"המה עם בית מיכה והמה הכירו את קול הנער הלוי ויסורו שם ויאמרו לו מי הביאך הלם ומה אתה עשה בזה ומה לך פה" (שופטים יח,ג). '(שופטים יח, ג) "ויסורו (שמה ויאמר) מי הביאך הלום ומה אתה עושה בזה ומה לך פה". אמרו לו: לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה (שמות ג, ה) "אל תקרב הלום"? לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה (שמות ד, ב) "מה זה בידך"? לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה (דברים ה, לא) "ואתה פה עמוד עמדי"? תעשה כהן לע"ז?! אמר להן: כך מקובלני מבית אבי אבא, לעולם ישכיר אדם עצמו לע"ז ואל יצטרך לבריות. והוא סבר לע"ז ממש, ולא היא אלא ע"ז עבודה שזרה לו. כדאמר ליה רב לרב כהנא: נטוש נבילתא בשוקא ושקול אגרא, ולא תימא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא' וכו' (ב"ב קי,א). לכאורה לא מובן מדוע צריכים להביא כמה קישורים למשה, מה זה נותן? בפשטות נראה שבשלושת אלו היה גילוי חשיבות אצל משה, ובכך כעין נעשה בו חזקה בהתחברות לה', ולכן רמזו ליהונתן שיש במהותו קישור לקדושה גדולה שנטוע בו מזקנו משה, ולכן לא אמור להיות כהן לע"ז (אולי גם כעין כל אחד זה תוספת, שהראשון גילוי קדושה אצל משה, והשני מוסיף עוד גילוי ולכן זה יתגלה בבנו, והתוספת של הגילוי השלישי יתגלה בנכדו – שזה הוא יהונתן, ולכן שיעזוב את בית הע"ז כי יש בו גילוי כח לחיבור לקדושה ולריחוק מטומאה מכח סבו משה). ברש"י על הפס' יש גרסה אחרת מהגמ' (ששונה בפס' מהנוסח שבגמ' אצלנו, וכן לא מופיע בגרסאות כתה"י שבכולם מופיעים הפס' כמו בנוסח הגמ' שלנו): '"מי הביאך הלום" - יש כאן תמיהות הרבה (בבא בתרא קי ב), לא מזרעו של משה רבינו אתה? שנאמר בו (שמות ג ה) "אל תקרב הלם", (שם ד יא) "מי שם פה לאדם", (שם שם ב) "מה זה בידך"'. לפי הגרסה הזו מובן שרמזו לו מהנאמר כשמשה היה במעמד הסנה, ששם נשלח להוציא את ישראל ממצרים, ששם עבדו ע"ז, שהיו במקום של בתי ע"ז (מצרים); ולכן כנגד זה רמזו לו שלא ראוי שיהיה עובד לע"ז בבית ע"ז, אחרי שזקנו היה השליח לניתוק ישראל מבתי ע"ז. ואמרו לו שלושה דברים כנגד שהיה בבית ע"ז, משרת לע"ז, והיה משמיע קולו לשורר לע"ז וכדו' שלכן הכירו את קולו ("והמה הכירו את קול הנער הלוי"). כנגד זה רמזו לו שבמשה יש שורש לביטול שלושת הגילויים האלו: "אל תקרב הלם" – כנגד שהיה מצוי בבית ע"ז, שלא היה אמור לבא-להתקרב לכאן, "מי שם פה לאדם" – כנגד שהיה משתמש בקולו לע"ז, "מה זה בידך" – כנגד שהיה משרת לע"ז בידיו-במעשיו. לפי זה אולי אפשר גם בגרסתנו שההבדל מגרסת רש"י זה בפס' "מי שם פה לאדם", שאצלנו מופיע "ואתה פה עמוד עמדי", שזה כנגד שימוש בקולו, שכך גם מכוון במה שהובא בגרסתנו. שהפס' הוא: "ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה" (דברים ה,כז). שה' אמר למשה שילמדו והוא ילמד את ישראל, לכן זה רמז לשימוש בקולו – ללמד את ישראל, ולכן לא ראוי שיהונתן ישתמש בקולו לע"ז במקום להשמיע את דבר ה'; ובפרט שכל התורה כנגד ע"ז ('כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה' [ספרי; דברים יא,כח]), ולכן זהו שני הפכים גמורים, ולכן לא ראוי שישתמש בקולו היפך משימוש בקול אצל משה. אולי אפשר שחז"ל הלבישו את ההקשר למשה ע"פ פשט הפס', שבפשט הפס' מסביר המצודות: "מי הביאך" וגו' - רצה לומר: אצל מי אתה? ומה מלאכתך? מה הניתן לך בשכרך?'