בְּרָכָה וּקְלָלָה
"רְאֵה אָנכִי נתֵן לִפְנֵיכֶם
הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים יא, כו)
התורה מניחה בפנינו שתי דרכים מנוגדות - בחירה בין
ברכה לקללה. הרש"ר הירש זצ"ל הגדיר זאת כך:
בְּרָכָה - "מצב של התפתחות ללא מעצור, של שגשוג
מתקדם"
קְלָלָה - "להיות ריק וחסר כל תוכן"
אלו הן האפשרויות, ומבניהן יש לבחור. האם אין דרך
שלישית, אמצעית?
התורה כיוונה למקום גבוה, אך אפשרי. על האדם לבחור
בדרך האידיאלית ללא פשרנות. פשרנות שכזו פוגמת ומרחיקה את האדם מעצמו ומבוראו,
והוא לא יוכל להתקדם מבחינה רוחנית וגם לא מוסרית.
מעבר לכך, בבינוניות, יש מעין לגיטימציה לדריכה במקום,
לשמירה על הקיים - ובמקום שהאדם יעלה ויתעלה הוא רוצה לשמור על מדרגתו הרוחנית
הנוכחית. על האדם ללכת כל הזמן ולהתקדם לעלות ולהתעלות - וזוהי שלמותו.
הרב יניב כהן, מהאתר: "ישיבת ההסדר קרני
שומרון" - www.karnash.co.il
