרבתם עלה אשה ריח ניחח לה' פרים בני בקר שלשה עשר אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם יהיו. ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר האחד לשלשה עשר פרים שני עשרנים לאיל האחד לשני האילם. ועשרון עשרון לכבש האחד לארבעה עשר כבשים. ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכה. וביום השני פרים בני בקר שנים עשר אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם" וגו' (במדבר כט,יג-יז). 'א"ר אליעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה' (סוכה נה,ב). פרי החג כנגד שבעים האומות, אבל הם מתמעטים במשך הימים כרמז להתמעטות הגוים, לעומת הכבשים שתמיד אותו דבר כרמז לבנ"י שאינם מתכלים: '"ומנחתם ונסכיהם לפרים" – פרי החג ע' הם כנגד ע' אומות עו"ג, שמתמעטים והולכים, סימן כליה להם. ובימי המקדש היו מגינין עליהם מן היסורין. "ולכבשים" - כנגד ישראל שנקראו (ירמיהו נ) "שה פזורה", והם קבועים' (רש"י; במדבר כט,יח). ישראל מעל הגוים ולכן משפיעים עליהם, לכן מתחילה הכבשים שכנגד בנ"י הקבועים בעולם הם 14 כגילוי מעל הגוים שהם זמניים, ולכן זה מתגלה ב-13 פרים כנגד האומות (שכך מתחיל הכי הרבה) שזה פחות מישראל (14), שאנו משפיעים עליהם תיקון (שאנו מעליהם, גם אם כלפי חוץ נראה שהם אלו ששולטים בנו) וכך רעתם מתכלה מהעולם וכך האומות שעושות רעה בעולם נעלמות. אולי לכן במדרש (בובר) מובא שהמספר 14 מרמז על בנ"י כשכוללים בהם גם את אפרים ומנשה (מדרש אגדה בובר; במדבר כט,יג) שהם נולדו במצרים שם היה יוסף משנה למלך והנהיג את כל מצרים, שזה כרמז שאנו שולטים על כל העולם ומשפיעים להם קדושה (גם כשאנו תחתם כמו יוסף שהחל כעבד, וכן לא היה המלך עצמו אלא תחת פרעה ובכ"ז שלט על כל מצרים; ויוסף השפיע עליהם ע"פ חלום פרעה שחלם מה', ויוסף הדגיש שזה מה' [כמו שיוסף אומר "את אשר האלקים עשה הגיד לפרעה" (בראשית מא,כה). וכן שפותר את החלומות ע"פ ה' (שם,טז)] כדי לקדש שם ה', כך שזה מכח גילוי שם ה' על הגוים). בקרבנות יש גם שני אילים, אולי זה רומז לישראל בהשפעה על הגוים, שהפרים מתמעטים ולכן מייצגים את האומות, והכבשים שלא משתנים מייצגים את ישראל, והאילים שזה כבשים גדולים שמייצגים את ישראל (שזה גדל מכבש) זה כעין לאחר שנפגשו עם הגוים במשך השנים, ולכן זה שנים כעין רמז למפגש ישראל והאומות, וכן איל רומז לעקידת יצחק, שכך פגעו בנו הגוים במשך השנים; אבל נשאר אותו כמות כי לא הצליחו לכלות את ישראל. אולי זה רומז על שני לוחות הברית שהגוים (הערב רב) החטיאו אותנו, ולכן זה מייצג השפעה של הגוים עלינו לרעה, אולם אנו מתגברים ועולים מהנפילה, ולכן זהו שנים כרמז שנפלנו ועכשיו מתגברים ומתחזקים וקמים (שזהו שנים – נפילה וקימה, או שעכשיו בקימה התחזקנו יותר ממה שהיינו קודם, מכח ההתחזקות שקמנו, ולכן זה שנים כעין שיש בנו פי שנים בכח עכשיו). לכן הנסכים הם שני עשרונים לאיל, כרמז לשנים, כעין רמז שהיו שני לוחות הברית שקיבלנו, הראשונים שנשברו בשל שהגוים החטיאו אותנו, והלוחות השניים שבאו ככפרה בקימה מהנפילה שהייתה (וזה מתגלה בעשרונים כרמז לעשרת הדברות שבלוחות הברית). ואיך זה קורה? זה ע"י כח המתגלה בבנ"י שאנו בניו של ה', יד ה' בעולם, ולכן בכבשים כנגד ישראל זה 14 גימטריה של 'יד', שבכך יש בנו את הכח לבטל את טומאת הגוים (בהם ובמה שמשפיעים עלינו לרעה) שזהו גם 'די' לטומאה בעולם. שזה מתגלה ע"י תו"מ, ולכן בזה יש גילוי של עשרון לכבש (זהו עשירית האיפה אבל רומז לעשרה), כרמז לעשרת הדברות שבהם כל התורה (יר' שקלים ו,א), וכן לעשרת המאמרות שעליהם עומד העולם שהם כנגד עשרת הדברות (וזה עשירית האיפה, כרמז לעשרה אלו שאומרים לאדם 'איפה', שרומזים לו איפה שם ה' מתגלה בעולם, שזה ע"י תו"מ ותיקון העולם שמגלה את שם ה' בעולם [ששם ה' מתגלה בכל המציאות עולם, ורק צריך למצוא זאת]). בפרים זה שלושה עשרונים לפר כרמז לשלושת האבות שהם העמידו את בנ"י שהם כנגד כל אומות העולם, ומשפיעים לכל האומות תיקון מהטומאה (והאבות היו היסוד לכל גילוי שם ה' בעולם, ולכן זה בעשרונים כרמז לעשרת הדברות שמתן תורה היה הבסיס לגילוי שם ה' על ידנו; וכן כרמז לעשרת הנסיונות של אברהם, שבזה גילה בעולם גילוי שם ה' גדול, וכך המשיך לזרעו אחריו). בימים בחיבור לפרים מתגלה כנגד בנ"י – יום ראשון בפרים זה שלוש עשרה, כך שיחד עם אחד של היום הראשון זהו 14, וכך ביום השני יש 12 פרים שיחד עם 2 של מספר היום זה 14, וכך במשך שאר הימים, כרמז שבמשך הימים שהעולם מתקדם (שהימים מספרם עולה) יורד מטומאת הגוים עוד ועוד במשך הזמן (שמספרם יורד), עד התיקון השלם, וזה נעשה על ידנו (שזהו 14). בשמ"ע היום השמיני זה פר אחד כנגד ישראל, שכך יוצא תשע כרמז ללידה, שאנו אלו שמחדשים את העולם בקדושה, מולידים בו קדושה; שזה מעל הטבע הגס, ולכן זה ביום השמיני שהוא כרמז למעל הטבע שנברא בשבוע, שזהו לאחר שסוף הפרים שכנגד האומות היה ביום השביעי שבעה פרים, כגילוי של הבריאה כולה שנבראה בשבוע שמורידים את הגסות שמסתירה בטבע את שם ה', וכך לאחריו יש עולם מתוקן בקדושה בשמ"ע (ולכן בשניהם יש סיום חיתום הדין של העולם; שזה החל בר"ה יום בריאת האדם בבריאת העולם). ורק איל אחד, כרמז שכבר אין כלל השפעה רעה מהאומות אלינו (שלכן היו שני אילים בחג), אלא כולם רק לה' אחד. וכבשים שבע כרמז שכל המציאות כולה (שנבראה בשבוע הבריאה) מתגלה בגילוי שישראל מגלים, שמגלים את שם ה' בעולם כולו.