'רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח: (איוב א') "וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹקים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם”. "וַיְהִי הַיּוֹם" דָּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאִים לְמֵידָן עָלְמָא … כֵּיוָן דְּאָמַר "מִשּׁוּט בָּאָרֶץ”, אַשְׁגַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּבָעֵי לְמֶהֱוֵי דַּלְטוֹרָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. מִיָּד (איוב א') "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמוֹהוּ בָּאָרֶץ”. חָמָא שַׁעֲתָא לְמֵיהַב לֵיהּ חוּלָקָא, בְּמָה דְּיִתְעֲסַק, וְיִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל' וכו' (זוהר לב,ב-לג,א) [תרגום: 'רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח: "וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹקים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם”. "וַיְהִי הַיּוֹם" – זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד לָדוּן אֶת הָעוֹלָם … כֵּיוָן שֶׁאָמַר "מִשּׁוּט בָּאָרֶץ”, הִשְׁגִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת מַלְשִׁין עַל יִשְׂרָאֵל. מִיָּד "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךְ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ”. רָאָה שָׁעָה לָתֵת לוֹ חֵלֶק בְּמַה שֶּׁיִּתְעַסֵּק, וְיִפָּרֵד מִיִּשְׂרָאֵל' וכו']. ה' ראה שיש קטרוג על ישראל בר"ה ולכן הפנה את השטן שיתעסק עם איוב שכך ירד מלקטרג על ישראל, כיון שהזוהר סובר כמ"ד שאיוב היה גוי (כמו מביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' – 'ר"ה יום הדין האוניברסלי'). בפשטות בר"ה דנים ואז השטן מקטרג ולכן אז ראוי למנוע ממנו לקטרג, ולכן הפנה ה' את השטן לאיוב כבר מיד בר”ה ולא חיכה עד יוה”כ (אולי גם הקטרוג היה כ”ך גדול עד שהיו נחשבים כרשעים גמורים שנחתמים בר”ה); אולם יותר מזה ע"פ מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שהדין של יוה"כ הוא דווקא לישראל (שם), אז מובן שלא שייך אז להפנות את השטן לקטרג על איוב שהיה גוי כדי שימנע מלקטרג על ישראל, שהרי לא דנים אז את הגוים וממילא אין טעם ללכת להתעסק אתו כקטרוג. נראה שאיוב חטא בכך ששתק כשיעצו לפגוע בישראל במצרים: 'א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי: שלשה היו באותה עצה: בלעם ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ, נהרג. איוב ששתק, נידון ביסורין' וכו' (סוטה יא,א), ששתיקה זה כגיבוי למעשיהם, כיון שלא אומר שלא לעשות. לכן כנגד זה ה' הפנה את השטן מול איוב, שלא אמר לו שילך לקטרג אלא רק הפנה את תשומת לבו לצדקות איוב והשטן מעצמו בא לנסותו ולהזיקו, וה' לא מנע ממנו להזיקו, כמו שאיוב לא ייעץ להזיק אלא לא מנע ממצרים שבאו להזיק לישראל. נראה שמעבר לכך שבר"ה זהו יום דין והיה אז קטרוג על ישראל ולכן ה' חיפש במה להוריד את הקטרוג ולכן הפנה לאיוב כצדיק גוי, גם היה ראוי שיתגלה באיוב הגנה לישראל, כתיקון למה שלא הגן על ישראל במצרים, שלכן נענש ביסורים בהקשר לקטרוג ולא נעשתה לו הגנה, שזהו תיקון לחטאו בעונש ייסורים שנעשה מזה הגנה לישראל, כנגד חטאו שלא הגן על ישראל ולכן באו לישראל ייסורים. אולי גם ביוה"כ היתה כפרה ומחילה לעגל ולכן נקבע כיום כפרה (תענית ל,ב; ברש”י), ואת העגל עשו כיון שהתרגלו לע"ז במצרים, ונראה שזה בשל שהשתעבדו במצרים ולכן בכפיפותם למצרים גם התרגלו להתכופף לפני הע"ז שלהם ולכבדה עד שנדבקו בע"ז שלהם. לכן בכך שאיוב שתק נחשב לו בכך כחלק בשיעבוד מצרים, ולכן הוא גם אשם בעקיפין על העגל. ימי הדין הם מר"ה ועד יוה"כ, כך שיוצא שיש קשר בר"ה גם לתיקון חטא העגל שמתגלה ביוה"כ (וכיון שאיוב הוא גוי ולכן נידון רק בר"ה, אז נחשב לו כנגד הגילוי שביוה"כ כבר בר"ה); לכן איוב שנחשבת לו