בס''ד      ראש השנה: האם יש לתקוע בראש השנה דווקא בשופר של איל

פתיחה

בפרשת פנחס, כחלק מפרשת המועדות, מובא הציווי לעשות 'יום תרועה' באחד לחודש השביעי, הלוא הוא חודש תשרי: ''וּבַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם''. למרות שבתורה לא כתוב במפורש שהתקיעה צריכה להיות בשופר, הלכה זו נלמדה על ידי גזירה שווה מהתקיעה שבשנת היובל.

בעקבות התקיעה בשופר בראש השנה, נעסוק השבוע בשאלה איזה שופרות כשרים ואיזה שופרות פסולים. נראה את הדיון סביב קרן הפרה, ואת מחלוקת הפוסקים האם שופר של בהמה טמאה כשר לתקיעה (והאם בכלל יש בהמה טמאה בעלת קרניים). כמו כן נראה את שיטת הרמב''ם האם שאר השופרות כשרים לתקיעה, כיצד נהגו יהודי תימן, והאם מותר ליישר שופר.

השופרות הפסולים

איזה שופר פסול להלכה לדברי כל הראשונים? המשנה במסכת ראש השנה (כו ע''א), מביאה מחלוקת בין חכמים לרבי יוסי, האם קרן של פרה כשרה לתקיעה. מוסכם, שכדי ששופר יהיה כשר לתקיעה, עליו להיקרא גם קרן וגם שופר, ולא רק אחד מהשמות. כמו כן מוסכם, שקרן הפרה נקראת קרן מהפסוק ''בִּמְשֹׁ֣ךְ׀ בְּקֶ֣רֶן הַיּוֹבֵ֗ל'', והמחלוקת סובבת סביב קריאתו כשופר.

רבי יוסי סובר שקרן הפרה כשרה לתקיעה, ולומד את היותה שופר מהפסוק בתהילים (סט, לב) ''וְתִיטַ֣ב לַֽ֭יקֹוָק מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִ֥ן מַפְרִֽיס'', מדוע נאמר גם שור וגם פר? אלא היינו שופר. חכמים דורשים אחרת את הפסוק, ולמדים שאותו שור המובא בפסוק, מתייחס לשור שבבריאת העולם, שעל אף שהיה בן יומו, כבר נראה כמו פר, ולכן נקרא גם שור וגם פר. ובלשון הגמרא:

''כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. אמר רבי יוסי: והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר במשך בקרן היובל. גמרא. שפיר קאמר רבי יוסי! ורבנן: כל השופרות אקרו שופר ואקרו קרן, דפרה - קרן אקרי, שופר - לא אקרי, דכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. ורבי יוסי אמר לך: דפרה נמי אקרי שופר, דכתיב ותטב לה' משור פר, אם שור למה פר, ואם פר למה שור? אלא מאי שור פר - משופר. ורבנן: כדרב מתנה, דאמר מאי שור פר, שהוא גדול כפר.''

כפי שנראה להלן, בזמן הזה יש הנוהגים לתקוע בשופר של ראם, אולם הנקרא ראם בזמן הזה אינו מה שנקרא ראם בעבר. מדוע אם כן, המשנה לא מנתה בנוסף לפסול הפרה את הראם? והרי גם עליו נאמר בספר דברים: ''וְקַרְנֵ֤י רְאֵם֙ קַרְנָ֔יו'', ולא נאמר שהוא שופר. הריטב''א (ד''ה לכך) פירש, שקרן של פרה, במהותה נקראת שופר, שכן היא חלולה, ופגמה הוא רק מצד זה שלא נקראת בפסוק שופר. קרן של ראם לעומת זאת, כלל איננה חלולה, ולכן אין מהותה כשופר, והמשנה לא הייתה צריכה לומר שהיא פסולה.

עוד הוסיף הריטב''א, שהסיבה שהמשנה כותבת שקרן של פרה פסולה מחמת שהיא קרן, ולא כתבה שרק מחמת שנקראת קרן, שבעוד והשופר מחובר לראש הפרה, וודאי שהוא נחשב עדיין כקרן, שכן כל השופרות בעודם מחוברים לגוף הבהמה נחשבים קרן, שלב בו אינם שופרות מתוקנים לתקיעה. כיוון שהתורה פסלה את שופר הפרה גם לאחר תלישתו מראש הבהמה ותיקונו, נשאר שמו כקרן, לכן המשנה פוסלת אותו מחמת היותו קרן, ולא רק מחמת שמו.

