בס''ד                  חג סוכות: האם מותר לישון תחת חרכי האוויר בסכך

פתיחה

המשנה במסכת סוכה כותבת, שהעושה סוכתו כמין בית, דהיינו ששם כמות סכך גדולה באופן שלא רואים את הכוכבים דרך הסכך, בדיעבד הסוכה כשרה (כב, ע''ב). עוד מוסיפה הגמרא, שבמקרה בו אין כוכבי חמה נראים מתוך הסוכה, לדעת בית שמאי (ובניגוד לבית הלל) הסוכה פסולה, שכן אם אפילו אור לא נכנס, הסכך ממש נחשב כתקרה של בית. למה הכוונה "כוכבי חמה"?

א. הרמב''ם (שופר, סוכה ולולב ה, כא) ורש''י (ד''ה כוכבי) פירשו, שמדובר בתופעה שונה מהכוכבים המופיעים במשנה, ומדובר בזוהר שעושה השמש בעת זריחתה, או כוכבים גדולים הנראים אפילו בשעת היום. ראייה לפירוש זה, מהגמרא הכותבת שכוכבי חמה פסולים לדעת בית שמאי אפילו בדיעבד, ואילו מהמשנה עולה שלכולי עלמא כאשר לא רואים את הכוכבים המופיעים בלילה, הסוכה כשרה בדיעבד. מכאן וודאי שמדובר בשתי תופעות שונות.

ב. המאירי (ד''ה המעובה) לעומת זאת, הביא את דברי הירושלמי המפרש, שכאשר המשנה כותבת שלכתחילה יש לראות את הכוכבים, כוונתה לכוכבי החמה. לפי פירוש זה יוצא, שאמנם אין לכתחילה לעשות את הסוכה בעובי המונע מהחמה לזרוח בתוך הסוכה, אך ניתן לעשות לכתחילה את הסכך מעובה ברמה כזו שלא רואים את הכוכבים, שכן לא על כך דיברה המשנה. ובלשונו:

''המעובה כמין בית, רוצה לומר אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה, ואין גוזרין בה משום בית. ובתלמוד המערב... פירשו שם, כוכבי חמה שנו, רוצה לומר ניצוצות של חמה, כלומר שלכתחילה אין לעבותה כל כך שלא יכנסו שם ניצוצות של חמה, אבל כוכבים ממש אף לכתחילה רשאי לעבותה כל כך שלא יהו נראין מתוכה.''

להלכה נפסק בשולחן ערוך (תרלא, ג) כהבנת הרמב''ם ורש''י, ומשום כך לכתחילה יש לעשות סוכה שהכוכבים נראים מתוכה. עם זאת, רווחים גדולים מדיי עשויים לפסול את הסוכה, ובנושא זה נעסוק השנה. נראה איזה רווח של אוויר בסכך פוסל את הסוכה, האם כל הסוכה נפסלת מחמת כך, והאם מותר לשבת תחת אוויר שאינו פוסל את הסוכה.

אוויר וסכך פסול

כפי שמתארת הגמרא במסכת סוכה (יב ע''א), על הסכך להיות עשוי מגידולי קרקע שנתלשו, ואינם מקבלים טומאה. דין זה נלמד לדעת רב חסדא מהפסוק בספר נחמיה (ח, טו): ''צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת''. כפי שראינו בעבר (סוכות שנה ד') יש הסוברים, שגם הדבר שבעזרתו מעמידים את הסכך, צריך להיות כשר לסיכוך.

אמנם, גם במקרה בו הסכך עשוי מהחומרים המתאימים, הגמרא (יז ע''א) כותבת שאם יש אוויר בשיעור ג' טפחים, או סכך פסול בשיעור ד' טפחים במרכז הסכך, הסכך פסול. סיבת ההבדל ביניהם בשיעור הפסול, נובעת מכך שכאשר יש אוויר אזי ניכר שיש חוסר, ולכן עד שיעור של ג' טפחים, מותר משום לבוד והסוכה כשרה. סכך פסול לעומת זאת פחות ניכר ולכן פוסל בד' טפחים[1].

