"מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו" (במדבר כג,י). 'והוה כיוון דחמא בלעם חייבא דבית ישראל הוון גזרין עורלתהון וטמרין בעפרא דמדברא אמר מן ייכול לממני זכוותא חסינייא האיליין וסכום עובדיא טביא דעים חדא מן ארבעתי משירייתא דישראל אמר בלעם רשיעא אין קטלין יתי בית ישראל בסייפא כבר מבשרנא דלית לי חולק לעלמא דאתי ברם אין מייתנא מותא דקשיטין לואי דתיהי סופי כזעיריא דבהון' (תרגום יב"ע). יונתן בן עוזיאל תרגם את את "עפר יעקב" כרמז שעושים ברית מילה וטומנים את הערלה בעפר. זה מובן לפי שזו תשובה על מה שניסה להחליף את בנ"י ואת האבות, שלכן עשה שבעה מזבחות, שיש בזה כרמז במקום שבעת המזבחות של האבות ('"את שבעת המזבחת" - שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן, אלא את שבעת המזבחות. אמר לפניו: אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות ואני ערכתי כנגד כולן' וכו' [רש"י; במדבר כג,ד]), וכן כנגד שבעה מזבחות שנעשו ע"י צדיקי עולם, כרמז להחלפת בנ"י בשבעים אומות, שכל האומות יעבדוהו במקום שרק בנ"י יעבדוהו ('"ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות" - ולמה שבעה מזבחות? כנגד שבעה מזבחות שבנו שבעה צדיקים מאדם ועד משה ונתקבלו: אדם, והבל, ונח, אברהם, יצחק, ויעקב, ומשה. שהיה אומר: למה קבלת את אלו, לא בשביל עבודה שעבדו לפניך קבלתם? לא נאה לך שתהא נעבד משבעים אומות ולא מאומה אחת' וכו' [במדבר רבה כ,יח]). לכן ה' הכניס בפיו את התשובה שאינו מסכים להחליף את בנ"י, שה' בחר באבות ובהמשכם בבנ"י כעובדיו, שזה מתגלה בברית המילה שנאמר לאברהם לעשות ברית מילה ולהקים את בנ"י (במקום להיות מפיץ שם ה' באומות ללא יחודיות כעם לעצמו, כמו שהיה עד אז), שכך מתגלה במילה את היותנו בנ"י ממשיכי דרך האבות בקיום תו"מ (שרצון ה' שנתייחד כעם לעבודת ה' בשלמות, ולא ככלל האומות שאינם בדרגה זו). לכן גם דרשו חז"ל: '"מי מנה עפר יעקב", מי יוכל למנות מצות שהן עושין בעפר (דברים כב, י): "לא תחרוש בשור ובחמור", "לא תזרע כרמך כלאים", (במדבר יט, ט): "ואסף איש טהור את אפר הפרה" (שם ה, יז) "ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן", (ויקרא יט, כג): "שלש שנים יהיה לכם ערלים", וכן כולם' (במדבר רבה כ,יט), שעניין העפר מרמז על קיום תו"מ אצלנו, וביב"ע זהו ברית המילה שהיא השורש – הסמל של בחירתנו שלכן ה' נתן לנו את התורה כיון שזה קשור במהותנו. לכן גם מזכיר (ביב"ע) את ארבעת הדגלים (שרמוז ב”רבע ישראל” רמז לארבעה דגלים), שהם מרמזים כנגד ארבעת החיות שבמרכבה (פסיקתא זוטרתא; במדבר ב,ב), שזהו גילוי שאנו מגלים את שם ה' בעולם (כמרכבה של ה' [שמרכבה מרמזת על נשיאת המלך במרכבתו, שכך אנו שם ה' חל עלינו ומתגלה על ידנו בכל העולם]), וזה קשור גם לאבות שנאמר עליהם: 'אמר ריש לקיש: האבות הן הן המרכבה' וכו' (ב"ר מז,ו). שאנו ממשיכי האבות בהיותנו מרכבה לשכינה – מגלי שם ה' בעולם, ולכן לא יכול לבטל זאת ולהחליפנו (לא אותנו ולא את האבות). זהו ברית מילה, שברית זה דבר קבוע שאינו משתנה, כך הברית שה' עשה עמנו בברית המילה מוכיח שה' לא יחליפנו באחר (וכמו שנאמר לאברהם בהקשר לברית המילה שזרע ישראל יתרבה [ולכן היפך מרצון בלעם לפגוע ולמעט את בנ”י], ושה' יהיה אלקינו לעולם: “והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו. והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך” [בראשית