מהרגע שנולדנו אנו מוקפים בחוקים שקבע הקב"ה: שמן תמיד יצוף מעל המים, חתולים תמיד ירדפו אחרי עכברים, ודגים לעולם לא ישמחו לעלות לנוח בחוף.

רבי לוי מגלה לנו חוק נוסף : "אמר רבי לוי: כל המתגאה, אינו נידון אלא באש, שנאמר: 'הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה' ".

רבי לוי מוצא רמז מהפסוק: "הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה", ודורש את המילה "הָעֹלָה" - לשון גאות, מי שעולה ומתגאה, מביא את עצמו לעלות "עַל מוֹקְדָה" - להישרף.

החוק אומר - כל אדם גאוותן סופו שייענש באש. אש היא ביטוי של כיליון מוחלט, כלומר: אדם שחצן לא ימצא את עצמו בשום מקום. יקרה לו בדיוק ההיפך ממה שהוא רוצה. הגאוותן מתנפח ורוצה לבלוט מעל פני כולם, אבל הוא יהיה כמו דבר שרוף - איננו.

הגאווה מרחיקה את האדם מבני אדם אחרים. אנשים אינם רוצים לבוא במגע עם מישהו שגורם להם להרגיש שהם אינם חשובים או חכמים מספיק. מי הוא האדם שאנשים אוהבים? את האיש שתמיד מקבל אותם בשמחה, לא מתנשא עליהם, אלא מתייחס אליהם כשווה בין שווים.

"ותן חלקנו"