באיזה אופן אוויר פוסל

נחלקו הראשונים כיצד פוסל האוויר את הסוכה:

א. התוספות (ד''ה אויר) והרא''ש (א, לג) ובעקבותיהם הרמ''א (תרלב, ב), פסקו שאוויר פוסל את כל הסוכה, רק כאשר מדובר בסוכה בעלת שלוש דפנות (דהיינו בצורת: ח), ויש אוויר בסכך מקצה אחד של הסוכה לו יש דופן, לקצה השני שלו אין דופן. במקרה זה האוויר בסכך מחלק את הסוכה לשני חלקים, וכיוון שלכל חלק יש רק שתי דפנות, לכן כל הסוכה פסולה.

לעומת זאת, במקרה בו יש שלוש דפנות, אך פס האוויר בסכך נמצא מדופן אחת לדופן שנייה, אז אמנם החלק בסוכה הסמוך למקום בו נמצא הפתח פסול, שכן יש לו רק שתי דפנות, אך החלק הפנימי של הסוכה כשר (במידה ויש בו ז' על ז' טפחים), שהרי גם במקרה מעין זה יש לו שלוש דפנות. בוודאי כאשר יש ארבע דפנות לסוכה, אז גם אם האוויר נמצא באמצע הסכך, אין נקודה של סכך שאינה מוקפת בשלוש דפנות, ומשום כך כל הסוכה כשרה למעט המקום בו נמצא האוויר. ובלשון התוספות:

''אוויר פוסל: ודווקא כשמתחיל מדופן האמצעי, ומהלך על פני כל הסוכה עד הפתח, דהשתא חוצץ האוויר או הפסול בין כשר לכשר, וליכא ג' דפנות לא לזה ולא לזה. אבל אם מתחיל מן הדופן שבצד ומהלך עד הדופן שכנגדו, אם נשאר מן הכשר לצד הדופן האמצעי כשיעור הכשר סוכה, כשרה, דהא אית לה ג' דפנות ושל צד הפתח פסולה.''

ב. המאירי (יז ע''ב ד''ה זה) הביא בשם יש אומרים, שכאשר נפסק שאוויר פוסל בג' וסכך פסול בד', אין זה משנה היכן הם נמצאים בסכך והאם נשאר בצדדי הסוכה חלקים בעלי שלוש דפנות, אלא מסתכלים על כל סכך הסוכה כיחידה אחת, וגם אם הוא אינו מחלק את הסוכה לחלקים ללא ג' דפנות, הסכך פסול (ולשם השוואה, כמו שאתרוג פסול בנקב, גם אם בשאר האתרוג יש שיעור כשר).    

המאירי הוסיף, שאין להקשות מדברי הגמרא (שם) המשתמש בלשון 'אתפלג' כאשר היא דנה בפסולים, ומשמע שטעם הפסול הוא משום שהאוויר מחלק את הסוכה לשניים (וכהבנת התוספות), כי ייתכן שהגמרא דנה שם בסוכה בעלת סכך בגודל של ז' טפחים, שאז האוויר הנמצא במרכז הסוכה אכן מחלק אותה לשניים, אך אין זה תמיד טעם הפסול.

אופן הצירוף

כפי שהזכרנו לעיל בקצרה, כדי שסוכה תוכשר, עליה להיות בעלת שבעה על שבע טפחים לפחות. וכאמור, לדעת התוספות שכמותם נפסק להלכה, כאשר יש אוויר במרכז הסכך, הוא אינו פוסל את שאר הסכך. נחלקו הפוסקים, מה הדין כאשר יש אמנם בסכך שבעה על שבעה, אך רק כאשר מצרפים את כל הסכך שסביב האוויר הנמצא במרכז הסכך, ומתייחסים אליו כיחידה אחת:

א. הבכורי יעקב (תרלב, ז) סבר, שכדי שסוכה תהיה כשרה עליה להיות מורכבת מיחידה אחת של ז' על ז', ומשום כך לא ניתן לצרף את הסכך המקיף את חלל האוויר. ועוד הוסיף, שעל אף שהטור הכשיר צירוף מעין זה, הטור הוא שיטה יחידאית בעניין, ושאר המפרשים חולקים עליו. ב. המגן אברהם (שם, ד) חלק וסבר, שגם הצדדים מצטרפים להכשר סוכה, והוסיף שכן משמע מלשון הרמ''א. ומשום כך, די בכך שבסך הכל יש בסכך הסוכה ז' על ז' טפחים, גם אם אין סכך ברצף.