חיה טמאה

נחלקו הפוסקים, האם קרני בהמה טמאה כשרים לשופר:

א. הר''ן (ו ע''א) כתב, שעל אף שהמשנה כתבה שרק קרן של פרה פסולה, ייתכן שהסיבה לכך היא שעסקה רק בשופרות מבהמות כשרות, אך למעשה גם קרני בהמות טמאות פסולות כולן. ראייה לכך הביא מגמרא במסכת שבת (כח ע''א) הכותבת, שלמלאכת שמיים הוכשרו רק בהמות טהורות, ושופר נחשב מלאכת שמיים, שכן תקיעתו נכנסת לפני ולפנים.

למעשה הסתפק הר''ן בפסיקתו, שהרי הגמרא שם דנה בשאלה האם התחש הוא מין טמא או לא, ואם הקימו את המשכן ממנו, כך שייתכן שגם השופר מבהמה טמאה יהיה כשר. על אף שלמעשה הר''ן נשאר בצריך עיון וכך הציג את הדברים גם בדרכי משה, הרמ''א (תקפו, א) פסק שפסול, ובלשון הלבוש (שם) שהוסיף שמאותה סיבה גם קרן של חיה פסולה לתקיעת שופר:

''ושופר מבהמה או חיה טמאה פסול, משום שנאמר [שמות יג, ט] למען תהיה תורת יי' בפיך, כל שבתורת יי' יהיה מן המותר בפיך, אף על גב שהוא של נבלה או איסור אחר כגון עבודת אלילים של גוי בפיך קרינן ביה, דמין מותר בפיך הוא, כדאמרינן גבי תפילין וספר תורה, והוא הדין לכל מלאכת שמים שיהא מותר בפיך.''

המגן אברהם (שם, ג) ואחרונים נוספים הקשו על הרמ''א, שהרי הגמרא במסכת נדה (נא ע''א) כותבת, שכל שיש לו קרניים יש לו טלפיים, ולכן הוא כשר לאכילה, ואם כן כיצד תתכן בהמה טמאה עם קרניים, והרי אם יש לה קרניים בהכרח שהיא כשרה? יש שדחקו ליישב, שכוונת הגמרא לכל סוגי החיות, שאין חיה שיש לה קרניים ואין לה טלפיים, אך יש בהמות עם קרניים ללא טלפיים. לחלופין העלו אופציה, שהגמרא במסכת נדה צועדת בשיטת אמורא שאין הלכה כמותו.

אפשרות נוספת העלה באר הגולה (שם, ג), שהגמרא מדברת על מקרה חריג, בו בהמה טמאה ילדה בהמה טהורה עם קרניים, שאז היא טמאה, שכן היוצא מהטמא טמא. עוד יש להוסיף, שאכן כיום לא מוכר מין בהמה טמאה בעלת קרניים הראויות לתקיעה. חזיר הבר לדוגמא, על אף שיש לו מעין חטים, אין אלו קרניים, אלא שיניים העולות כלפי מעלה. היחיד שיש לו קרן, הוא הקרנף, אלא שקרנו עשויה מעצם אחת ואינה חלולה, כך שאין קרן זו ראויה לתקיעה. ובלשון הרב יונדב זר (הרחבות פניני הלכה, מהו שופר):

''עוד שני סוגי קרניים ישנם, והם בבעלי חיים טמאים: קרני הקרנף – קרני קרטין, ללא בסיס של עצם. הן אינן חלולות, ואינן צומחות בזוגות משני צידי הראש, אלא צומחות על האף (לכן שמו קרנף), לפעמים גדלה לו קרן אחת ולפעמים שתיים, אבל תמיד הקרניים במרכז האף ולא בשני הצדדים. קרני החזיר, שאינן קרניים, אלא שיניים עליונות ארוכות שצומחות כלפי מעלה ונראות כקרניים.''

