"ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה" (בראשית ב,כא). '"ויקח אחד מצלעותיו", רבי שמואל בר נחמן אמר: מן סטרוהי, היך מה דאת אמר (שמות כז): "ולצלע המשכן”' (ב”ר יז,ו). רשב"נ מפרש את הצלע מלשון צד, ומביא דוגמה מהנאמר במשכן. (אולי גם רמז "ולצלע המשכן" כאילו מנוקד מְשַׁכֵּן כעין רמז לצלע שיצא מהמשכן את צד חוה אצלו). בפשטות זה רק דוגמה לשימוש בלשון כזו המבטאת צד, אולם אולי בא לרמז שבחיבור איש ואשה יש תיקון לעולם כעין משכן שהוא לקידוש ותיקון העולם. כרמז לזה אפשר להביא את דברי חז"ל: 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן' (סוטה יז,א), הרי שהקשר בין איש ואשה קשור לשכינה, שזהו מהותו של המקדש – השראת שכינה. כמו כן רמז שנאמר על גירושין: 'דאמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר (מלאכי ב, יג) "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין [עוד] פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך"' (גיטין צ,ב), הרי שקישרו חז"ל בין איש ואשתו למזבח, כך שמרומז שיש גילוי כעין מקדש בחיבור איש ואשתו. אולם מדוע זה כך? מובא בגמ': 'אמר רבי תנחום א"ר חנילאי: כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה; בלא שמחה, דכתיב (דברים יד, כו) "ושמחת אתה וביתך". בלא ברכה, דכתיב (יחזקאל מד, ל) "להניח ברכה אל ביתך". בלא טובה, דכתיב (בראשית ב, יח) "לא טוב היות האדם לבדו". במערבא אמרי: בלא תורה בלא חומה. בלא תורה, דכתיב (איוב ו, יג) "האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני". בלא חומה, דכתיב (ירמיהו לא, כא) "נקבה תסובב גבר". רבא בר עולא אמר: בלא שלום, דכתיב (איוב ה, כד) "וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא"' (יבמות סב,ב). יוצא שאדם ללא אשה יש בו חסרון בשלמות, ולכן יש בו חסרון בגילוי שם ה' בעולם, שיש לו חסרון בשמחה, וממילא לא יכול לעבוד את ה' כראוי (שזה דווקא בשמחה: “תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה" וגו' [דברים כח,מז]), וכן יש בו חסרון בגילוי תורה כראוי, וכן אין בו שלום שזה גילוי של שלמות ושמו של ה', כך שאינו יכול לגלות את שם ה' כראוי בשלמות, ולכן המשכן שהוא ביטוי לשלמות עבודת ה' מרמז שזה קשור באשה. שזהו שהאדם נחצה וממילא אין בו שלמות, ולכן לא יכול לגלות את שם ה' בעולם בשלמות שזה חל דרכו, שחל עליו וממנו לכל העולם, וכיון שהוא חסר אז אין השלמות חלה עליו. לכן פס' קודם זה: “ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו" (בראשית ב,כ); שנאמר על מעלתו של האדם על כל הבריאה, שהוא קורא להם שמות, שזה רומז על כך שהעולם שנעשה שלם ע"י האדם שמשפיע לכל העולם, ונאמר שאין לו עזר, אין מי שיעזור לו להגיע לשלמות לתקן את העולם. אולי גם הקב"ה וישראל משולים לחיבור איש ואשה, וזה מתגלה בעניין המקדש ויוה"כ: 'וכן הוא אומר: (שיר השירים ג) "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו”. ביום חתונתו, זו מתן תורה. וביום שמחת ליבו, זה בניין בית המקדש' (משנה תענית ד,ח). 'ביום חתונתו זו מתן תורה - שביו"כ נתנו לוחות האחרונות הכוללים כל התורה. ותו דכשנסלח אז חטאתם הו"ל כאילו התחתנו עם הקדוש ברוך הוא כ"י מחדש. זה בנין בית המקדש - שנתחנך ביום כפורים בימי שלמה' (תפא"י). כך שביוה"כ שנעשה חיבור לתורה ולסליחה על העגל נמשל כעין חתונה, לכן ביום זה גם נחנך המקדש של שלמה, כיון ששורש המקדש זהו התורה (שנמצאת בקה"ק; וכן המקדש הוא כעין המשך העברה של השכינה מהר סיני בקבלת התורה, שמשם עברה למשכן ומשם למקדש) וכן המשכן (והמקדש) הוקם כגילוי תיקון לעגל ('דבר אחר: "משכן העדות”, עדות לכל האומות שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל' וכו' [תנחומא "פקודי” סימן ב]). שיא החיבור לקב”ה זה במקדש, ושורשו ביוה"כ, וזה מרומז בעניין חתונה, לכן כשיש חיבור איש ואשה בקדושה זה נותן כח לחיבור בין הקב”ה ובנ”י שמשולים לזה, ומזה הבאת קדושה לכל העולם; לכן נרמז בעניין המשכן על ששני בני הזוג הם אחד שפוצל לשנים ויש לאחדם בשביל הקדושה. כמו”כ נאמר על אחדות: '"אֶסְפָה לִי". זש"ה (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה". למה"ד - לפלטין שהיתה בנויה על גבי הספינות, כל זמן שהספינות מחוברות פלטין שעל גביהן עומדת. כך "הבונה בשמים מעלותיו", כביכול כסאו מבוסם למעלה בזמן שישראל עשוין אגודה אחת. לכך נאמר "הבונה בשמים מעלותיו", אימתי? "ואגודתו על ארץ יסדה”' (במדבר רבה טו,יח). הדבר הכי בסיסי של גילוי אחדות בבנ”י זה באיש ואשה שמאוחדים יחד (ומזה גם בסיס לאחדות שמתרחבת הלאה לכל בנ”י), לכן יש לזה השפעה להתגלות חיובית בכסא ה' למעלה, שכסא ה' מרמז על התגלות ה' כמלך (כעין מלך על כסאו) וגילוי שם ה' נעשה ע”י בנ”י, ולכן זה תלוי באחדות בנ”י שכך יש שלמות בכח המגלה את שם ה' בעולם, שבהתחברות ואחדות יש השפעה רבה יותר מאשר השפעה של בודדים (ובטח כשמתנגדים זה לזה); וכך מתגלה עלינו שם ה' שהוא האחד (שאין אחדות כמותו; שהכל ממנו ותלוי בו). גילוי אחדות של איש ואשה שזה אחדות חזקה ביותר (ובסיסית ביותר), וזה גילוי כחלק מאחדות ישראל, ולכן זה נרמז במשכן כעין רמז לכסא ה' שמכוון כנגד משכן של מטה. בנוסף, המשכן הוא המשך מגילוי מתן תורה, שבו נאמר: “ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (שמות יט,ג). ואומרים חז”ל: 'דבר אחר: למה לנשים תחלה? שהן מזדרזות במצות. דבר אחר: כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה' וכו' (שמו”ר כח,ב). אולי לכן נרמז על צד אחורי ובגילוי במשכן, כעין רמז שתפקיד האשה לעמוד ולדחוף את הבעלה וילדיה שילכו ללמוד תורה (ולכן מאחורה כאילו דוחפת אותם מאחורה), שזהו (התורה) מהות המשכן.