יז,ו-ז]), ולכן עצת בלעם לא תתקיים. נראה שרמזו זאת (מעבר לרמז כמו שמביא בעה"ט: 'עפר – בגימטריא ערלה בחול, רמז למה שנותנין הערלה בחול') כיון שנאמר כאן על עפר ועל זרע ישראל ('"ומספר את רובע ישראל" – רביעיותיהן, זרע היוצא מתשמיש שלהן' [רש”י]), ולכן דרשו שזה דבר הקשור לזרע וקשור לעפר, ולכן למדו שזהו ברית המילה שהיא במקום ההולדה ואת הערלה טומנים בעפר. אולי גם הכותרת של הנבואה היא: “וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל" (פס' ז), ולכן מתייחס למה שבלק ביקש להרחיק את ישראל מהכניסה לארץ, ולכן מביא את זכות ברית המילה שהיא קשורה לכניסה לארץ, שלכן מלו בכניסתם לארץ (בימי יהושע), וכן נאמר קשר בין ברית המילה והכניסה לארץ: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלקים. ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר" וגו' (בראשית יז,ח-י). אולי גם רמז כאן שקוברים בעפר את הערלה, כרמז שאנו מקיימים הרבה מצוות (שגם זה מרומז במצוות הרבות שבעפר), שקיבלנו תורה ומצוותיה שזהו הצד הגלוי שמתגלה מכח מהותנו הפנימית שמיוצגת בברית המילה (שלכן נעשה בגיל שמונה ימים, כשהתינוק לא מבין כלום, כי זה מהות תמידית, שאנו יהודים הדבקים בה' מכח נשמתנו המיוחדת שיש בנו; לכן גם בנ”י נקראים תמיד מולים [משנה; נדרים ג,יא], כי זהו מהותנו), ועל קבלת התורה נאמר: 'אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה"? אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). לכן שמים בעפר כביטוי שזה דבר בסיסי בקיום העולם, וממילא אי אפשר לתת לבלעם להשמיד את בנ”י מהעולם. אולי גם שמים בעפר כרמז בעפר שלא משתנה (להבדיל מצומח שנובל, וחי שמת בסוף), שכך הברית ביננו לה' לא משתנת, אולם מצד שני העפר מצמיח צמחים, ומזה החיות אוכלות, כך שהוא גורם לחַיּוּת בעולם, שכך גם אנו מקיימים תו”מ ומביאים בזה חיים וקדושה לעולם. ועיקר קיום תו”מ זה בא”י (ספרי “עקב”, מג), כמו שברית המילה נעשתה אצל אברהם לקראת הולדת יצחק, ויצחק קשור לא”י, בישובה והשראת השכינה: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ", עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. ד"א: "שכון בארץ", שכן את השכינה בארץ' (ב”ר סד,ג), שבישוב הארץ וקיום תו"מ בה אנו מביאים שכינה לעולם; ממילא בלעם לא יכול לעכבנו מלהיכנס לארץ. אולי גם הזכיר בלעם את ברית המילה שניתן בעפר, כרמז שבמצווה זו אנו מגלים קשר בין זרענו ועפר, שבכך מדגישים את הבטחת הקב”ה: "והיה זרעך כעפר הארץ” (בראשית כח,יד), ולכן בלעם לא יכול למעטנו; והפס' הבא הוא: “והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך” (שם,טו), וכך עכשיו שבלעם בא לקלל את ישראל מתגלה מה שנאמר ליעקב וחל גם עלינו, שה' ישמרנו ויחזירנו לארץ, ולכן לא נותן לבלעם למנוע מישראל מלהיכנס לארץ, ולא לפגוע בנו. אולי כיון שבלעם רומז לברית המילה שזה דבר שמרמז על קשרנו לה', ומתגלה מהאבות עד בנו, לכן אומר: “תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו", שישרים זהו האבות ('מאי "ספר הישר"? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב, שנקראו ישרים, דכתיב בהו (במדבר כג, י) "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו"' [ע"ז כה,א]), ובפשט הכוונה לישרים שבישראל (רש"י בפס'), שזהו גילוי קדושה וישרות שמתגלה באבות ובנו כהמשכם.