אשמה בעקיפין לחטא העגל, נעשה עליו קטרוג בר"ה כדי לכפר לישראל כמו שכופר על חטא העגל ביוה"כ. גם ביוה"כ נימול אברהם ומזה כפרה ביוה"כ, לכן איוב שאשם בכך שלא מנע את גזרות מצרים הוא נענש בר"ה שקשור בימי הדין ליוה"כ. בפשטות השטן פגע מאוד באיוב כדי לנסותו; אולם אולי גם פגע בו כך שירגיש כמו שהעולם כולו נחרב עליו, עד שמצטער שנולד, כמו שאומר: “יאבד יום אולד בו" (איוב ג,ג), '"אולד בו" – לשון עתיד, שהיה אומר: הלואי ויאבד היום שהייתי עתיד להולד בו ואז לא הייתי נולד' (רש"י). שזהו כנגד שבר"ה נברא האדם, ולכן האדם נידון ביום זה, ממילא בהכאת איוב מכח ר"ה עשה השטן מעשים שיביאו את איוב להתחרט על שנברא בעולם. וכן נגרם שיקלל את הגעתו לעולם, שזה בהקשר למציאות העולמית (שהכוכבים משפיעים) ולעוונות (שלא מצא לעצמו עוון): "אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו" (ג,א). '"ויקלל את יומו" – אשר נולד בו, בחושבו שכל מקרי האדם המה מוגבלים ומסודרים לפי מערכות הכוכבים בעת הלידה וההריון. ולזה הוכח גם הוא במכאוב כי לא מצא בעצמו עון אשר יחטא ואשם, ולכן ממרירות לב קלל יומו על כי בו הורו מערכות הכוכבים בו לרעה' (מצודות), שזהו כגילוי של ההולדה והמציאות העולמית (כוכבים), כרמז לבריאת האדם בר"ה (כהולדה) בבריאת העולם (שאז נבראו העולם והכוכבים), ויש גילוי של דין על המעשים ביום זה (שזהו שלא מצא לעצמו עוון שבגלל זה נענש). אולי אצל איוב התגלה בילדיו: “שבעה בנים ושלוש בנות" (א,ב), כנגד עשי"ת שיש שלושה ימי דין (יומיים ר"ה ויוה"כ), ושבעה ימים נוספים ביניהם (וימי הדין מתגלים בנקבות שהם מתעברות ומולידות, שכך חוטאים במשך השנה ומתמלא עברה כאשה עוברה, עד שנידונים בימי הדין על מעשיהם, ואז יוצא הדין על מה שנעשה והתמלא במשך השנה). הדין בר"ה קשור לכך שאדם הראשון נידון ויצא בחסד מהדין בר"ה (ויק"ר כט,א), והדין היה על חטא עץ הדעת שהאשה החטיאה את אדם הראשון; לכן אצל איוב מתגלה שהאשה נסתה להחטיא אותו: “ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלקים ומת" (איוב ב,ט). חטא עץ הדעת פגם כך שנעשה באדם דעת של טוב ורע, לכן אצל איוב מתגלה שלא חוטא בזה, שלא מקלקל בהבנת הטוב והרע ולכן לא מקלל, כעין שבר"ה נידון לחסד, שלא מתגלה חומרת הדין – חומרת החטא (כעין ביטול לחטא): “ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלקים ואת הרע לא נקבל בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו" (שם,י). '"גם" – לא די שבראנו אלא גם את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל?! בתמיה. "בשפתיו"- אבל בלבו חטא' (רש"י). [לא חטא בשפתיו – בפה, להבדיל מאדם הראשון שחטא והכניס את הפרי לפיו]. איוב הוכה בממונו, בבניו ובגופו (בשחין). אולי זה כנגד שנעשה לו בהקשר לדין של ר"ה (לקטרג עליו), ובר"ה יש גילוי של הדין כעין דימוי בשלושה דברים: 'בר"ה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. מאי כבני מרון? הכא תרגימו: כבני אמרנא. ריש לקיש אמר: כמעלות בית מרון. אמר רב יהודה אמר שמואל: כחיילות של בית דוד' (ר"ה יח,א). שכנגד בני צאן שזה ממון, הוכה איוב בממונו. כנגד מעלות בית מרון שזו דרך צרה וגבוה, הוכה איוב בגופו, כעין מי שנופל מהדרך נחבל בנפילתו מההר, וכן בהליכה מרובה נעשה פצעים ושפשפות (כעין דומה קצת לשחין שזה פצעים). כנגד חיילות של דוד זהו שהוכה במות בניו, כעין חיילים היוצאים למלחמה ונהרגים בה; ובפרט שבראש החיילות הלכו בני יפות תואר: 'אמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים היו לו לדוד, וכולם בני יפת תואר היו … והיו מהלכים בראשי גייסות' וכו' (קידושין עו,ב) [אמנם אלו לא היו ילדיו של דוד: 'ילדים – בחורים היו לדוד בחיילותיו, ולא היו בניו' (רש"י)], כך שמרמז על ילדים שנולדו (שבדוד אלו בני יפות תואר, כך שיש דגש על שנולדו לאמהות אלו, כרומז להדגיש על שנולדו מהם, ובאיוב אלו ילדיו כך שמודגש שנולדו ממנו).