ב. המשנה ברורה (שם, ח) בעקבות האליה רבה והברכי יוסף, חלק על הרמ''א וכתב, שהרי גם הר''ן לא נקט בוודאות ששופר

מבהמה טמאה פסול, אלא רק נשאר בצריך עיון. זאת מעבר לקושיה מדברי הגמרא במסכת נדה שנדחקו ליישבה. משום כך פסק, שבמקרה בו יש לאדם רק שופר פסול, ייתקע בו אך מספק לא יברך. אם אחר כך יימצא שופר של בהמה טהורה, יתקע בו שמא לא יצא ידי חובה בתקיעה בשופר הפסול, אך לא יברך על תקיעה זו, שמא יצא ידי חובה בתקיעה בשופר הפסול.  

שאר השופרות

מה דין שאר השופרות? נחלקו בשאלה זו הראשונים:

א. הרמב''ן (דרשה לראש השנה, ו') הטור (או''ח תקפו), הראב''ד (שופר א, א) ורוב הראשונים סברו, שבאופן כללי יש לחלק את סוגי השופרות הכשרים לשלוש מעלות. סוג ראשון: כל השופרות, בין פשוטים ובין כפופים כשרים, ובלבד שאינם של פרה. סוג שני: שופרות כפופים, בהם יש מעלה מיוחדת. סוג שלישי: המובחר ביותר, שופר כפוף של איל.

את החלוקה הראשונה הוציאו הראשונים מדברי המשנה שראינו לעיל (ראש השנה כו ע''א), הכותבת שכל השופרות כשרים, חוץ משל פרה. את החלוקה השנייה הוציאו מדברי רבי יהודה בגמרא (כו ע''ב), הסובר שבראש השנה יש עניין שהשופר יהיה כפוף, כי בראש השנה על האדם להיות כפוף (ובניגוד לסובר שדווקא עדיף שיהיה כמה שיותר פשוט). חלוקה שלישית הוציאו מהגמרא (טז ע''א) הכותבת שיש מצווה לתקוע בשופר של איל, שהקב''ה יזכור לעם ישראל את עקידת יצחק. ובלשון הטור:

''שופר הראוי לתקוע בו כיצד? שיהא של איל וכפוף, דאמר רבי אבהו, למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של אייל, כדי שאזכור לכם עקידתו של יצחק, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני. וכפוף, דאמר רבי לוי, מצוות שופר של ראש השנה ויום כיפור בכפוף. ואיתא בירושלמי, כדי שיכפפו לבם בתפילה. ודווקא לכתחילה, אבל בדיעבד או שאין לו איל וכפוף יוצא בשאר מינין ובפשוט חוץ מבשל פרה

ב. הרמב''ם (שופר א, א), בניגוד לשאר הראשונים כתב, שביובל ובראש השנה, יש לתקוע בקרן הכבשים הכפוף, דהיינו בקרן של איל (איל הוא כבש בוגר), והתוקע בשאר השופרות לא יצא ידי חובה. המפרשים תמהו על שיטתו, שהרי המשנה כותבת במפורש שכל השופרות כשרים, ונכון אמנם שיש מצווה בקרן של איל, אך משמע מלשון הגמרא שזו רק מצווה מהמובחר. מה עוד, ששופר ראש השנה נלמד בגזירה שנה מיובל כפי שראינו בפתיחה, וביובל משמע שכל סוגי השופרות כשרים.

הועלו מספר אפשרויות ליישוב שיטת הרמב''ם: הבית יוסף (או''ח תקפו) הבין, שהרמב''ם סבר שהמימרות חולקות אלו על אלו, והלכה כדברי המימרא שיש לתקוע בשופר של איל.  הט''ז (תקפו, א) חלק וטען, שלמעשה הרמב''ם מודה לשיטת שאר הראשונים, וכאשר כתב בסוף דבריו שרק 'קרן הכבש' כשר, כוונתו גם לשאר השופרות. הוא דייק זאת בין השאר מכך, שבתחילת דבריו כתב הרמב''ם שהשופר שתוקעים בו צריך להיות מקרן הכבשים כפופה, ואם כן בסוף דבריו היה צריך לכתוב ששאר השופרות פסולים, מדוע הוסיף שוב שרק קרן הכבש כשרה ואף לא ציין שעליה להיות כפופה? אלא שבסוף דבריו כוונתו לשאר השופרות.