אוויר פחות משלושה

יוצא, שאוויר קטן מג' טפחים אינו פוסל את הסוכה. נחלקו הראשונים, האם מותר לישון תחת אוויר זה:

א. רש''י (יט ע''א ד''ה אמר ליה) סבר, שאין לישון תחת האוויר למרות שאוויר זה אינו פוסל את הסוכה. ראייה לדבריו הביא מהגמרא הדנה, מהו 'פסל היוצא מהסוכה' הכשר בפחות משלושה טפחים, וכותבת כאחת מהאפשרויות, שמדובר בסכך פסול, שאינו פוסל את הסוכה. על כך הקשתה הגמרא, מה החידוש בכך, והרי אפילו אוויר הפחות משלושה אינו פוסל! על כך תירץ רבא 'זה מצטרף וישנים תחתיו, זה מצטרף ואין ישנים תחתיו'. מכאן ראייה, שבאוויר בסכך, ובניגוד לסכך פסול, לא ניתן לישון תחתיו.  

עוד הוסיף הביאור הלכה (תרלב, ד''ה ואין), שלמרות שהגמרא מתנסחת בלשון 'אין ישנים תחתיו', למעשה הוא הדין שאין לאכול (והאוכל והישן אינו יוצא ידי חובה אפילו מדאורייתא). הסיבה שבכל זאת התנסחה הגמרא בלשון שינה היא, שאכילת עראי מחוץ לסוכה מותרת, ואם כן ישנם מקרים בהם מותר לאכול תחת אוויר בסכך, ולכן עדיף היה לנקוט בלשון שינה האסורה תמיד. ובלשונו:

''ואין ישנים תחתיו: הוא הדין אכילה, ונקט שינה בכל מקום, משום דבזה אסור אפילו עראי, מה שאין כן באכילה. ודין זה הוא גם כן בין אם הוא באמצע או מן הצד. ומשמע בגמרא, דהא דאמרינן אין ישנים תחתיו הוא מדאורייתא, דקמקשה הגמרא שם ומי איכא מידי דאיצטרופי מצטרף והוא עצמו אינו כשר, ומשני שם עיין שם.''  

ב. התוספות (ד''ה לא יהא) חלקו וסברו, שמותר לישון ולאכול תחת אוויר הקטן מג' טפחים. הם נימקו, שתמיד כאשר דנים בדין 'לבוד', דהיינו ההלכה הקובעת שרואים מרווח של ג' טפחים כאילו הוא אינו, בפשטות דנים כאילו החלק החסר נחשב כמלא. לדוגמא, ניתן לשים דופן בעובי טפח במרחק ג' טפחים מהדופן השנייה, שכן בפשטות מסתכלים על החלק החסר כאילו הוא מלא. ואם כן גם במקרה זה, יש להסתכל על החלקים החסרים בסכך כאילו הם מלאים, וממילא מותר לישון תחתם.

עוד הוסיפו טענה, שהרי הגמרא (שם, ב ע''א) כותבת שכדי שסוכה תהיה כשרה, צריך שהצל של הסכך יהיה מרובה מהשמש הנכנסת לתוך הסוכה מחיסרון בסכך, ודי בכך שהיתרון הוא מזערי. והרי אם לא ניתן לישון תחת רווחי האויר, כיצד ייתכן מצב בו אפשר להתנהל בסוכה מעין זו? והרי בהכרח היושב בה חלקו יהיה נתון תחת השמש. אלא וודאי שמותר לשבת. ובלשונם:

''לא יהא אלא אויר: ... אוויר פחות משלשה מצטרף להשלים שיעור הסוכה, אבל אין ישנים תחתיו כך פירש בקונטרס... ועוד קשה, דכל מקום חשבינן אוויר פחות משלשה כסתום על ידי לבוד, ולא דמי לסכך פסול פחות מג' דאין שייך לעשותו כסתום בסכך כשר, מאחר דיש בו סכך פסול. ועוד מי יוכל להיזהר בסוכה מלאה נקבים שאין צלתה מרובה מחמתה אלא משהו, שלא ישן כנגד הנקבים.''

