"וידבר ה' אל משה לאמר. פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל. ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני" (במדבר כה,י-יד). ' ... בא וחבטן לפני המקום. אמר לפניו: רבש"ע, על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל? שנאמר (במדבר כה, ט) "ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף", והיינו דכתיב (תהלים קו, ל) "ויעמד פנחס ויפלל", אמר רבי אלעזר: ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל, מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו. בקשו מלאכי השרת לדחפו. אמר להן: הניחו לו, קנאי בן קנאי הוא, משיב חימה בן משיב חימה הוא. התחילו שבטים מבזין אותו: ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים, והרג נשיא שבט מישראל? בא הכתוב ויחסו "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". א"ל הקב"ה למשה: הקדם לו שלום, שנאמר (במדבר כה, יב) "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום", וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם' (סנהדרין פב,ב). 'בן קנאי - משבט לוי שקינא במעשה דינה, דכתיב (בראשית לד) "הכזונה יעשה את אחותנו". בן משיב חמה - אהרן במעשה דקרח, דכתיב "כי יצא הקצף", וכתיב "ויתן את הקטורת". אבי אמו – יתרו, דאלעזר אבי פנחס לקח מבנות יתרו, דכתיב "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה", ומפרש באגדה: פוטיאל זה יתרו שפיטם עגלים לעבודת כוכבים; ואמרו בסוטה: פוטיאל זה בנו של יוסף שפטפט ביצרו, ומשנינן: אי אבוה דאמיה מיתרו אמיה דאימיה מיוסף, אי אבוה דאימיה מיוסף אימיה דאימיה מיתרו, דיקא נמי דכתיב פוטיאל ולא פוטאל. וראויה כפרה זו - שעשה פנחס. שתהא מכפרת לעולם - דכתיב (במדבר כה) "לברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר"'. (רש"י). הקב"ה אמר למלאכים שפנחס קנאי ומשיב חימה כאבותיו, בפשטות בא לומר שמה שעשה פלילות זה משום קנאתו וקשרו להשבת חימה שנטוע בו מאבותיו, ולכן כשבא להשיב חימה היה בזה גילוי של קנאות שהתבטאה בפלילות מול הקב"ה; ובפרט שזה נעשה ע"י מעשה קנאה שעשה בזמרי ולכן היה בזה גילוי קנאה ומכוחו המשיך להשבת חימה, ולכן זה התגלה בפלילות מול הקב"ה (בשל גילוי הקנאה), ולכן אמר למלאכים שאין לדחפו. אולי אפשר שיש בזה יותר עומק, שישראל ביזוהו שהיה צאצא של עובד אלילים, ושהרג נשיא שבט מישראל, שבפשטות זה בא לומר שהוא כצאצא של עובד אלילים דרגתו נמוכה ולכן לא ראוי לפגוע בנשיא שבט מישראל. אולם אולי באו לומר בזה שרואים שיש עליו כעס בשמים, ולכן מבינים שקנאתו לא נבעה מקנאת ה' טהורה אלא מרשעות שיש בו נגד הקב"ה, שלכן בשמים כועסים עליו בהקשר למעשה זה; לכן אומרים שהוא צאצא של עובד אלילים, שהם היו מושחתים ואכזריים ביותר, ולכן דבר זה קיים בו שלכן עכשיו בא להרוג נשיא שבט מישראל – לא מקנאת ה' טהורה אלא מרצון לפגוע בגילוי שם ה' בעולם שמתגלה בישראל, והנשיא הוא ראשם כך שיש בו מעלה גבוה בזה, ולכן הוא פגע בו. שזה מובן כדרשת היר': 'כתיב "וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן", מה ראה? ראה את המעשה ונזכר להלכה: הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן. תני: שלא ברצון חכמים. ופינחס שלא ברצון חכמים?! א"ר יודה בר פזי: ביקשו לנדותו אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם" וגומר' (יר' סנהדרין ט,ז). שמדוע ביקשו לנדותו הרי כך