כוחה של פעולה - להפוך רעיונות למציאות
כוחה של פעולה - להפוך
רעיונות למציאות
רעייתו
של הגר"א נהגה לאסוף כספי צדקה עם חברתה. הסכם שנערך בין שתי הצדקניות קבע,
שהראשונה מביניהן שתעזוב את העולם הזה ותעלה לעולם שכולו טוב, תבוא לספר לחברתה על
הנעשה בדין שמים.
הראשונה
שנפטרה היתה חברתה של אשת הגאון מוילנא, שקיימה את חלקה בהסכם הבלתי כתוב,
והגיעה בחלום הלילה אל חברתה הטובה.
"זוכרת
את", אמרה הנפטרת, "את אותה פעם בה הסתובבנו לאסוף כסף בין אנשי העיר
לצורך מצוה חשובה, כאשר במהלך האיסוף ראיתי לפתע מעברו השני של הרחוב גביר פלוני,
הצבעתי לעברו ואמרתי לך: הבה ניגש אליו"? "אמת" אישרה אשת
הגר"א.
"דעי
לך, שההפרש בשכרנו על אותה פעם הוא גדול, שכן על אותה תנועת יד קלה בה הסבתי את
תשומת ליבך, קיבלתי שכר הרבה יותר לאין שיעור". סיפור זה ממחיש מה רב
כוחו של כל מעשה, קטן ככל שיהיה, לטוב וחלילה למוטב. אנשים רבים נוטים לאמץ את תופעת ה"דחיינות", שבה מאמצים
את שלילת הדחיפות או חשיבותה של משימה.
המעשה
המיוחד של משה רבינו
בפרשתנו משה רבינו מלמד אותנו שלא לנהוג
כך. אנו קוראים בפרשה שמשה מקצה את שלוש ערי המקלט שיהיו בעבר הירדן המזרחי,
וישמשו בעת הצורך את בני שבט ראובן, גד וחצי שבט המנשה. מדוע משה חנך אותן, הרי
ערים אלו החלו לתפקד רק לאחר שגם שלוש ערי המקלט שבארץ ישראל, בעבר הירדן המערבי
החלו לפעול?
חז"ל מסבירים את מעשהו: "שהיה
יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען, ואמר: מצוה
שבאה לידי אקיימנה" (מכות דף י ע"א).
שורש הדחיינות בעצת היצר הרע
החפץ חיים, בביאורו על התורה בפרשתנו
נועץ את שורש מעשהו של משה בדברי חז"ל: "אל תרחיק עצמך ממידה שאין לה
קצבה וממלאכה שאין לה גמירא" (אבות דרבי נתן פכ״ז). מדוע?
מבאר בחפץ חיים בהקדמה לספרו 'שמירת
הלשון': "ואמרתי דכוונת האבות דר' נתן בשם 'מידה' היינו לענייננו, דידוע הוא
שמפתה היצר להאדם להתרחק ממידת שמירת הלשון ומללמוד פרטי הדין הזה, ואומר לו: מה
תועלת תגיע לך אם תלמד ותעמיק בזה הענין, האם תוכל להגיע עד קצבתה ולשמור את פיך
בכל ימי חייך, הלואי יומשך הקיום על יום או יומים, ואפילו בזה הזמן המועט האם
תשמור בכל הענינים שצריך לשמור, הלא איש מדיני אתה ויש לך עסקים רבים עם מאות בני
אדם, טוב לך שלא תתחיל בזו המדה כלל, כי היא מדה שאין לה קצבה בזמן ובענין, כי
כוללת לכל חלקי העתים והזמנים אשר יתקיים האדם בימי חלדו, וגם כוללת לכל חלקי
הענינים אשר בין אדם לחברו".
החפץ חיים מבאר שיצר הרע מפתה את האדם שלא
להקפיד על שמירת הלשון, בנימוק שממילא לא תצמח לו תועלת אם ילמד ויעמיק. שהרי
ממילא לא יוכל לשמור כראוי את פיו כל ימיו, וממילא עדיף לו שלא יתחיל בהקפדות.
כמובן שזו אמירה אווילית, הטוען כך דומה לאדם שעומד על שפת הים, שפולט אבנים טובות
ומרגליות. וכי יעלה על דעתו לעמוד בחיבוק ידים? האם יחשוב שבין כה וכה אין לו
סיכוי לאסוף את הכל, אז מוטב לו שיישב בטל ולא יאסוף?
משה רבינו הראה שאסור להתרשל. על כל אדם
לפעול ולממש כל עשיה טובה הנקרית בדרכו. לפעול ביחס לכל פעולה בבחינת "מצוה
הבאה לידך אל תחמיצנה".
הכותב: הרב
חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי
ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – [email protected]
מעוניינים ברעיונות יפים לפרשת
ואתחנן, רוצים להיערך כראוי לשולחן השבת? מוזמנים להיכנס לקישור https://did.li/aSNTY
לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת ואתחנן, בקישור
https://shaalti.co.il/?p=13379
לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת, ניתן בקישור
https://chat.whatsapp.com/EUVR197VITp8LQMjx429Uc
ניתן לקבל גם במייל,
לאחר שליחת המילים 'רעיון', למייל [email protected]
