במסכת אבות מובאת מסורת העברת התורה בישראל. אחרי אנשי כה"ג, יש את שמעון הצדיק ואחריו אנטיגנוס איש סוכו, ולאחריו מתחילה תקופת הזוגות שסופם בהלל ושמאי, ולאחריהם כבר יש רק נשיא. מדוע בתקופת הזוגות היו זוג שהנהיג ולא מנהיג אחד כמו שהיה קודם להם ולאחריהם? מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א מזכיר זאת בספרו 'אבות לבנים' (עמ' 131): 'לדעת רבים מן ההיסטוריונים, הסיבה להיווצרות מבנה הזוגות הייתה תנועת ההתייוונות שגברה באותה תקופה. מכיון שמספר המתייוונים גדל, ואפילו היו כוהנים גדולים שהשתייכו אליהם, היה צורך במוסד חזק שינהיג את העם הנהגה רוחנית אמיתית במקום הכוהנים המקולקלים. לשם כך נוצר מוסד הזוגות – נשיא ואב בית דין'. אולי אפשר שהקמת מוסד הזוגות קשור לסכנה שריחפה על החכמים, שבזמן ההוא היתה סכנה גדולה מיון והמתייונים ולאחריהם מהרומאים, ולכן העמידו שני חכמים כדי שאם ח"ו יפגע אחד מהם אז השני יעמוד וימשיך את המשך מסירת התורה עד שיעמידו אחר במקומו. שאולי רמז לזה שבזוג הראשון של הזוגות היה את יוסי בן יועזר שמובא בבראשית רבה (סה,כב) שהוציאוהו להיצלב; כמו כן בהמשך בזמנם של הזוג הבא בזמנו של יהושע בן פרחיה היה את ינאי המלך שהרג את כל החכמים, וכן היה אז את שמעון בן שטח מהזוג הבא (קידושין סו,א. גם הורדוס הרג את חכמי ישראל (ב"ב ג,ב) וזה היה בסביבות זמנם של הלל ושמאי (ראה שם תוס' ד"ה 'קטלינו') [וכן לפני שמאי היה עם הלל את מנחם, שירד מתפקידו בעקבות שלקחוהו לעבודת המלך (חגיגה טז,ב)]. אולי גם אפשר שמוסד הזוגות נעשה בעקבות שהיוונים השתלטו על הארץ (במקום הפרסים), ולכן נעשה צורך גדול ללכת הרבה למנהיגי יון בשביל ישראל, כדי לבטל גזרות וכדו' ולכן נעשה צורך שיהיו יותר מאחד בהנהגה כדי שיגבה את הנשיא שילך למנהיגי יון. ומה שפסק לאחר הלל ושמאי אולי זה קשור בכך שהסנהדרין גלתה ממקומה ארבעים שנה לפני החורבן (סנהדרין מא,א), ולכן כיון שזזה מקומה אז גם ירדה חשיבותה, ולכן אז ירדה מעלתו של האב"ד בעיני העם, ולכן אז פסק תפקיד האב"ד בהנהגה, ונשאר רק הנשיא. או אולי היה צורך בשלטון שהיה דומה במקצת לשלטון הגוים ששלטו בארץ, אבל זה נעשה לאחר תקופה של התרגלות לשלטון; לכן בזמן שמעון הצדיק כבשו היוונים את הארץ ולכן זמן מה אחריו (לאחר ממשיכו) החלה תקופת הזוגות, לעומת זאת בסביבות הזמן שהחל שלטון הנציבים הרומאים, קצת לאחריו בטל מוסד הזוגות. אולם נראה שהזמן שבו החלה תקופת הזוגות זה לאחר אנטיגנוס איש סוכו, שבעקבות תלמידיו נעשה דבר חדש ביהדות: 'אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו, והיו שונים לתלמידים, ותלמידים לתלמידיהם. עמדו ודקדקו אחריהן, ואמרו: מה ראו אבותינו לומר דבר זה, אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית? אלא, אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר, ויש תחיית המתים, לא היו אומרים כך. עמדו ופירשו מן התורה, ונפרצו