פרשת פנחס - מדוע חשוב לצרור את המדיינים?

מאת: אהובה קליין

הפרשה פותחת במעשהו החשוב של פנחס , אך לא ניתן להתעלם מהקשר של סוף פרשת בלק בה מתואר המעשה הנורא והיכן התרחש ככתוב: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת 

מוֹאָב......"

וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  וַיַּרְא, פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל -קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[במדבר כ"ה. א'- ט']

פנחס זכה לברית שלום - כפי שנאמר: " וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא - כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי.  לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.  וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית--זִמְרִי, בֶּן-סָלוּא:  נְשִׂיא בֵית-אָב, לַשִּׁמְעֹנִי".[במדבר כ"ה, י'- ט"ו]

בהמשך נאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צָרוֹר, אֶת - הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם.  כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם, בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר-נִכְּלוּ לָכֶם עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וְעַל-דְּבַר כָּזְבִּי בַת-נְשִׂיא מִדְיָן, אֲחֹתָם, הַמֻּכָּה בְיוֹם-הַמַּגֵּפָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹר". [שם  כ"ה, ט"ז, ט"ו]

השאלות הן:

א] מה הקשר לסביבה בה התיישבו ישראל לחטאם הנורא?

ב] במה הייתה גדולתו  של פנחס?

ג] מדוע הציווי האלוקי למשה לגבי המדיינים? 

תשובות

הקשר לסביבה בה התיישבו ישראל - לחטאם הנורא.

נאמר: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים...."

בגמרא מסכת [סנהדרין ק"ו] שואלים חז"ל: מהו  שיטים?

רבי אליעזר אומר: שיטים שמו [זהו שם מקום]. רבי יהושע אומר: שהתעסקו בדברי שטות.

מהו רפידים? רבי אליעזר אומר, רפידים שמו,

רבי יהושע אומר שריפו [מלשון= רפיון ] עצמן מדברי תורה.

ויש להבין מהו הקשר בין המחלוקת של שיטים למחלוקת של רפידים?

רש"י מסביר: היות ורבי אליעזר ורבי יהושע חלקו מהו לשון "שיטים" מוזכרת גם  מחלקותם השנייה - מהו לשון "רפידים"?

אך עדיין יש להבין הרי כמה וכמה מחלוקות בש"ס - בין רבי אליעזר ורבי יהושע, מדוע בחרו חז"ל להביא כאן דווקא את המחלוקת הזאת בין רבי אליעזר לרבי יהושע, למה שמה רפידים?

ניתן  לומר ששני מחלקות אלו נאמרו  דווקא יחדיו - היות ומחלוקת אחת מסבירה את השנייה -  כוונת חז"ל להגיד לנו: כיצד מגיע אדם לעשות מעשה שטות?- התשובה  היא: על ידי שהוא מרפה ידיו מן התורה , הרי רק על ידי לימוד התורה  אפשר להתגבר על יצר הרע.

כדברי חז"ל [מסכת קידושין]:"בראתי יצר הרע- בראתי תורה-תבלין כנגדו".- אך אם מרפה ידיו מדברי תורה - הוא מגיע, חלילה - למעשה שטות . לכן הופיעו שני המחלוקות יחדיו. [מתוך ספר "אור שלום" / רבי שלום ברגר]

דעת מקרא מסביר: בעוד בני ישראל מתוארים על ידי בלעם במעלות טובות – כגון: "מה טובו אהלך יעקב.." לפתע אנחנו מבחינים בירידה מוסרית גדולה של עם ישראל-  זונה אחר בנות מואב ונצמד לבעל פעור הם מגיעים לתאוות בשרים.

רש"י מסביר: המקום הזה לזנות אל בנות מואב - בעצתו של בלעם.

לעניות דעתי: מכאן ניתן לראות כיצד ההתרחקות  מהתורה והישיבה בסביבה קלוקלת עשויה להשפיע רעה על יושביה. זאת בדומה לסדום  שהיו שם אנשים רעים וחטאים וברגע שלוט בחר לגור שם התוצאה הייתה קשה.

גדולתו של פנחס.

אור החיים מציין שלושה שבחים שגרמו  לפנחס לזכות בכהונה:

א] קנאתו לה' – בעצמו ולא על ידי שליחים.

ב] קנאתו - הייתה  את כבוד ה' בלבד.

ג] הוא  פעל בתוך עם ישראל ללא פחד.

החת"ם סופר מסביר: כי פנחס למד את ההתלהבות המתלווה למצווה  מתוך התלהבותם של החוטאים  לדבר עבירה.