להלכה

להלכה פסק השולחן ערוך (תקפו, א) כדעת רוב הראשונים (על פי הבנתו שיש מחלוקת ביניהם לרמב''ם), דהיינו: מצווה מהמובחר בשופר של איל כפוף, מצווה לא מהמובחר בכל שופר כפוף, ובדיעבד אפשר גם לתקוע בשאר שופרות, אפילו לא כפופים. במקרה בו יש או איל פשוט, או שאר מינים כפוף, כתב המשנה ברורה (שם) שעדיף שופר כפוף, שיש לו יותר בסיס הלכתי מאשר האיל.

עוד יש להוסיף, שהרב רצאבי (שיעור) טען, שגם בתימן רבים לא הקפידו על דברי הרמב''ם המכשיר רק בשל איל, ותקעו בשופר חיה הנקראת כיום ראם, שופר מסולסל. מדוע לא הקפידו שם על של איל? והרי כאמור גם לדעת שאר הראשונים יש בכך מצווה מהמובחר. הרב רצאבי טען, שבזמנו קרני הכבשים (= האילים) בתימן, היו קטנות מאוד, ועל אף שהיה בהן שיעור הכשר לתקיעה (טפח), מכל מקום כיוון שקולה לא עורר ולא החריד, העדיפו לתקוע בקרן הראם המסולסלת, שקולה עמוק ודומיננטי.

שופר שכיפפו

במהלך הכנת השופר, קודחים בתוכו כדי להוציא את העצם ושאר הפסולת. לעיתים, בגלל שהשופר כפוף, נוהגים מייצרי השופרות ליישר אותו ולהשאיר רק את החלק האחרון מכופף. בזכות יישור זה ניתן לקדוח יותר בקלות בשופר, אלא שנחלקו הפוסקים, האם אכן מותר ליישר חלק מהשופר, או שיש להשאירו מכופף כמות שהוא:

א. הרב קפאח (שופר של ראש השנה) סבר, שאין ליישר את השופר כלל וכלל. ראייה לדבריו הביא מדברי הגמרא בראש השנה (כו ע''ב) ובשולחן ערוך הכותבים, שבראש השנה יש מצווה לתקוע בשל זכרים וכפופים. מדוע יש לציין ששופר של איל צריך להיות כפוף והרי כל השופרות של אילים כפופים? אלא כוונת הגמרא להורות שעל השופר להיות כפוף בלא שינוי. ובלשונו:

''ההדגשות הללו "כפופין" "הכפוף" מיותרות לגמרי, כי כל קרני האילים כך הן, ואין בעולם איל שאין קרניו כפופים... והיה די לחז"ל לומר "בשל זכרים" וממילא כפופים הם... ונראה לומר כי התנאים, האמוראים, והפוסקים, לא הדגישו מלים הללו אלא כדי להוציא מידי מעשה אותם בעלי מלאכה עצלנים, שבודאי לא חסרו כאלה גם בזמניהם, ולפיכך הקפידו והדגישו שצריך דווקא להיות כפוף, ואם פשטו פסלו והוציאו מכלל שופר כדבעינן למימר לקמן.''

ב. הרב בראל שבח (הרחבות לפניני הלכה, מהו שופר) חלק וסבר, שאין לערער על מנהג מיישרי השופרות, שכן מדברי מספר ראשונים עולה שאין בכך פסול. לדוגמא, הרמב''ן (ראש השנה כו ע''ב) הקשה, מדוע המשנה כותבת שבתענית תוקעים בשל זכרים כפופים, ובראש השנה בשל יעל פשוט? והרי העיקר בתענית שיהיו כפופים, ובראש השנה ניתן לצאת (בדיעבד) אף בפשוט. הרמב''ן העלה אמנם את אפשרות שהמשנה באה ללמד שאם שינה את צורת השופר הרי הוא פסול, אך שלל אפשרות זו.  

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה כדי שעוד אנשים יקראו[1]...