כיצד יתמודדו עם דברי הגמרא? להבנתם, יש לגרוס הפוך בדברי הגמרא. כלומר, בעוד שלדעת רש''י תחת מעט סכך פסול, ניתן לישון ולא תחת אוויר, לדעת התוספות להפך, תחת סכך פסול לא ניתן לישון, בעוד שתחת אוויר ניתן. וטעם הדבר הוא, שאל החלל בסכך ניתן להתייחס כאילו יש שם סכך כשר, בזכות הלבוד, אבל אי אפשר להפוך סכך פסול לסכך כשר ולישון תחתיו.

ביאור שיטת רש''י

להלכה נפסק בשולחן ערוך (תרלב, ב) כדעת רש''י, שאסור לישון ולאכול תחת רווחי האוויר:

אלא, שלכאורה צודקים התוספות בקושייתם, שהרי אין סוכה שאין בה רווחי אוויר מסוימים, וכפי שראינו בפתיחה, סוכה המעובה כעין בית כשרה רק בדיעבד. משום כך סייגו הריטב''א וראשונים נוספים את דברי רש''י וכתבו, שרק כאשר רוב הגוף או רוב הראש נמצא תחת האוויר (בערך שני טפחים על שני טפחים), רק אז זה רווח אוויר מספיק משמעותית שאסור יהיה לישון תחתיו.

א. כמו כן, לעיל ראינו שלדעת הרא''ש (והתוספות), רק אוויר הנמצא לאורך כל הסכך פוסל את הסוכה, הרב עובדיה (חזון עובדיה עמ' סח) כתב, שגם לשיטתם, אם יש אוויר לאורך כל הסוכה אך אינו ברוחב שלושה טפחים, מותר לישון תחתיו. ולכן כאשר עושים סוכה מלייסטים הפרוסים לאורך הסוכה, אין צורך להקפיד לשים אותם שתי וערב, שכן גם אם יש אוויר מקצה האחד של הסוכה לקצה השני, כיוון שמדובר באוויר מועט, וודאי שהוא לא פוסל את הסוכה, אך גם מותר לישון תחתיו. ובלשונו:

''ועיין בשו''ת בית זבול שכתב, שאף באוויר שהולך על פני כל הסוכה שאין ישנים תחתיו, היינו שרוחב האוויר יש בו כדי ראשו או רובו. הלאו הכי, אפילו אם האוויר הולך על פני כולו, לית לין בה. ועיין בשו''ת הרדב''ז, שכתב שמה שיש המחמירים שלא לישון תחת האוויר אפילו פחות מג' טפחים הוא חומרא גדולה, אלא אם כן מדובר שהאוויר באורך אדם בינוני, והוא ישן על צידו, שנמצא כולו ישן תחת האוויר, ובזה מסתבר טעם המחמירים.''   

ב. החזון איש (קמד, ה) חלק וטען, שלדעת הרא''ש, במקרה בו האוויר חוצה את כל הסוכה מקצה לקצה, וחלק מאמצע הגוף נמצא תחת החלק בו יש אוויר, אין לישון תחתיו, אפילו אם לא מדובר ברוב הגוף. משום כך להבנתו, המסכך בלייסטים, אם הוא מניח את כל הקרשים מצפון לדרום (לדוגמא), עליו להניח לייסט אחד ממזרח למערב, כדי שיעשה הפסק באוויר הנמתח מצפון לדרום.

חג שמח! קח לקרוא בשולחן החג, או תעביר בבקשה הלאה כדי שעוד אנשים יקראו[2]...