מהם שתי פרצות: צדוקין וביתוסין. צדוקים על שום צדוק, ביתוסין על שום ביתוס' וכו' (אבות דר"נ ה,ב). לכן כיון שנעשו כתות שבגדו במסורת התורה, היה יכול להראות לאנשים שזהו עוד דעה ביהדות, שיש את הנשיא שהוא המנהיג הפרושי ויש את הכתות האחרות שהם ממשיכי צדוק ובייתוס. לכן החלה תקופת הזוגות, להראות כח גדול במנהיגות הפרושית, שזה לא רק אחד כמותם אלא זה הדעה של הרוב, שלכן מתגלה בנשיא ואב”ד שהם לא אחד; או אולי שלא יחשבו שצדוק וביתוס הם שנים ולכן יותר אמינים מאחד שממשיך את המסורת הפרושית, לכן העמידו הפרושים שנים שימשיכו את העברת המסורת הנכונה. אולי גם להראות את חוזק ובירור ההלכה והמסורת שהיא עוברת דרך המסורת הפרושית, שיש נשיא ויש אב"ד שהם גדולים וממשיכים את המסורת, וגם כשחולקים ביניהם הם מבררים את המסורת, שלא כמו הבייתוסים והצדוקים שלמדו לפי דעתם בלא מסורת. וזה המשיך עד ימי הלל ושמאי, כיון שלאחריהם בתלמידי ב"ה וב"ש נעשתה התורה כמחולקת, 'משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות' (סנהדרין פח,ב). לכן אז היה צורך להראות שהתורה היא אחת, ולכן אז העמידו רק אחד – רק הנשיא שהוא יקבע איך לקיים את התורה, כמו שמסופר שנעשה ע"י ר"ג מול ר"י (ברכות כז,ב). אולי לכן בדברי הזוג הראשון יש כרמז שכל אחד פונה כנגד דעה מהכתות: 'יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר איש צרדה אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם. יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה' (אבות א,ד-ה). יוסי בן יועזר היה מצרדה שזו עיר מנחלת אפרים, כמו שמסופר על המלך ירבעם (מ"א יא,כו), כרמז למקום שאינו ירושלים, אלא בשאר מקומות בארץ, כעין ירבעם שהיה מלך על השבטים שאינם תחת מלכות יהודה שמרכזה בירושלים, כך הוא היה נשיא שזה כעין המקבל למלך שהיה פעם, והוא שליט על כולם גם מחוץ לירושלים, שזהו שעומד כנגד הבייתוסים שלא היו בירושלים כצדוקים שהיו כהנים עשירי ירושלים. לעומת זאת יוסי בן יוחנן הוא מירושלים ולכן כעומד נגד הצדוקים שהיו הכהנים בירושלים וראו עצמם כמלמדי התורה בהיותם הכהנים שעליהם נאמר בתורה שהם מלמדי העם. יוסי בן יועזר מדגיש את הלימוד מהחכמים, כעין שלא כבייתוסים שלא ראו עצמם כאחראים ללמד תורה ככהנים, לכן הדגיש שעל הפרושים ללמוד תורה ולארגן מקום ללימוד תורה. יוסי בן יוחנן מדגיש את פתיחת דלת האדם לכל, כעין שהצדוקים היו עשירים וכנראה שלא היו כמו הבייתוסים שהיו פותחים דלתותיהם לכל כמו שמובא ביוסף בן מתתיהו על האיסיים (שהם אולי קשורים לביתוסים ולכן שמם דומה), ובכ"א כיון שלא היו כעשירי ירושלים אז היו יותר פותחים את דלתותיהם (שלא חששו שיגנבו מביתם וכדו'), לכן אומר לפתוח את הדלת שלא כצדוקים. (וכן אומר שלא להרבות שיחה עם האשה, כעין שהאיסים לא היו מתחתנים כעין שחתונה עם אשה זה דבר רע, לכן הביא קרוב לזה, שלא להרבות שיחה עם אשתו שלא יבוא לידי חטא).