ספורנו מתייחס למילה: "בתוכם"- מכאן שפנחס קידש שם שמים לעיני כל ישראל – ממש כמו שהרשעים  חטאו [זמרי בן סלוא וכזבי בת צור] עברו את העבירה - "לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל" [כ"ה, ו] -"עשה פנחס נקמתו לעיני כולם, כדי שבראותם זה ולא ימחו - יכופר להם על שלא מיחו בפושעים, ובזה השיב את חמתי מעליהם"

רבי יצחק מוורקה אומר: כי מהמילה: "בתוכם"- אנו לומדים שלמרות מה שהתרחש- פנחס נשאר בתוך עם ישראל ולא פרש.

"נתיבות שלום" מסביר: פנחס לקח רומח בידו כשראה שבני ישראל בוכים והסתפקו בבכייה על החטא –כי סברו שאין החטא כה  נורא וחשבו שיש באמצעות הבכי לתקן את הפגם ולא הבינו את חומרת העניין- כי יש ללבן באש - פגם כזה, וברגע שפנחס לקח רומח בידו- הוא נלחם בכל רמ"ח האיברים- זה היה התיקון  הנכון- ללבן באש את הפגם הנורא בישראל ועל ידי זה פנחס הצית  אש של קדושה שהיא שרפה -את אש הטומאה של ישראל וזו הכוונה שפנחס קינא לאלוקים וכיפר על עם ישראל.

ישנו מדרש האומר: כשם שהקב"ה מתעסק בשבחם של צדיקים לפרסמם בעולם כך מתעסק –בגנותם של רשעים לפרסמם בעולם. פנחס - הכתוב פרסם אותו לשבח, וזמרי - לגנאי ועליהם נאמר: "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב" [משלי י', ז']  

ציווי ה' למשה.

ציורי תנ"ך/ ציווי ה' למשה לצרור את המדיינים/ ציירה: אהובה קליין(c)

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

נאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צָרוֹר, אֶת -הַמִּדְייָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם...... כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם",

רש"י מסביר : אלוקים פונה אל משה ואומר לו: "צרור.." פרושו: כמו :"זכור ושמור"- עליכם לאייב  אותם- כלומר להילחם בהם.

עליכם לאייב אותם- מלשון :

"כִּי אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקֹלוֹ, וְעָשִׂיתָ, כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר--וְאָיַבְתִּי, אֶת-אֹיְבֶיךָ, וְצַרְתִּי, אֶת -צֹרְרֶיךָ". [שמות  כ"ג. כ"ב]

כי הפקירו את בנותיהן  של ישראל לזנות- כדי להטעות  את ישראל אחרי פירוק.

את מואב ה' לא ציווה להשמיד מפני שעתידה רות לצאת מהם!

דעת מקרא  מדגיש: את חומרת המעשה. היה זה נוהג מקובל בימי קדם -שבנות יוצאות בעת מלחמה לחפש  את קרבתם של אנשי צבא, אך כאן מדובר במזימה מרושעת! בת מחצר המלוכה נשלחה לעשות מזימה זו , היא  נתנה עיניה בנשיא בית אב הדבר הזה היווה איום קשה על עם ישראל ונראה שבלעם היה מעורב במזימה הזו- אומנם לא נצטווו בני ישראל מיד להילחם  נגד מדיין, כי לפני כן היה צורך לערוך מפקד למטרות אחדות.

ה"נתיבות שלום" מסביר: כאשר ראה בלעם כי אלוקים אינו מאפשר לו לקלל את עם ישראל- כי הוא עם מבורך לפי שהוא דבק בקב"ה,

הייתה לבלעם עצה להכשיל את ישראל בשני חטאים: עבודה זרה- בעל פיעור. וזנות בנות מואב. והבין שעל ידי זה יצליח לגרום פירוד בין ה' לעם ישראל.

לכן בא הציווי להילחם נגד המדיינים.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק- כמה הייתה נכונה  פעולתו של פנחס. שנהג בנקמת ה'

ומכאן, לגבי ימים אלה ניתן להבין  כי בזמן שעם ישראל שרוי בשפל רוחני- נחוץ מנהיג שיחלץ את העם מדרכו הרעה-  כדי להצליח להחזיר  את הטועים והתועים אל הדרך הנכונה.

לצערנו גם היום יש  שאריות של בעל פעור - אצל אותם אנשים שרפו ידיהם מהתורה. הדבר גורם להם בלבול-עד כי אינם מבחינים בין טוב  לרע. יהי רצון שנשכיל להרים את התנ"ך לראש הסולם  ונשים דגש על צניעות ואחדות בעם  ויהי רצון שנראה נגד עיננו את דברי אלוקים:

"וְעַתָּ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁמַ֤ע אֶל ־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְלַמֵּ֥ד אֶתְכֶ֖ם לַֽעֲשׂ֑וֹת לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת ־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֹֽתֵיכֶ֖ם נֹתֵ֥ן לָכֶֽם" [דברים ד', א']