. "מי הביאך הלם" זו שאלה אצל מי אתה נמצא – מי הביאך לכאן להיות אצלו, "ומה אתה עשה בזה" זו השאלה מה מלאכתך שאתה עושה במקום הזה, "ומה לך פה" זה מה ניתן לך בשכרך שלכן אתה נמצא פה. בשאלה "מי הביאך הלם" שזה מי גרם לך לבא לפה, רמזו שזה כרומז כנגד משה שבא למקום הסנה ע"י שה' משכו לשם ע"י מראה הסנה, שמשה ראה שהסנה בוער ולא נאכל, וכך התקרב ("ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה" וגו' [שמות ג,ג]) עד שה' אמר לו שלא להתקרב עוד (שזהו "אל תקרב הלום"). "ומה אתה עשה בזה" שזו השאלה מה מלאכתך כאן, כנגד זה נרמז שמשה נשלח להוציא את ישראל ממצרים ונאמר לו לעשות את המופתים במצרים, שזהו מלאכתו – שליחותו. ובפרט באות המטה שנהפך לנחש (שזהו "מה זה בידך" שנאמר על המטה שנהפך לנחש), שהנחש מרמז על הנחש הקדמוני (שמו"ר ג,יב) שהחטיא וקלקל את כל העולם, ושליחותנו בעולם זה לתקן את העולם, שלזה משה נשלח להוציאנו ממצרים, ולכן זה ההיפך ממלאכתו של יהונתן בבית הע"ז, שע"ז זה ההיפך מכל התורה (אולי זה נרמז במטה שנהפך לנחש, כעין שני הפכים – נחש כגילוי לחטא, ומטה עץ כגילוי לתורה – עץ החיים). "ומה לך פה" שזו השאלה מה ניתן לך בשכרך, רמזו כנגד זה על משה שעמד בסיני שהיה לקבל את התורה וללמד את  ישראל את דבר ה' שזו מעלה רוחנית גדולה, שזה כשכר בפני עצמו, ובנוסף כל מה שבנ"י ילמדו תורה ויקיימו מצוות זה נעשה לזכותו של משה שהביא את התורה, כך שרומז לשכר. בנוסף שליחותו של משה להבאת התורה לישראל עשתה לו שכר רב, שהתעשר משאריות הלוחות השניים ('"פסל לך" - הראהו מחצב סנפירינון מתוך אהלו, ואמר לו: הפסולת יהיה שלך. ומשם נתעשר משה הרבה' [רש"י; שמות לד,א]. אמנם כאן הפס' במתן תורה שזה לפני הלוחות השניים, אבל בכ"ז משה זכה בממון רב מהלוחות השנים כיון שהיה השליח להביא לעם את תורת ה', שלכן עליו הוטל להכין את הלוחות השנים וכך התעשר מפסולתם). אולי אפשר שרמזו חז"ל שכעין אמרו לו האנשים שהוא נכד משה ולכן לא ראוי שיעבוד בבית ע"ז כיון שמשה כיפר על העגל, וזה מתגלה בחיבור לה' בעליה לרגל בשלושת הרגלים (כמו שמובא ביהודי הקדוש ששלושת הרגלים מכפרים על העגל, שיש בהם [15 יום שזה] 360 שעות, וחטא העגל היה בפועל  6 שעות, וכך מבטל בששים את חטא העגל). לכן רמזו לשלושה דברים כעין רמז לשלושת הרגלים, שהשלושה היו גילוי אצל משה בשליחותו בשביל כל ישראל, בגילוי לריחוק מע"ז (שזה בסנה שהיה לשליחתו להוצאת ישראל ממצרים מבית ע"ז, ששקעו שם בשער המ"ט מרוב חיבור לע"ז) ודבקות בה' ובתורתו (שזה בסיני), ולכן כנגד זה התגלה שלושה רגלים כתיקון לעגל. בסנה ("ואתה פה עמוד עמדי") נאמר לו לעמוד אחר שבא לראות את הסנה הבוער, שהוא רמז לסבל ישראל בגלות ('"מתוך הסנה" - ולא אילן אחר משום עמו אנכי בצרה' [רש"י; שמות ג,ב]; והשכינה התגלתה בסנה כרמז להזדהות עם סבל ישראל, ונאמר משה לעמוד ולא להתקרב בשל השכינה שהתגלתה, שזהו "ואתה פה עמוד עמדי"), וכן שם נאמר לו ללכת להוציא את ישראל מגלותם במצרים, לכן זה רומז לפסח בו יצאנו מגלות מצרים. באות המטה שנהפך לנחש ("מה זה בידך") היה רמז שדיבר רע על ישראל: '"מזה בידך" - לכך נכתב תיבה א' לדרוש מזה שבידך אתה חייב ללקות שחשדת בכשרים' (רש"י; שמות ד,ב]). '"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי" אותה שעה דבר משה שלא כהוגן. הקדוש ברוך הוא אמר לו: (שמות ג, יח) "ושמעו לקולך", והוא אמר "והן לא יאמינו לי". מיד השיבו הקדוש ברוך הוא בשיטתו, נתן לו אותות לפי דבריו. ראה מה כתיב אחריו: "ויאמר ה' אליו מזה בידך ויאמר מטה", כלומר: מזה שבידך אתה צריך ללקות שאתה מוציא שם רע על בני, הם מאמינים בני מאמינים. מאמינים שנאמר (שם ד, לא) "ויאמן העם", בני מאמינים שנאמר (בראשית טו, ו) "והאמין בה'". תפש משה מעשה הנחש שהוציא לשון הרע על בוראו, שנאמר (שם ג, ה) "כי יודע אלקים", כשם שלקה הנחש כך זה עתיד ללקות, ראה מה כתיב: "ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש", לפי שעשה מעשה נחש לכך הראה לו את הנחש, כלומר עשית מעשה של זה' (שמו"ר ג,יב). כך שיש לזה רמז למעשיהם של ישראל, (שמשה האשימם שלא מאמינים), ולכן רומז לסוכות שזה כנגד זמן המדבר שבנ"י ישבו בסוכות (שזהו מעשים של בנ"י). העמידה בסיני ("ןאתה פה עמוד עמדי") קשור לקבלת התורה, ולכן רומז לחג שבועות. שכך התגלגל לגילוי כפרה לעגל בשלושת הרגלים, ולכן רמזו ליהונתן שכנכדו של משה שמביא כפרה לעגל בעולם לא ראוי שיהיה עובד לע"ז.