ההלכה שקנאים פוגעים בו? מילא שחכמים לא רוצים שכל אחד יקום ויעשה מעשה כי אולי יש לו התחשבנות אישית ועכשיו פוגע בו ומתרץ עצמו כאילו הוא צדיק ועושה מנקמת ה', אבל פנחס היה צדיק אז מדוע למנוע ממנו מלקיים את ההלכה, ועוד אפילו להחרימו בשל כך? בפשטות זה כדי שאחרים יראו וימנעו מעשיית קנאות. אלא שאולי כיון שראו שכעסו עליו בשמים, וראו בו שורש לפגם בהיותו צאצא של עובד אלילים, אז חששו שעכשיו היה זה מעשה שאינו נובע מקנאת ה' טהורה, אלא מיצר הרע שקפץ עליו (שחשבו שאולי בשל שרבים מבנ"י חטאו ע"י הגוים שבאו לפגוע בקדושתם, אז לכן זה השפיע עליו לפגוע בקדושת בנ"י משורשו בגוים), ולכן רצו לנדותו על שהרג. לכן ה' אמר למשה להקדים לו שלום, להראות שיש בו שלמות עם ה', ששם ה' חל עליו, שלכן ה' נותן לו ברית שלום, ששלום זהו שם ה'. אולי גם לכן פנחס התכהן עכשיו ('דאר"א א"ר חנינא: לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב (במדבר כה, יג) "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם"' [זבחים קא,ב]) כביטוי שהוא שלם עם ה', שעד עכשיו לא התכהן, ולכן ראו בזה האנשים רמז שיש בו פגם בשלמות קשרו לה', שלכן לא נעשה כהן בשל קשרו לעובד אלילים, ולכן זה חיזק אצלם את הערכה שפעל מהצד הרע שיש בו. לכן ה' אומר בעקבות כך שפנחס יתכהן, כגילוי שהוא שלם בקדושתו וכתיקון שלא יבואו לחשוד בו. אולי לכן כשה' אומר למלאכים שלא לפגוע בפנחס הוא אומר שהוא קנאי ומשיב חימה, שזה כנגד מה שראו בו בנ"י, ואולי גם המלאכים ראו זאת כך, שהוא צאצא של עובד אלילים ופגע בנשיא שבט בישראל, שזה אולי נובע ממקור רע כמו שלכן מדבר כעין בחוצפה כלפי ה'. לכן אומר להם ה' שהוא צדיק גמור ולכן מה שמדבר בפלילות זה רצוי ומקובל לפני ה', כיון שבא להציל את בנ"י, ומה שהוא צאצא של עובד אלילים זה לא מה שהשפיע עליו, אלא מה שהשפיע עליו זה הצד השני – היותו צאצא של לוי שקינא לה' והיותו צאצא אהרן שהשיב חימה. שכך במקום צאצא של עובד אלילים מתגלה שהוא צאצא של אהרן שפעל עם הקטורת (להשבת החימה) שהיא קשורה למשכן – לעבודת ה' (היפך מע"ז), ומה שפגע בנשיא שבט מישראל זה משום חטאו של זמרי, כמו שלוי פגע באנשי שכם והרג בהם גם את "חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב" (בראשית לד,כו), שחמור היה "נשיא הארץ" (שם, ב), שכיון שחטא (בזנות כמו כאן) פגע בו, וכך מתגלה בצאצאו פנחס. כך שפעל בקנאת ה' טהורה בשלמות. לכן קנאה זו כ"ך חשובה וטהורה עד שמכפרת לעולם (ולכן ראוי שיהיה כהן שמכפר, ואף בשיא הכהונה – כהונה גדולה שהתגלתה בפנחס וזרעו: '"לכן אמור הנני נותן לו בריתי שלום". מלמד שעמדו ממנו בבנין ראשון י"ח כהנים גדולים' [ספרי; במדבר כה,יב]). (בספרי מובא שה' אמר לבנ"י: 'באו שבטו של שמעון אצל שבטו של לוי: וכי בן בתו של פוטי היה מבקש לעקור שבט אחד מישראל? וכי אין אנו יודעים בן מי הוא? כיון שראה המקום שהכל מזלזלים בו - התחיל מייחסו בשבח, שנאמר "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל". כהן בן כהן, קנאי בן קנאי, משיב חימה בן משיב חימה, השיב את חמתי מעל בני ישראל' [שם,יא]. שבזה מתגלה שמה שנאמר למלאכים גם נאמר לבנ"י, כיון שיש קשר בין שני הדברים בטענותיהם כמו שאמרנו [ובספרי התווסף גם 'כהן בן כהן' כנגד שפנחס לא התכהן ולכן חשבו בנ"י שזה בשל פגמו; אבל המלאכים יודעים את הדין בשמים ולכן יודעים שזה לא הסיבה שלא התכהן, ולכן להם לא היה צריך להיאמר שהוא כהן בן כהן]).