"בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" (ויקרא כג,מב-מג). 'דתניא: (ויקרא כג, מג) "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. ר"ע אומר: סוכות ממש עשו להם' (סוכה יא,ב). 'ענני כבוד היו - סוכות שאמר הכתוב שהושיבם במדבר. סוכות ממש - מפני החמה בשעת חנייתן היו עושים סכות' (רש"י). 'כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל" וגו' "מארץ מצרים". מתחלה כתיב "בסכת" חסר, וכאן "בסכות הושבתי" כתיב מלא, אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו, א' סוכות של ענני כבוד וא' סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג. וצוה מצוה זו בתשרי ולא בניסן שהיא זמן יציאת מצרים, משום דבימות החמה אינו ניכר המצוה כי כן דרך לישב בסוכות מפני החום, משא"כ בתשרי שכבר הגיעו ימות הגשמים ואז ניכר שהוא למצוה' (חיי אדם; סימן קמ"ו סעיף א). לפי החיי אדם אין מחלוקת על המציאות אלא היו שני גילויים של סוכות ביציאת מצרים, אחד במדבר עצמו שזה היה ענני כבוד ואחד בזמן כיבוש סיחון ועוג וא"י שאז ישבו בסוכות ממש (כעין דעת הרוקח [סימן ריט]), וחלקו חז"ל מה העיקר שעליו רומזת התורה כעיקר הטעם לסוכות. אולי כרמז נעשה בענן והארון עם שברי הלוחות, שהלכו לפניהם שלושה ימים: "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה" (במדבר י,לג). '"דרך שלשת ימים" - מהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד. "וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים" - זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה' (רש"י). '"ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים" - על דרך הפשט נסע הענן והלך לפניהם שלשת ימים, והארון הולך אחרי הענן לפני העם, ולא שכן במקום עד יום השלישי בערב ששכן הענן במדבר פארן ושם מקום טוב לחנותם. וזה טעם "לתור להם מנוחה", ובשכון הענן הקימו המשכן והביאו שם הארון ולא נתפרש אם הלכו גם בלילה' (רמב"ן). יוצא שתיקון הדרך במדבר מתגלה בענן ויחד עם הארון שהוא גם זה שיוצא אתם למלחמה, והיתה להם קפיצת הדרך של שלושה ימים ביום כדי להיכנס מהר לארץ; כך שיש כאן גילוי של ענני הכבוד (שזהו הענן) יחד עם פעולה בשביל כניסה לא"י, וכן מתגלה כרמז לחנייתם במדבר ולמלחמה שזהו מלחמה על א"י. כך שזהו כעין הגילוי בסוכות כנגד זמן המדבר והזמן של כיבוש וכניסה לא"י. אולי לכן מצוות סוכה שזה כנגד ענני הכבוד במדבר, שהגנו עליהם במדבר, זה מתגלה בהלכה שצריך שלוש דפנות לסוכה (שו"ע או"ח סימן תר"ל), כרמז לדרך שלושה ימים שהיה נוסע לפניהם ומורה להם את הדרך – הכיוון אליהם צריכים ללכת, שכך הדפנות שנמצאות מהצדדים (הכיוונים) השונים מתגלים בשלוש (והשלישית אפילו טפח [סוכה ו,ב], שנגרע מהיותה שלמה, אולי כעין שהענן היה לפניהם דרך שלושה ימים אבל זה לא היה ממש שלושה ימים כיון שהיתה קפיצת הדרך, ולכן מתגלה בחסר מהשלושה). אולי במדבר חיו בניסים גלויים, וכך כשהגיע הזמן להיכנס לארץ הם כבר התרגלו להמצאות ה' אתם והגנתו עליהם, ולכן נלחמו בידיעה שה' עוזרם במלחמה, שיצאו יחד עם הארון (עם שברי הלוחות) ולכן ראו בחוש שה' מגן עליהם כמו שהגן עליהם במדבר כשארון ה' נסע לפניהם עם הענן; אלא שבא"י גילוי ה' נעשה דרך הטבע ולא בגילוי שמעל הטבע, ולכן יצאו להילחם (בדרך הטבע) וישבו בסוכות שהם כנגד ענני הכבוד שהגנו עליהם במדבר. רש"י אמר בענני הכבוד: 'סוכות שאמר הכתוב שהושיבם במדבר', לכאורה היה מספיק שיאמר 'סוכות שאמר הכתוב', למה מוסיף 'שהושיבם במדבר' זה הרי ברור שעל זה מדובר, שזהו דברי הפס'? אולי רמז בדבריו, שבסוכות ממש הסביר שעשו זאת 'מפני החמה בשעת חנייתן', ולא אמר 'בישיבתם במדבר', שבזה בא אולי לרמז שבנו סוכות ממש מפני החמה - כדי שלא תכה אותם השמש, אלא שגם אז אין זה מספיק כדי לשרוד במדבר הקשה שלא ראוי לחיי אדם, לכן על גבי זה באו ענני הכבוד שהם הגנו וגרמו שיוכלו לשבת במדבר – להתקיים במדבר. כך גם נראה בדומה זה מתגלה בישיבתם בסוכות במלחמות לכיבוש הארץ, שהסוכות נעשו כדי שיוכלו לשבת שם בזמן מלחמתם, כחלק מהתנהלות המלחמה (כמו כנגד ישיבתם בסוכות כחלק מישיבתם במדבר) ועל גבי זה היתה שכינת ה' שמתגלה במחנה: "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" (דברים כג,טו).