"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם" וגו' (דברים כו,א-ב). '"והיה כי תבא אל הארץ" – אמר "והיה" לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו (תהלים קכ״ו) "אז ימלא שחוק פינו" וגו׳' (אור החיים). התורה רומזת בפרשת ביכורים על שיש לשמוח בישיבת א"י, מדוע דווקא כאן נרמז דבר זה? בפשטות במצוות ביכורים יש גילוי שמחה גדולה מאוד, על האדם עצמו ואף מתפשט לסביבתו, כמו שאומרת התורה בהמשך: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך" (פס' יא), וזו מצווה שקשורה לא"י – שחלה לאחר ירושה וישיבה ('"וירשתה וישבת בה" – מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכיבשו וחילקו' [רש"י]); לכן כיון שיש גילוי של שמחה וא"י לכן נרמז שהשמחה היא מכח ישיבת א"י, וזה מלמד לכל הישיבה בארץ שיש לשמוח בה. אולי גם כיון שזה קשור לכיבוש ונחלה: '"וירשתה וישבתה בה". (מה שתירש - תכבש ותשב) [בשכר שתירש, תשב]' (ספרי). שזה מלמד שיש לרשת את הארץ – שיש להילחם עליה (וזה מתאים למצווה זו שחלה מרגע תחילת גילוי הפרי, כך שרומז על ההתחלה של הגילוי בארץ, שתחילתנו בארץ זה בכיבושה ונחלתה), ובשביל לכבשה זה עולה לנו בהרוגים ופצועים, שזהו שא"י נקנית בייסורים: 'תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י ייסורין. אלו הן: תורה, וארץ ישראל והעולם הבא ... ארץ ישראל דכתיב (דברים ח, ה) "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך", וכתיב בתריה "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה"' וכו' (ברכות ה,א). לכן יכול אדם לחשוב שזו מצוה שחובה עלינו לעשות אבל אין בזה שמחה. לכן מדגישה כאן התורה שיש לשמוח בא"י, שאע"פ שאנו משלמים עליה בייסורים קשים בכ"ז בשל מעלתה הגדולה יש לשמוח בה, שהיא כ"ך גדולה עד שיש בה שמחה על אף הייסורים שנעשים לנו. לכן גם בפס' שמביא רשב"י שמסמיך ייסורים לביאה לארץ נאמר בפס' "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה" וגו', שמודגש שהיא טובה, ומפורט שם בהמשך מעלות שיש בארץ, כדי להדגיש שאע"פ שהיא נקנית בייסורים, בכ"ז יש להדגיש את מעלתה ולשמוח בה; ולזכור שאף הייסורים הם לצורך ובסה"כ זה לטובה, כעין אבא שמייסר את בנו כדי לחנכו, שהייסורים הם לטובתו, שכך גם בייסורים בפס' שסמוך לארץ נאמר על דימוי לאבא שמייסר את בנו: "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך", לומר שאמנם יש ייסורים אבל הכל לטובת הבן, שכך בדומה הכל לטובתנו, גם הייסורים בשביל הארץ הם לטובתנו, ולכן יש לשמוח בישיבת הארץ על אף הייסורים. אולי גם את הביכורים מעלים למקדש למקום השכינה: "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם ... ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך" (פס' ב-ד), ושמחים בזה, כך שזה מראה על קשר לגילוי השכינה, והקב"ה הוא מקור הטוב והשמחה בעולם, לכן יש בזה גילוי של שמחה; וזה קשור לא"י שהיא מקום השכינה בעולם, שכאן מקום הנבואה (ולא בחו"ל [מו"ק כה,א]) והתורה (ספרי "עקב", מג). אולם גם יותר מזה, בא"י השכינה מתגלת ומשפיעה עד המציאות הגשמית, כמו שמתגלה בפירות הארץ: 'קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה, שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ ... באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה' (ב"ח, ד"ה 'וכתב'; טור או"ח סימן ר"ח). לכן מתגלה שמחה גדולה בישיבת א"י; וזה נרמז במצוות ביכורים שקשורה לפירות הארץ (שבהם מתגלה דוגמה לשפע שהשכינה מתגלה בארץ) ולביאה למקום השכינה, והביכורים מסומנים מיד בתחילת גידולם והם ממשיכים וגדלים, כרמז שהכל מתגדל ומושפע מהשכינה שבארץ, ולכן יש בזה שמחה גדולה ביותר. אולי גם בביכורים מתגלה שהעולם נברא בשבילנו, ואנו האחראים לתקנו (וזה בעיקר בא"י שכאן מקום עיקר התורה), ולכן זה מביא לשמחה גדולה. שא"י היא כעין ביכורים שהם ההתחלה של הגידול, שכך גם העולם כולו נברא כהמשך גידול מא"י: 'ושתיה היתה נקראת. תנא: שממנה הושתת העולם. תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם' וכו' (יומא נד,ב) [ויותר מזה מובאת דעה בהמשך שם שהכל מציון, גם השמים: 'וחכמים אומרים: אלו ואלו מציון נבראו, שנאמר "מזמור לאסף אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו", ואומר "מציון מכלל יופי אלקים הופיע" ממנו מוכלל יופיו של עולם']. גם ישראל נקראו כעין בכורים, שאנו נקראים הראשית, ולכן אנו מחוברים לתורה שנקראת ראשית, שעלינו מוטל לתקן את העולם שנברא בשבילנו בשביל כך: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י; בראשית א,א). לכן בביכורים מתגלה על שאנו קשורים לתורה ומתקנים את כל העולם, ובפרט מכוח חיבור לא"י שהיא הראשית של העולם, ולכן עלינו לשמוח מאוד בשל כך על שזכינו בישיבת הארץ.